אבני נזר יורה דעה תיז

בשום אופן לחברם שיהי' ספר שלם. או עם דפין שהמה קונטרסים מיותרים. שפיר דמי למיעבד הכי או לא: א תשובה. ריש פ' כל כתבי איתמר היו כתובים תרגום בכל לשון כו' ר' הונא אמר אין מצילין אותם מפני הדליקה ר' חסדא אמר מצילין אותם אליבא דמ"ד ניתנו לקרות בהם דכ"ע לא פליגי דמצילין. כי פליגי אליבא דמ"ד לא ניתנו לקרות בהם. רה"א אין מצילין דהא לא ניתנו לקרות בהם. רח"א מצילין משום בזיון כתבי הקודש. וכתב הרא"ש ז"ל האידנא שרי בין לקרות בין להציל. דכיון דלא אפשר עת לעשות לד' הפרו תורתך. וכדאמרי' בגיטין (כ"ו:) הלכך האידנא שאין כותבין תורה שבע"פ משום עת לעשות. כולם הם פרושי המצוה ועיקר תורה ומצילין אותם מפני הדליקה עכ"ד: ב) והנה בקדושת ס"ת שבע"פ. יש להם בהם מצד שני בחינות. הא' משום דהאידנא ניתן לכתוב ולקרות. והרי הוא כספרי תנ"ך. והב' דהא אפי' היו כתובים תרגום ובכל לשון דקי"ל כר"ה דאין מצילין אותם מפני הדליקה. מ"מ הא תנן במתני' ואעפ"י שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. ומפרש ר"ה בכל לשון אין מצילין. ואפ"ה בעי גניזה. הנה שיש בהם קדושה אף שלא ניתנו לכתוב. וה"ה תורה שבע"פ: ג ובמה דסיימנא אפתת. דמשום הא אין חשש כלל שהרי הרמב"ם פסק פכ"ג מה' שבת הכ"ג דמניחין במקום התורפה והם מתרקבין מאליהם. וכרבי דאית לי' הכי בגמ'. והטור או"ח סימן של"ד אפי' כתובין בכל לשון מצילין מפני הדליקה וטעונין גניזה וכתב הב"י בריש כל כתבי אמרי' אם היו כתובין בכל לשון מניחין במקום התורפה והם מתקרעין מאליהם. ובודאי דהיינו לדידהו שלא ניתנו ליכתב. אבל לדידן הא אמרי' שמצילין אותם מפני הדליקה. וכ"ש שאין מניחין במקום התורפה עכ"ל. הרי דמתחילה קודם התקנה משום עת לעשות וגו' לא הי' טעונין גניזה (ובתשו' שבו"י חאו"ח סימן ט"ו כתב שבחנם כ"כ הב"י. אלא דפסק כר"ה דמפרש כן המשנה דאין מצילין. ומ"מ טעונין גניזה. ודברי הב"י נכונים. דלמה נעשה מחלוקת בין הטור להרמב"ם בחנם. ומ"ש השבו"י שכ"כ הרא"ש עיינתי ברא"ש ולא מצאתי בו דבר מזה]: ד) וא"כ סת שבע"פ קודם התקנה לא הי' טעון גניזה ואפי' למשנה דמפרש ר"ה אין מצילין וטעון גניזה. י"ל דהיינו משום האזכרות שבתוכן. וכמפורש בעמוד ב' החילוק שבין ספרים למגילה. דספרים שכתובין בכל לשון ס"ל לברייתא שמצילין אותם. ומגילה לא משום דספרים יש בהם אזכרות משא"כ במגילה. וא"כ ה"ה דנוכל לומר כן לר"ה בפי' המשנה דטעון גניזה משום האזכרות. משא"כ בתורה שבע"פ שאין בה אזכרות. מעתה אין לנו לדון בקדושת ס"ת שבע"פ רק משום שהאידנא ניתן לכתוב משום עת לעשות. ויש להסתפק בזה אם לאחר שהתירו חכמים לכתוב תורה שבע"פ. שוב יש בו קדושה גמורה כמו ספרי תנ"ך. או לא: ה) והנה ראיתי לתשובת משאת בנימין סימן ק' וז"ל דבשאר ספרים [כוונתו על ספרים הנדפסים עיי"ש] חוץ מתפילין ומזוזות וס"ת אף הכתב אינו קדוש. והביא ראי' מתוספתא דברכות אעפ"י שיש בהן מאותיות השם ומענינות הרבה של תורה אינן מטמאין את הידים. ומדלא מטמא את הידים ש"מ דלית בהם קדושה. דהא בהא תלי'. כמ"ש הר"ש שם. מ"מ חלילה לנו לנהוג קלות ובזיון בכתב עצמו. דסוף סוף כתבי קודש הם ולא גרע מתשמישי קדושה דנגנזין. ושוב כתב עוד. ועוד נראה שאף את"ל מדאין מטמא את הידים אין בהם קדושה כלל מ"מ בזה"ז יש בהם קדושה גמורה. והביא ראי' מדמצילין אותם בזה"ז מפני הדליקה. וכתב עוד שם דבזה"ז יש בהם קדושה חמורה. ולכאורה נראה ממרוצת דבריו. דבזה"ז מטמאין את הידים כיון דיש בהם קדושה חמורה וכמ"ש לעיל מינה דהא בהא תליא: ו) אך א"א לומר כן שהרי בפ"ק דמגילה (ח':) מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא אינו מטמא את הידים. ומוקמי לה במגילה. ובתוס' שם וקשיא דהא אמרי' בפ"ב גיפטית לגיפטים עילמית לעילמים יצא ומיירי שכתובה באותו לשון שקורא. דאל"כ הוי קורא על פה. ולא יצא. וא"כ קשה אמאי לא מטמא את הידים. כיון שניתנה לקרות ולכתוב באותו לשון שמכירין בה. וי"ל דכיון שאינה כשירה לקרות אלא למכירין בה. דין הוא שלא תטמא את הידים. וא"כ בתורה שבע"פ שאם אינו מבין אינו לומד כלל כמבואר במג"א סימן נ'. וא"כ אין הכתיבת תורה שבע"פ אלא למי שמכיר הלשון ע"כ אינו מטמא את הידים. ודוקא תורה שבכתב שאפי' עם הארץ שאינו מבין מקיים בה מצות ולמדתם. מטמא את הידים. ועי' בהרב מלאדי ה' ת"ת סוף פ"ב וזה ברור: ז) ועוד ראי' ברורה דס"ת שבע"פ אינם מטמאים את הידים מהא דאיתא במגילה (ז'.) אמר ר"י אמר שמואל אסתר אינה מטמא את הידים. למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוה"ק נאמרה והאמר שמואל אסתר ברוה"ק נאמרה. נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב. ופרש"י והתוס' שם דודאי ניתנה לכתוב ולקרות מדרבנן דהא תנן קראה ע"פ לא יצא אלא דלא נאמרה ברוה"ק לכתוב. הרי דאף דמדרבנן ניתנה לכתוב כיון שלא נאמרה ברוה"ק לכתוב אינה מטמא את הידים. וא"כ ה"ה תורה שבע"פ שמעיקר הדין אין רשאי לכתוב רק מדרבנן משום עת לעשות התירו. שאינה מטמא את הידים. ועוד יתבאר לקמן טעם שלישי במה שאינה מטמא את הידים. שו"ר בתשו' מהר"י נ' מיגאש סימן צ"ב שכתב בפשיטות שאינו מטמא את הידים ח) ואחר שבררנו שאינו מטמא את הידים. נלע"ד שאין בה קדושה גמורה וחמורה ודלא כמ"ב. ומה שהוכיח מדמצילין אותם מפני הדליקה. לפענ"ד אינה אלא דמצילין אותם מפני צורך המצוה לקרות בהם וכמו שמצילין בשבת מזון שלש סעודות. ואינה דומה לתורה שבכתב שמצילין אותה מפני קדושתה ג"כ וכמבואר בשבת (קט"ו) ס"ת שנמחק ואין בו כדי ללקט פ"ה אותיות מדמטמא את הידים מצילין אותה מפני הדליקה ואף שא"א ללמוד מתוכה שלא נשאר ענין שלם במקום אחד אלא תיבה כאן תיבה כאן כמו שפרש"י שם. מ"מ מצילין אותה מפני קדושתה. אבל ס"ת שבע"פ אינו כן ואין מצילין אותה אלא לצורך הלימוד: ט) וכן משמע בסוגיא שהעתקנו בתחילת התשובה דמשום צורך הלימוד לבד מצילין. דקאמר כי פליגי אליבא דמ"ד לא ניתנו לקרות בהן ר"ה אמר