אבני נזר יורה דעה תכ

ומג"א] האותיות הויין משמי. אל הלימוד. ממילא הנייר הוי תשמיש דתשמיש דלאו כלום. וכשכורך ספרים אין האותיות משמשים אל הכריכה רק הנייר שאיננו קדוש כלל דתשמיש דתשמיש הוא. מיהו אינו מבואר כ"כ ברמב"ן דחשיב רק משמשים: כה) אך בנידון שאלה הלזה בדפין שלא ילמדו בהם לעולם. לפימ"ש שקדושת הגמרות רק משום שעומדים ללמוד בהם. ודמי לבהכ"נ שקדושתה משום שאומרים בה דבר שבקדושה. ומבואר בש"ס דבהזמנה בלבד אינו מתקדשת למ"ד הזמנה לאו מילתא. ה"נ אין הגמרות מתקדשים כ"ז שלא ילמדו בהם בין לפימ"ש שגמרות דין תשמיש קדושה. בין לפמ"ש הט"ז ומג"א דדין גוף קדושה יש להם דמ"מ דומה לבהכ"נ דהזמנה לאו מילתא הוא: כו) אך בספרי תנ"ך אף שאין כתובים על קלף רק על נייר ואין היתר כתיבתן רק משום עת לעשות לד'. מ"מ בזה ודאי תק"ח שתהי' כתיבתם מקדשתם כדי שיהי' דין הקורא אותם כקורא מתוך הכתב. שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ. ואם דינם כאילו לא ניתנו לכתוב הי' נחשב כקורא על פה. כדברי הר' פורת שהביאו התוס' ר"פ כל כתבי. ועוד שיש בהם אזכרות. ולהמשנה דפרק כל כתבי טעון גניזה והש"ג בשם הר"י פוסק כהמשנה ועוד דעכ"פ מקום השמות מתקדשים ואסור לכרוך בהם נוסף על איסור מחיקת השמות: הק' אברהם סימן שעז בדין טעות הנמצא בס"ת. א הנה דעת הרמב"ם בחבורו דספר שחסר או יתר אפילו אות אחת אין בו קדושת ס"ת והרי הוא כחומשין שמלמדין בהם התינוקות ואין קורין בהם ברבים. והנה הא דאין קורין בחומשין מפרש בגיטין (ס.) הטעם מפני כבוד ציבור. וצ"ל לשיטתו דבחסר אות אחת נמי כיון דאין בו קדושת ס"ת אין כבוד ציבור שיקראו בו. אבל בתשובותיו כתב שמותר לברך על ס"ת פסול. והביא ראי' מחומשין שלולא כבוד ציבור הי' קורין בו. ומשמע מדבריו שם דאף משום כבוד ציבור לית בי' בס"ת פסול: ב) והר"ן בפרק הניזקין אהא דאין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור כתב ומכאן דן רבינו הלכה למעשה דאם נמצא טעות באחד החומשין דקורין בשאר חומשין השלמים כיון דאין החומשין מעכבין זה את זה אלא מפני כבוד הציבור וכיון שהס"ת שלם לית לן בה. ומדבריו נשמע שחולק על הרמב"ם פרק ד' מהלכות ס"ת שהחומשין אין בהם קדושת ס"ת. וע"כ מפרש הרמב"ם בחבורו דהא דאין קורין מפני כבוד הציבור היינו שאין כבוד הציבור שיקראו בספר שאין בו קדושת ס"ת. וע"כ דימה ספר שחסר לחומש אבל לולי כבוד ציבור הי' קוראין בו אף שאין בו קדושה. שאין המצוה רק עצם הקריאה לא הקריאה בספר וכמו שכתב בתשובותיו. ומזה למד בתשו' שבספר פסול קורין כיון שהחומשין ג"כ פסולין והי' מותר לקרות בהם לולי כבוד ציבור: ג' אבל הר"ן סובר שהחומשין ג"כ קדושת ס"ת יש בהם שאין החומשין מעכבין זה את זה. ובס"ת פסול משום כבוד ציבור אין בו. כיון שהוא שלם אלא שמהדין אסור לקרות בו כיון שפסול ואין בו קדושת ס"ת. ובחומשין נהפוך הוא שכשר ויש בו קדושת ס"ת ומשום כבוד ציבור אין קורין בו. וממילא בחומש אחד חסר והשאר שלמים אין בשלמים לא משום פסול ולא משום כבוד ציבור. ודעתו כדעת הרשב"א בתשו' הובא בב"י סימן רפ"ג דחומשין העשוין בגלילה הם כס"ת לכל דבריהם אלא שאין קורין בהם ברבים משום כבוד ציבור: ד' ונלפע"ד ראי' לדעת הר"ן והרשב"א מהא דאמרינן במגילה (כ"ז.) דאין מניחין חומשין על גבי תורה ולא נביאים ע"ג חומשין וחומש ע"ג חומש ונביאים ע"ג נביאים שרי דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי כרכינן והא קא יתיב דפא אחברי' אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי יע"ש. ולכאורה תמוה מהא דאמרינן בב"ב (י"ג:) ת"ר מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד. וא"כ הא קיתיב נביאים וכתובים ע"ג תורה. ובהא הרי אפשר שלא לדבק. וראיתי להתוס' שם בב"ב שכתבו בהא דמדביק כו' וז"ל אעפ"י שאי אפשר שלא ליתן נביאים וכתובים ע"ג תורה ה"מ בשני כריכות אבל כשהן מדובקין יחד אין גנאי עכ"ל. והדבר תמוה דא"כ מה אמרינן במגילה דאלת"ה מיכרך היכי כרכינן. הא אמרת דבכרך אחד אין גנאי. והר"ן במגילה עמד ג"כ בזה. ותירץ משום דספרים לתחילתן נגללין וס"ת לאמצעיתו נמצא שהס"ת למעלה. ותמוה דהא כך איתא שם ת"ר הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד מדבק ומניח בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי לגול היקף יעש"ה. הרי דגולל מתחילתו לסופו ונביאים וכתובים למעלה [ואולי הי' לו להר"ן גירסא להיפוך. אלא דאכתי קשה מה שאמר וס"ת לאמצעיתו וצ"ע]: ה) אך לשיטת הרשב"א הנ"ל דחומשין יש בהם קדושת ס"ת י"ל דהא דאסור להניח נביאים ע"ג חומשין. היינו משום דחומשים קדושת ס"ת יש בהם. אבל הכא במדביק תנ"ך כאחד דהלכה ס"ת יתר כחסר וכמ"ש הרמב"ם והטוש"ע דמדביק תנ"כ כאחד הוא כחומשין דכל יתר כחסר. וממילא להרשב"א גרוע מחומשין דכל חומש ספר שלם לעצמו. אבל זה שנדבק בו דבר מחוץ הוי כחסר בגוף החומש ואין בו קדושת ס"ת. וע"כ מותר לכרוך נביאים וכתובים עלי'. ויצא