אבני נזר יורה דעה מב

סימן מז ב"ה לרב אחד. א) ע"ד השאלה בשוחט אחד ששחט בהמה וקרא לחבירו השוחט השני שיעמוד על הבדיקה והיתה סירכא שלא כסדרן באונא העליונה וכאשר התחיל השוחט הראשון למשמש בהסירכא הראה לו השני איך שהסירכא מלאה דם ודם יוצא מתחתי'. והראשון קרע הסירכא ואמר אי' דם. והשני מחמת שירא מהטבח לא השיב מאומה. רק הראה באצבעו על מקום השורייקא דדמא והלך לו. והשוחט הראשון הכשיר הבהמה ועתה מוכר אותה הטבח באומרו שהרבי דשם אמר לו שכשירה וצוה לאנשיו שיקנו הבשר. ועל השו"ב המכשיר יש בלא זה כמה ריעותות מכבר: ב) תשובה. בגמ' אמרינן דבהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת. והשו"ב השני שאמר שתחת הסירכא הי' מלאה דם הוכחש מהשו"ב הראשון ועד אחד בהכחשה לאו כלום היא ובהמה בחזקת היתר עומדת. ואעפ"י שיש כאן ריעותא לפנינו דהיינו הסירכא ושוב לא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת. אך מסתמא השו"ב הראשון הסיר הסירכא במיעוך או בקליפה כנהוג ואין כאן ריעותא לפנינו: אך יש להאמין להשו"ב השני שאמר שתחתי' הי' דם במגו דאי בעי אמר שלא הסיר הסירכא כדין כלל. ולדבריו שהריעותא לפנינו שוב אין הבהמה בחזקת היתר ונאמן. אך כנגד זה יש גם להשו"ב הראשון מגו דאי בעי אמר להד"ם לא הי' כאן סירכא מעולם. אם לא הי' שמה אנשים שראו הסירכא. אבל אם הי' שמה אנשים או אפי' בעל הבהמה לבד שראו הסירכא ושוב אין להשו"ב הראשון המכשיר מגו. נאמן השו"ב השני לומר שהי' תתתיו דם במגו דאי בעי אמר שלא הסיר הסירכא כדין: ד ואף דלא אמר דיש דם רק להשו"ב הראשון והוא לא קיבל דבריו והכשיר הבהמה למכור. מ"מ הסכמת האחרונים דלא אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים רק בדבר שבממון ובדבר שבערוה לא באיסורין דעלמא: ה אך גופא דעובדא פלא ומבהיל מה לו להרבי להתערב בעניני או"ה בעיר. ואפשר גם אותו קיבלו כל אנשי העיר לרב להורות. זולת זה ראוי לגדור בדבר. ומה שכתב כבודו שעל השו"ב הראשון המכשיר יש כמה ריעותות וסומכין רק על השו"ב השני. בזה אינני יכול להשיב מרחוק רק הכל לפי ראות עיני הדיין במקומו: נאום הק' אברהם סימן מח א בדין סרכות הריאה הקשו התוס' לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב אמאי כסדרן כשירה הא הוי קרום שעלה מחמת מכה. ולטעמא דסופו להתפרק ג"כ קשה הא דאמר לקמן אי האי מנקיב טריפה: ב) ונראה ליישב לפימ"ש הט"ז (סי' מ') בפירוש דברי בה"ג במחט שנמצאת בלב דהיכא דסופו לנקוב הלב יש חזקה רעה למחט זו. וחיישינן שמא כבר נקבה בבואה לתוך הלב יע"ש. והנה הרשב"א כתב בתה"ב דאפי' למ"ד אין סירכא בלא נקב. מ"מ יוכל להיות שבא מנקב קרום עליון לבד: ג) ולפי זה י"ל דשלא כסדרן דסופו להתפרק הרי יש חזקה רעה לסירכא זו. ושוב חיישינן שמא בא מחמת נקב שני הקרומים וכדברי הט"ז הנ"ל. אבל משום דסופו להתפרק לחוד לא הוה מטריף כיון דהשתא לא ניקבה. ועדיין אין שום ריעותא בקרומים. ודומה לסופו לנקוב ע"י מחט דכשר. אלא דמשום דסופו להתפרק חיישינן שמא כבר ניקבה כנ"ל. אבל כסדרן תלינן דבא מחמת קרום עליון לבד. או אפשר דתלינן דבא מחמת לחות הריאה רק שלא כסדרן משום דיש חזקה רעה לסירכא כנ"ל תלינן דמחמת נקב באה: סימן מט א) בדין סירכות הריאה הקשה הר"ן לפרש"י דאין בלא נקב ומ"מ מיתכשרא אח"כ בסירכא א"כ כי ליתא לסירכא כלל ואית בה נקב היכי לעולם. הא אמרינן לקמן גמירי דאי בדרי לה סמא חייא אלמא אע"ג דליתנייהו להנך סמים. מ"מ מכה זו אין בה כדי להמית כיון שהי' יכולה להעלות ה"נ כיון שאותו נקב יכול לבוא לידי היתר אפי' עדיין אין שם סירכא אין בדין שיהא דטריפה לא הוי אלא היכא שאי אפשר שיהי' לה תקנה כדאמרינן בבהמה המקשה גבי בשר שיצא חוץ למחיצתו כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר. י"ל אין הכי נמי דכל שאפשר להיות לה תקנה אינה טריפה וכל שנטרפה אין לה היתר אלא שאין כל הנקבים שוים ויש נקב שאינו ראוי שתעלה סירכא ויש נקב שראוי שיעלה בו סירכא כסדרן. וכל שהוא כן כיון שיש לה תקנה לא נטרפה מעולם אלא מפני הספק שמא הוא מהנקבים שאין ראוי שתעלה בו סירכא. על כן אנו אוסרין כל נקב מספק עכ"ד הר"ן: ב' ובתשו' נאות דשא האריך לסתור דברי הר"ן והקשה מהא (דבדף נ"ז:) דר"ש בן חלפתא עסקן בדברים הי' להוציא מלבו של ר' יהודה שאמר נטלה הנוצא פסולה ועשה לתרנגולת כזו פעולה שטלה עלי' במטלית של טרסיים וגדלה כנפיים האחרונים. והשתא נימא דכל שהעלה רפואה אגלאי מילתא שלא הי' טריפה מעולם ועיי"ש עוד: ג ונראה לפענ"ד לבאר דברי הר"ן. וממילא יתיישב קושייתו גם שאר דקדוקים גם הקושיא שהקשו על רש"י דהא לא הוי סתימה דמעיקרא דהנה ראיית הר"ן מההוא (דבדף נ"ד). דהוה מתו בכוליא וקטלי אתו לקמי' דרבי אבא [לשאול אם ישחטוה אחר המכה] אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש. אין לך אלא מה שמנו חכמים והא קא חזינן דקא מתה גמירי דאי בדרא לה סמא חייא. וצריכה ביאור. דהא ודאי אם שם הי' סמים לפנינו לא הי' שום ראי' דשם שמא בידן. משא"כ הכא שאין בידינו שתעלה סירכא. וכן מבואר מהר"ן שראייתו רק משום שאין הסמים לפנינו והנה הא גופא קשיא למה באמת אינה טריפה שעל כרחין תמות כיון שאין לנו סמים. ועל כרחין דאמרינן הואיל אלו הי' בידינו סמים. שחסרון זה אינה בגוף