אבני נזר יורה דעה תל

ולדעת תוס' ישנים יומא אפי' זר הבולעם והקיאן שוב אין חייבין עליהם. הנה תרומה יש היתר לאיסורו יג' וכ"ז לר"א דמחייב בתרומה בשאר מיני פירות כמבואר בסוגיא. ע"כ איכא למילף מתרומה אבל לר' יהושע דקי"ל כוותי' דאין' חיוב בתרומה במשקין רק בתירוש ויצהר דבהו פשוט דשתי' בכלל אכילה ואין ללמוד כלל מהם למשקין היוצאין משאר פירות. וכיון דחדש הוא רק בה' מיני דגן אין משקין היוצאין מהן כמותן. דמה להנך שכן אין היתר לאיסורן. ומתרומה ליכא למילף כלל. ולר' יהודה דפסקו הרי"ף ורמב"ם כוותי' דכל ט"ז אסור. ולדידי' איסור חדש לזמן. ויש לומר כיון שהאיסור לזמן וכל זמן שעד ט"ז בניסן אין לו היתר (ובקידושין יליף מחדש ביום ט"ז שיש לו היתר בעומר ואעפי"כ נוהג בח"ל] ויהי' עד ט"ז בניסן ולא עד בכלל משקין היוצאין מהן כמותן. ליתא דלר' יהודה איכא למיפרך מה להנך שכן איסורן איסור עולם. וממנ"פ בין לר' יהודה בין למ"ד האיר המזרח מתיר איכא פירכא: סימן שפו שאלה חדש בזמן הזה נוהג בחו"ל או לא א' תשובה הנה הרא"ש בתשו' כלל ב' תמה על רבינו ברוך שכתב דחדש אינו נוהג בחו"ל במקומות רחוקים דלא גזרו אלא במקומות הסמוכים לא"י. וחולק עליו שהרי ר' ישמעאל ור"ע סוברים כר' אליעזר דחדש בח"ל מה"ת. ובט"ז כתב שתיבת ר' ישמעאל ט"ס שהרי בקידושין מבואר דר' ישמעאל חולק על ר' אליעזר. והדגמ"ר קיים הגירסא שהכוונה על אידך תנא דבי ר' ישמעאל דסובר דביאה לחודה לאחר ירושה וישיבה משמע. וע"כ אייתר לי' מושב ולכל מקום שאתם יושבים אתא: ב) ולפענ"ד נראה לקיים דעת רבינו ברוך דע"כ לא קי"ל דביאה לחודה לאחר ירושה וישיבה משמע. שהרי לסברא זאת צ"ל דפסח שעשו בגלגל עפ"י הדיבור הי' דבפסח ביאה כתיב בה. ועיין בתוס' קידושין (ל"ז:) ד"ה הואיל. והנה בזבחים (דף קי"ח) מ"ט דר"ש דכתיב ויעשו בנ"י את הפסח בגלגל פשיטא אלא הא קמ"ל דחובות כעין פסח הוא דקרב ואידך ההוא מבעיא לכדר' יוחנן. ואם עפ"י הדיבור הי' טובא אשמעינן דקריב. הרי דהאי סוגיא דלא כר' ישמעאל. גם במגילה סתם לן תנא כר' שמעון. והיינו דלא כר' ישמעאל כנ"ל. גם בבכורות פליגי ר"י ור"ל אי קרבו בכורות במדבר משום דביאה כתיב בי' אבל משבאו לארץ כ"ע דקרבו ולר' ישמעאל אחר ירושה וישיבה הוא דנהוג לר"ל ודו"ק: ג ומה שכתב דר"ע סובר כר' אליעזר. לפענ"ד אין מזה הכרע דר"ע חולק על ת"ק. וז"ל הגמ' בקידושין (ל"ז.) מאן תנא דפליג על ר' אליעזר ר' ישמעאל הוא דתניא ללמדך שכל מקום שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ישיבה דברי ר' ישמעאל א"ל רע"ק והרי שבת שנאמר בהם מושבות ונוהג בחו"ל א"ל שבת ק"ו היא ומה מצות קלות נוהגות בין בארץ בין בחו"ל שבת חמורה לא כל שכן ומקשה הש"ס ר' ישמעאל אהיכא קאי אנסכים בנסכים ביאה ומושב כתיב חדא ועוד קאמר יע"ש. והדבר תמוה דמ"מ קשה על רע"ק מה הקשה רע"ק משבת. הרי בשבת לא כתיב רק מושב לחוד. עוד שם בסוגיא במאי קמיפלגי בקרבו נסכים במדבר קמפלגי ופירש"י בקירבו דכיון דכתיב ביאה ומושב ע"כ לאחר ירושה וישיבה משמע מה ראה רע"ק שלא למד כר' ישמעאל ומשני דרע"ק סובר קירבו נסכים במדבר וא"כ לאו להטעינה נסכים לבמה גדולה אצטרך כו' עיי"ש. וקשה לי דמ"מ י"ל דלאחר ירושה וישיבה משמע ולבמת נוב וגבעון אצטריך דאז הי' במת יחיד מותר. ור"י גופי' אומר כן בזבחים (דף קי"א) דאתא לזמן נוב וגבעון ועיין בתוס' שם ד"ה במה. עוד קשה דהכא אמר דאי לאו דקרבו נסכים במדבר הי' ר"ע סובר כר' ישמעאל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע. ובזבחים שם השיב רע"ק לר' ישמעאל דבכל מושבותיכם בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר הרי דרע"ק משמע לי' מושב דלא כר' ישמעאל אלא דלר"י ע"כ דלא קרבו נסכים במדבר ולר"ע אין ראי' לזה ועיין ברש"י שם: ד) ונ"ל ליישב כל זה דלכאורה קשה על הסוגיא דקידושין דמה בכך דר"ע סובר דקרבו נסכים במדבר מ"מ אצטריך קרא שיקרב נסכים בבמה גדולה. שהרי כמה דברים שקרבו במשכן שבמדבר ולא קרבו בבמה כמו חובות יחיד וחובות ציבור שאין קבוע להם זמן ומנחות. ונראה דהנה עיקר טעמא דביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע. היינו דכיון דכתיב ביאה מוכח שלא הי' במדבר. ומזה ילפינן שאינו נוהג בח"ל וע"כ שאין פי' מושב מקום שאתם יושבים. ועל כרחין דלאחר ירושה וישיבה הוא. שבא ביאה ולמד על מושב. אבל לר"ע דקרבו נסכים במדבר רק בבמה שיקרב נסכים זה התחיל בארץ ובמה במדבר לא הוה. וא"כ אין ראי' שלא יהא נוהג בח"ל בעת היתר הבמות. ועוד