אבני נזר יורה דעה תכב

לומר דהוי הפסק. רק אם הי' מצוה אחת הי' חשיב הפסק בין מעשה למעשה דלא איכפת לן בה. אבל השתא דשתי מצות הן הוי הפסק בין הברכה למעשה וכמ"ש הרשב"א בתשו' אהא דסח בין תפלה לתפלה. הובא ביתה יוסף סימן כ"ה יע"ש ולהט"ז כשלא קרא עדיין ג' פסוקים דלא הוי מצוה שלימה מצטרפין השני פסוקים ראשונים עם מה שקורא בספר אחר לג' פסוקים והוי מצוה אחת ולא חשיב הפסק ודו"ק]: יג) והשתא דאתינן להכי נ"ל לדחות הראי' מההיא דיומא. דהנה שם בגמ' אם בא לקרות בבגדי לבן קורא ש"מ בגדי כהונה נתנו ליהנות בהן. דילמא שאני קריאה דצורך עבודה היא. ת"ש לא הי' ישנים בבגדי קודש הא מיכל אכלי דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא [והא דקריאה צורך עבודה היא היינו משום דילפינן ממילואים דאפי' מקרא פרשה מעכב והנה בשלהי פסחים בירך של פסח פטר של זבח כו' ושם בגמ' משום דזריקה בכלל שפיכה כו'. הרי דמה שהעבודות מחולקות או אינם מחולקות מועיל לענין אכילתן. ואם עבודתן מחולקות גם אכילתן מחולקות כו'. והיינו משום דאכילה צורך עבודה. וה"ה בקריאה דצורך עבודה כיון דעבודתן מחולקות דעבודת היום ועבודת המוספין עבודות מחולקות וגם שני מצות הן ע"כ גם הקריאה שני מצות. רק אם הי' קורא בספר זה כיון דגלילה עד ובעשור לא הוי הפסק דצורך קריאה היא כמו הוצאת התפילין של ראש מהתיק הי' ברכה ראשונה פוטרו. כיון דנוסח ברכה אחת היא. ודומה לתפילין כנ"ל. אבל אם יקרא בספר אחר שיהי' הפסק ושני מצות הן משום דקריאת עבודת היום וקריאת המוספין שני מצות הן. אבל בקריאה הכל מצוה אחת הקריאה בס"ת מה לי בזה או בזה. וכ"ש לדעת הרמב"ם בתשו' שסומכין עליו בדיעבד שאין המצוה כלל הקריאה בספר רק הקריאה לבד דאין חילוק ספרים גורם חילוק המצות: יד) ולפמ"ש נדחה נמי ראיית הט"ז דאין להוציא אחרת בשביעי משום כבוד ציבור וכההיא דיומא. ולפמ"ש יש לחלק דהתם הקריאה מוטל על הכהן גדול לבד וכדילפינן ממלואים ומה"ט קורא כה"ג את כולה. וע"כ צריך לחוש על כבוד ציבור משא"כ הכא שהיא חובת ציבור אין לציבור לחוש על כבודם ובודאי מוחלים על כבודם. וכ"ש לשיטת הרמב"ם בחיבורו שאין כבוד ציבור לקרות בספר פסול. א"כ גם להיפוך אם יקרא בספר זה אין כבוד ציבור. ובההיא דיומא שאינו חובת ציבור ואינו נגד כבוד ציבור אם יקרא בע"פ. ומשה אמת ותורתו אמת הוא פסק הרמ"א. ועל כן מן הדין לעולם מוציאין אחרת וגומרין בכשר רק במקום שאפשר להפסיק פוסקין. וטוב לחוש לדברי המרדכי. אבל בענין אחר אין לזוז מפסק המחבר ז"ל: הק' אברהם סימן שעח ב"ה ב' עקב תרנ"ו. החוה"ש לכבוד הרב החריף כש"ת מוהר"ר אברהם נ"י דומ"ץ דק"ק זאווערצע. א) הגיעני מכתבו בדבר המקרה רעה שאירע בליל ט"ב שגנבו הס"ת מביהח"ס דגור. והלכו שני אנשים מביהח"ס ומצאו הס"ת סמוך לציגעלנע במים עכורים בלי עץ חיים. והרבה יריעות מהס"ת נתקלקלו עד שא"א לתקן. ומסופקים אם יגזרו תענית. ב) הנה המג"א סוף סימן מ"ד קיצר מאוד כדרכו. אולם במקור הדברים תשו' משפטי שמואל [שהביא המג"א] הובאו דבריו בספר כ"ת. ובתשובת חיים שאל חיוב התענית רק למי שנפלו התפילין או הס"ת מידו. והטעם בזה ברור שאפי' רואה ס"ת שנשרף אינו חייב לקרוע אא"כ הי' בזרוע כמעשה שהי' וכ"כ בתשו' חיים שאל. ולא עוד אפי' הי' בזרוע שחייב לקרוע מ"מ תענית מאן דכר שמי'. ומה חטא כי יצטרך כפרה: ג) אך בתשו' חיים שאל סוף סימן ר"ב כתב ששמע באיזה קהלה נפל ס"ת מיד הנושא וגזר הרב תענית בה"ב על כל הקהל. ואפשר לפרש הטעם עפימ"ש הצ"צ סימן ו' בשלח שליח בדרך והוחלק ונפל למים ומת שהמשלח צריך כפרה יעש"ה. ומשום שהלך בשליחותו חשיב המשלח גורם. ה"נ הנושא ס"ת הוא שליח כל הקהל וכשאירע תקלה בשליחותו שנפל הס"ת מידו חשובים כל המשלחים גורמים וצריכין כפרה. וזה בנושא שהוא שליח הקהל: ד) אבל בגנבו ס"ת אין עליהם שום דבר זולת אם לא הי' סגור והניחו הארון קודש פתוח אם לא הי' מפתח. בזה כל המנין שהס"ת שלהם פשעו בדבר שהי' להם לשמור שלא יבא לידי גניבה ובזיון ואם הי' מפתח רק שהגבאי שכח לסגור אין חיוב רק על הגבאי: ה) ומ"מ בסימן תק"פ בימים שארעו בהם צרות ראוי להתענות בהם אף שאין חיוב. ה"נ בזה מי שיודע בעצמו שלא יזיק לו התענית וירצה להתענות תע"ב זולת זה אין להחמיר כלל. וד' יציל אתכם מכל מכשול ותכתבו ותחתמו בספרן של צדיקים: הק' אברהם. סימן שעט הלכות מזוזה. ב"ה יום ד' דברים ג' מנחם אב תרנ"ה לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם חו"ב החסיד מוהר"ר שלמה נ"י מאזערקאוו א) ראשית יאיר אור סליחתו על אשר אחרתי תשובתי עד כה. יען כי מנהגי להשיב ראשון לשואל ראשון ולולא כן הייתי נלאה. ואתמול ראיתי ראשונה את מכתבו. בדבר שחכם אחד רצה לחדש דהא דפוסקין כירושלמי שאם הפתח גבוה מניח המזוזה כנגד כתיפיו. היינו דוקא באופן שאם ינתנו בשליש עליון יהי' למעלה מכ' אמה דלא שלטא בה עינא. והוכיח כן מדקדוקים. וכבודו דוחה את דקדוקיו ומחזיק בדברי הרב ז"ל מליסא. שאם שליש עליון למעלה מכתיפיו מניחה כנגד כתיפיו ורוצה לעמוד על דעתי בזה: ב' באמת שאין לבדות פי' חדש כזה מתוך דקדוקים והלבוש כתב להדיא להיפוך. אך גם דברי הגאון ז"ל מליסא ג"כ אינו נכון בעיני. דמה טעם לדחות עיקר מצוה להניח בשליש עליון בשביל שיהי' כנגד