אבני נזר יורה דעה תלא

דכיון דגלי קרא דאף בבמה קרבו נסכים. א"כ מצות נסכים במדבר ובבמה אחד הוא. והרי הי' נוהג מצוה זו בחו"ל. וא"כ הוה כאילו כתיב מושב לחודה. ולזה הביא ראי' משבת דמושב לחודה כל מקום שאתם יושבים משמע. וא"כ דברי רע"ק בקידושין ובזבחים אחד הוא דכיון דס"ל קרבו נסכים במדבר הוי כאילו כתיב מושב לחודה. ומושב לחודה מוכח משבת דכל מקום שאתם יושבים משמע: ה) אבל לר' ישמעאל דס"ל לא קרבו נסכים במדבר שפיר הקשה הש"ס לימא לי' אנא ביאה ומושב קאמינא ובא ביאה ולמד על מושב דלאחר ירושה וישיבה משמע ומתרץ חדא ועוד קאמר לי'. היינו דלדידי' הוי כאילו כתיב ביאה ומושב. ואפי' לדידן דס"ל קרבו נסכים במדבר ואין ביאה מלמד על מושב והו"ל כאלו כתיב מושב לחודא כמו שבת מ"מ שבת ק"ו הוא. והש"ס הוכיח דלר' ישמעאל ביאה ומושב כתיב דלא קרבו נסכים במדבר. דאל"כ לדידי' דס"ל בפסחים וביבמות דהבערה ללאו יצאת. וא"כ אין שבת חמור משאר לאוין ומושב דכתיב גבי שבת גבי הבערה כתיב. ועל כרחין דאיהו לנפשי' משני דבנסכים ביאה ומושב כתיב. וא"כ אין ראי' כלל מר"ע דחדש נוהג בחו"ל. שהרי גבי חדש כתיב ביאה ומושב. דאל"כ מאי קאמר דר"י פליג על ר"א. ואף דביאה גבי עומר כתיב. מ"מ כיון דחד פרשה הוא הוי כאילו כתיב ביאה גבי חדש כמו בתפילין ופטר חמור ועיין בהר"ן ודו"ק: ו וראי' לזה דבמנחות (דף פ"ג:) כל קרבנות ציבור והיחיד באין מארץ ומחו"ל חוץ מן העומר ושתי הלחם ובגמ' שתי הלחם דכתיב ממושבותיכם תביאו ולא מחו"ל. וקשה שהרי בקידושין אמרינן דמושב לחודי' דברי הכל כל מקום שאתם יושבים. וע"כ דביאה דכתיב גבי עומר אשתי הלחם נמי קאי כיון דחד פרשה הוא וביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע: ז) ולדעת הרמב"ם קשה שהוא פוסק דחדש בחו"ל אסור מה"ת. ופוסק דשתי הלחם אין באין מחו"ל. וצ"ל לדעתו דביאה דכתיב גבי עומר לא קאי אשתי הלחם. וע"כ דמושב למעט תו"ל אתא דאל"כ פשיטא. אלא דק"ל הא דאמרינן בסמוך עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל דכ"ע עומר ושתי הלחם מארץ אין מחו"ל לא דלא כהאי תנא דתניא ריבר"י אומר עומר בא מחו"ל ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחו"ל דאורייתא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן ביאה היא. וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקריבין. והדבר תמוה מנ"ל להש"ס דהתנא דס"ל דשתי הלחם אין באין אלא מן הארץ ס"ל דעומר נמי אין בא רק מן הארץ ודלא כריבר"י. אלא ודאי דכיון דס"ל דממושבותיכם ולא מן ח"ל. והיינו משום דביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע. וע"כ חדש אינו נוהג בחו"ל. וע"כ דאף עומר אינו בא מחו"ל. ועל כרחין דמשנתינו אתיא כר"ע דקרבו נסכים במדבר. דאל"כ מאי שנא נסכים מעומר דאינו בא אלא מן הארץ משום דכתיב בי' ביאה. והרי בנסכים נמי ביאה כתיב. וע"כ דבמשכן קרבו נסכים ובמקדש שדינו כמשכן בא מחו"ל. הרי דאף לר"ע חדש בחו"ל דרבנן ודו"ק: ח) וכן סתם משנה דכלים דשתי הלחם אין באין מחו"ל. וכן סתם משנה דשקלים דשומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה סוברים דחדש אין נוהג בחו"ל מה"ת. ובזה נדחה הראי' שהביא הרי"ף סוף פסחים מסתם מתני' דערלה. והרי כמה סתמי דאינו מה"ת. ולפי זה צריך להבין טעמא דמ"ד עומר בא מחו"ל משום דחדש בחו"ל מה"ת שהרי בין לר' ישמעאל בין לר"ע נראה דחדש בחו"ל דרבנן כנ"ל: ט ונראה דהנה במל"מ פ"י מהלכות מאכלות אסורות כתב דלמ"ד תרומה בזמה"ז דרבנן וחדש בחו"ל דרבנן א"כ אף בא"י בזהמ"ז אינו נוהג רק מדרבנן עיי"ש. והוא תמוה בעיני שהרי בפרק ר' ישמעאל מפרש תרי קראי דעד עצם היום הזה ועד הביאכם חד בזמן שב"ה קיים וחד בזמה"ז. הרי דאף בזמן שאין ב"ה קיים הוא מה"ת: ע"כ נראה לפי המבואר בכריחות (דף ט') דפריך בזמה"ז כיון דליכא מקדש לא נקבל גרים ומשני אמר קרא לדורותיכם. ומדברי הרמב"ם בפי"ג מהלכות איסורי ביאה נראה בפי' דבזמן המקדש הי' הקרבן מעכב. ומ"מ בזהמ"ז אף בלא קרבן הוה גר. וה"נ בזמה"ז כיון דליכא א"י ורחמנא אמר לדורותיכם אף בחו"ל הוא נוהג. ובזה נתיישב לי הא דפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות דאף בימי עזרא נתבטל קדושת הארץ א"כ האיך הי' מביאין עומר בבית שני כיון דאין עומר בא אלא מא"י. ולהנ"ל ניחא דהא בעומר כתיב לדורותיכם. ובזה נראה לפרש דברי הש"ס דקסבר חדש בחו"ל דאורייתא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקריבין. דטעמא דמ"ד חדש בחו"ל דאורייתא משום דסובר דבזמן דליכא א"י אף בחו"ל אסור מה"ת. וא"כ חזינן שנשתנה הדין בשעת ביאתם לארץ. שהרי קודם ביאתם לארץ לא נתקדש הארץ כדאמרינן בנדה (מ"ז.) אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. הרי דאף שירושה להם מאבותיהם. מ"מ קדושת הארץ לא התחיל רק לאחר ביאתם לארץ. ומ"מ לא נאסר בחו"ל. וא"כ אין ללמוד לדורות ממדבר. שהרי לדורות בזמן דליכא ארץ נוהג אף בחו"ל והוי כאילו כתיב מושב לחודי' ומושב לחודי' כל מקום שאתם יושבים משמע. וה"נ לענין עומר כיון דלדורות בזמן דליכא ארץ נוהג אף בחו"ל. ובמדבר לא הי' נוהג. ע"כ שנשתנה הדין ואין ללמוד שאף אח"כ אינו בא מחו"ל ודו"ק היטב. אבל לדידן דקי"ל דאין עומר בא רק מארץ. על כרחין שאף לדורות לא הותר יותר מקודם דהיינו בא"י אף שעתה אין חילוק בין א"י מחו"ל. וה"ה חדש שאינו אסור אף בזמה"ז בחו"ל ודו"ק: יא) ונ"ל ראי' לזה דלמ"ד חדש בחו"ל דאורייתא ה"ה דעומר בא מח"ל. מהא דאמרינן בר"ה (י"ג). עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו. אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי. ולכאורה קשה בפשיטות הו"ל להקשות דהא גדל בחו"ל שהרי קודם ביאתם לארץ לא נתקדש הארץ כמו שהבאתי מסוגיא דנדה. אלא ודאי דלמ"ד חדש בחו"ל דאורייתא עומר בא מחו"ל וסוגיא דר"ה על כרחין אזיל אליבא דמ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע. דאי לאחר ירושה וישיבה משמע לא נאסרו אז וע"כ מקשה מקצירכם: יב) עוד נ"ל ראי' דחדש בחו"ל לאו דאורייתא מהא דאמר בפרק ר' ישמעאל (ס"ח:) שתי הלחם מאי שיתירו שלא כסדרן היכי דמי כגון דזרעינהו בין