אבני נזר יורה דעה תיט

והוי כלי בתוך כלי. והרי הכיס הוא משמשי תפילין ומונח רק בכלי אחד. ש"מ תשמישי קדושה א"צ ליתנם כלי בתוך כלי. ומדצריכין ליתן הגמרות כלי בתוך כלי. ש"מ דחשובים קדושה עצמה: יז) הב' מהא דעירובין (צ"ח.) אין מזרקין כתבי קודש. וביו"ד סימן רפ"ב דאפי' כתבי הלכות ואגדות אין מזרקין. ובגמ' לא מצינו רק בכתבי הקודש שהם קדושה עצמה. ויש להביא ראי' ג"כ דמזרקין תשמישי קדושה מהא דר"פ לולב וערבה. שהחזנים זורקים לפניהם לולביהם. והא כתב במלחמות ד' פרק במה מדליקין דתשמישי מצוה בשעת מצותם נוהגים בהם קדושה. וא"כ הו"ל כמו תשמישי קדושה. וש"מ דמזרקין תשמישי קדושה. וא"ל משום שעדיין לא לקחו אותם. וקי"ל הזמנה לאו מילתא הוא. אכתי קשה לאביי דאית לי' הזמנה מילתא. ועוד דרבא דאמר לאו מילתא ומשום דמשמשים ממשמשים גמרי'. ולולב גוף מצוה הוא. ואף דיש פוסקים גם לגוף קדושה לאו מילתא היינו משום דס"ל להלכה כר' יוחנן עגלה ערופה עריפתה אוסרתה. וכן הפוסקים בגוף קדושה הזמנה מילתא ומודים בלולב בגוף מצוה הזמנה לאו מילתא. היינו משום דקי"ל בצפורי מצורע שחיטתה אוסרתה ולא לקיחתה. ומשום דצפורי מצורע לא הוי קדושה רק מצוה כדתנן הואיל והוקצה למצותה. הרי דבגוף מצוה הזמנה לאו מילתא וא"כ אכתי קשה לר"ל דסובר צפורי מצורע לקיחתן אוסרתן. ומדאביי. ור"ל נשמע לדידן מדמזרקין הלולבין. דנזרקין תשמישי קדושה וא"כ מדאין מזרקין ספרי כתבי הלכות ואגדות. ש"מ דחשיבי גוף קדושה: יח) אך גם בלא"ה קשה מנ"ל ללמוד ספרי גמרות מכתבי קודש. והא כתבי קודש מטמאין את הידים. וגמרות ביארנו לעיל בראיות ברורות שאינם מטמאים הידים ואין למדין קל מחמור להחמיר. ומנ"ל להחמיר בספרי הגמרא להצריכן כלי בתוך כלי ושיהי' אסור לזורקן. אשר ע"כ נראה דעיקר הדין שאסור לשמש בבית שיש בו ס"ת. שרשו מהא דאסור לקרות בתורה כנגד הערוה מדכתיב והי' מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' ויען ס"ת עשוין לתלמוד אסור להיות במקום ערוה. וע"כ כיון שעיקר האיסור מחמת שעומד לת"ת גם ספרי הגמרות בכלל האיסור. והא דאסור לשמש בבית שיש בו תפילין היא מדתניא במכילתא המניח תפילין כעוסק בתורה. והתפילין העומדין להניח. כס"ת העומד לקרות בו. וא"כ כיס של תפילין הוי לגבי הנחתן תשמיש דתשמיש וא"צ כלי בתוך כלי: יט) וכן הא דאין מזרקין כתבי הקודש איתא ג"כ במס' סופרים פ"ג הי"ב והלכה י"ד אין מזרקין אוכלין ממקום למקום. והיינו פת. וכמבואר פ' כיצד מברכין. והיינו משום דעל הלחם יחי' האדם, וע"כ ה"ה וכ"ש כתבי הקודש שעל ידי הקריאה בהם יחי' האדם חיי העולם. וכשם שהלחם חיי הגוף כך התוה"ק מזון הנשמה. ותורתך בתוך מעי כתיב. וכמבואר בסה"ק וביחוד בס' התניא. וע"כ סמכו ענין לו במסכת סופרים דין הלחם ודין כתבי הקודש ששניהם אין מזרקין. וע"כ ה"ה גמרות בכלל האיסור כיון שעומדין ללמוד בהם. ומצינו ג"כ שהתורה והלחם שניהם טעונים ברכה מה"ת. התורה ברכת התורה לפניו. והלחם ברהמ"ז לאחרי'. וע"כ אין ללמוד כלל מדאין נזרקין על קדושתן. כיון שאף הלחם שאין בו קדושה של כלום וקי"ל עושה אדם כל צורכו בפת ואעפי"כ אסור לזורקו. והשתא לא קשה מלולב שמזרקין אותו אף שנוהגין בו קדושה. דהא דאין מזרקין לאו משום קדושה. רק משום דלימוד תורה כמו מזון ושניהם טעונים ברכה. משא"כ מצות הם בחינות לבושים ואין טעונין ברכה מה"ת: כ) הן אמת במ"ש דתפילין דצריך להניחם כלי בתוך כלי הוא משום דהמניח תפילין כעוסק בתורה לפי"ז מזוזה א"צ להניחה כלי בתוך כלי. ולא כן דעת המג"א סימן ר"מ וסימן מ' והט"ז בה' מזוזה. ולפי שיטתם מהא דכיס של תפילין א"צ להניח כלי בתוך כלי וגמרות צריך להניחם כלי בתוך כלי מוכח דגמרות חשובים גוף קדושה. ומ"מ נ"ל אף לדידהו דקדושתן משום שעשוין ללמוד בהם. כמו בהכ"נ משום שעשוי להתפלל בה לדעת הטורי אבן פ' בני העיר חשיב גוף קדושה והוכיח שם מזה דהזמנה גם לגוף הקדושה לאו מילתא: כא) נשוב לנ"ד. הנה המג"א סימן קנ"ד סוף ס"ק י"ד כתב דאיסור גמור עושין הקושרין ספרים בדפי הספרים ומורידין אותם מקדושתן. והאלי' רבה יישב זה עפ"י דברי הט"ז דכשאין ראוי עוד לקדושה חמורה יכול לעשות בו קדושה קלה והפרמ"ג דוחה דהט"ז לא אמר רק בתשמישי קדושה לא בקדושה עצמה. ובאמת הראי' שהביא הט"ז ממטפחות ס"ת שבלו ושם הוא תשמיש קדושה והנה לפי"מ שביארנו דספרי הגמ' דין תשמיש קדושה יש להם שמשמשים אל הלימוד א"כ כשאינם עוד ראוי ללמוד בהם יכול לעשות בהם קדושה קלה: כב אך ז"א דאדרבא כיון שהגמרות הם רק תשמיש קדושה כשקושר בהם גמרות הרי הם תשמיש דתשמיש דאפי' קדושה קלה לא הוי מיהו לדעת הט"ז והמג"א דהגמ' משום שעשוין ללמוד בהם חשובין גוף קדושה. י"ל שדומה לדין הט"ז דהחילוק שחילק הפרמ"ג בין תשמישי קדושה לגוף קדושה היינו דבשלמא משמשים כשאינו ראוי לשמש חשוב שאינו ראוי לקדושה חמורה. אבל גוף הקדושה אף שאינו ראוי לקרות בה הרי קדושתה בעצמותה ולעולם חשובה ראוי לקדושה חמורה. וכ"ז בספרי תנ"ך. אבל גמ' שקדושתם רק משום שראוים ללמוד בהם וכשאינו ראוי עוד ללמוד חשיב שאינו ראוי לקדושה חמורה. שוב מותר לכרוך בהם ספרים שעומדים ללמוד בהם ויהי' תשמיש קדושה חמורה. כיון שהגמ' שעומדים לקרות בהם חשובים גוף קדושה להט"ז והמג"א: כג) אך הא דהט"ז תמוה מסוגיא דיומא (י"ב:) ורמב"ם סוף פי"ז מה' סנהדרין וכבר ציינתי על הגליון ט"ז שלי מכמה שנים. ושוב מצאתי בבכור שור שחולק על הט"ז מחמת ראיות הנ"ל. וראיתי בספר אחד יישב דברי הט"ז ואין הספר כעת לפני לראות אם יתכנו דבריו: וי"ל עוד עפ"י דברי המלחמות פ"ק דסוכה דקלף של ס"ת לא חשיב עיקר קדושה דגוילין אגב כתב הוא דקדוש. ונראה מדבריו שם דדומה למשמשים . וא"כ גמרות דלפימ"ש [דלא כט"ז