אבני נזר יורה דעה תטז

ג) גם יש לסמוך בדיעבד על מה שאומרים הסופרים בתחילת הכתיבה וכל השמות לשם קדושת השם כמ"ש הט"ז סימן רע"ד בשם סמ"ג ומשמע שם מדברי הט"ז דאפי' לא חישב כלל בשעת כתיבת השם מהני. ועיין פרמ"ג או"ח אשל אברהם ס"ק ל"ב דחישב מהני באזכרות. ומה שכתב הסמ"ג לומר תחילה לשם קדושת השם. י"ל נ"מ אם לא יחשוב כלל בשעת כתיבת האזכרות. גם י"ל גרירת האותיות בחק תוכות אינו דומה לתיקון הסכין של שחיטה דזה קל לעשות ואינו טורח יותר מטורח חילוף חמץ לאחר הפסח. ע"כ נ"ל להכשיר אם יבדוק הס"ת. וכל אשר יראה בו מחק במקום שיש חשש חק תוכות ימחוק האות ויכתוב אחרת זולת בשמות כנ"ל. אך מ"ש כבודו להכשיר ע"י העברת קולמוס. אין נראה לי כלל. ופי' דברי ספר התרומה יעיין בגור ארי' ממהר"ל ס"פ הבונה: דברי ידידו דו"ש הק' אברהם. סימן שעה ב"ה ה' עקב תרנ"ו שלום לכבוד הרב החריף כו' מוהר"ר מאיר נ"י האבד"ק גאווערטשוב. א דבר סופר סת"מ אשר גנב ס"ת מאנשי כפר ומכר ממנה שני חומשים לאנשי עיר קטנה והוכר הגנב ואנשי העיר טוענים כי לא יחזירו להם עד אשר יחזירו להם הדמים וכ"ת מסופק אם יש בס"ת משום תקנת השוק יען מצא בבאה"ט חולקין בזה הנה בספק תקנת השוק יש לדמותו לספק אילן קודם ספק עיר קודם דקוצץ ואין נותן דמים. משום דאילן לקציצה קיימא ועל המעות בני העיר מוחזקים. ה"נ בזה שהחפץ לחזרה קאי ועל המעות הנגנב מוחזק: ב) האמנם כי לכאורה יש לחלק דבאילן אפי' ודאי אילן קדים תחילה קוצץ ואח"כ נותן דמים ואין שום ספק על הקציצה. אבל בתקנת השוק שאין הלוקח מחויב ליתן החפץ עד שיתנו לו הדמים כמ"ש הטור סימן שנ"ו והשטמ"ק בשם הרמ"ה וכן לשון הש"ס ב"ק (קט"ו) ליזיל מרי' דספרא ויהיב לי' לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספרי' (האומנם שמפרש"י בגמ' בד"ה עשו תקנה ובד"ה ור"י מבואר להיפוך. הנה הרמ"ה והטור רבים ובתראי נגד רש"י] א"כ כ"ז שאינו מחזיר לו המעות הספק על החפץ אם מחויב להחזירו ובחפץ הלוקח מוחזק: ג) אך בתשו' לרמב"ן סי' פ"ד במשכון שספק כמה חייב לו עליו. הדין עם הלוה. ומדמה להא דס' אילן קדים כו' וה"נ משכון לחזרה קאי אף שאינו מחויב להחזיר לו המשכון עד שיפרע לו מעותיו. וה"נ אף שאינו מחויב הלוקח להחזיר לו החפץ עד שיתן לו מעותיו מ"מ חשיב הספק על המעות. אך בשטמ"ק בשם הרמ"ה וז"ל כיון דדינא לקוץ מיד היינו קודם נתינת הדמים] א"כ הוא המוציא עיי"ש. משמע דבכעין נ"ד לא הוי דינא הכי: אך גוף היסוד לומר מכירת ס"ת לא שכיח ולא עבדו בי' רבנן תקנת השוק כתב הש"ך שאין דבריו מופרחים ובקצה"ח הביא ראי' מהא דב"ב בשמעתתא דפרה וטלית דיש בו תקנת השוק. וי"ל ג"כ דאף האומרים מכירת ס"ת לא שכיח היינו משום דהקונה ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק. ועפ"י רוב הרוצה לזכות במצות ס"ת שוכר לו סופר סת"מ שיכתוב לו. וזה בקונה מבעה"ב אבל הקונה ס"ת מסופר שלא כתבה למצוה עבור עצמו רק למכור מקיים מצוה בזה ולא חשיב חוטף מצוה מן השוק. דרק בשהי' מצוה אצל המוכר חשיב זה חוטף המצוה לעצמו שבתחילה הי' ג"כ מצוה. אבל הקונה מסופר שאצל הסופר לא הי' מצוה הרי חידש הלוקח מצוה ומקיים המצוה בזה. וכ"כ בס' מצות חכמים הובא בפ"ת יו"ד סימן ע"ר סק"ז. ונראה שזה כוונת הרמב"ם בס' המצות מצוה י"ח באומרו ואם א"א לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו עיי"ש. ולכאורה קשה הדמיון קונה ושוכר דקונה כחוטף מצוה ועכ"פ איפכא מבעי לי' למימר ישכור מי שיכתבהו או יקנה. אך להנ"ל נכון שיקנהו מסופר שלא כתבה רק לסחורה. וכיון שמקיים בזה המצוה כמו בשוכר סופר לכתוב לו. א"כ שפיר שכיח לקנות מהסופר ויש בו תקנת השוק: ה) ועוד דסתם גניבה יאוש בעלים בגנב ישראל עכ"פ אלא שנוהגין להחזירו בדמים מטעם דינא דמלכותא שנוהגין להחזיר בדמים וגם ישראל נוהגין כן. ועי' ש"ע סימן שנ"ו סק"י. מ"מ בלא דמים לא נהגו להחזיר וחזר לדין יאוש ושינוי רשות דלא קי"ל כרמב"ם שלוקח מחוייב להחזיר הדמים לבעלים] ואף במידי דלא שכיח אינו מחויב להשיב בלא דמים: ו ועוד י"ל דהגונב וחתך ממנה שני חומשים חשיב שינוי דנשתנה שמו. מעיקרא ס"ת והשתא חומשים. ושינוי החוזר לברייתו לא הוי שאם יחבר עוד חומשים ויעשה ס"ת פנים חדשות באו לכאן. וכמו לבני ועשאם עפרא דלא חשיב שינוי החוזר משום פנים חדשות באו לכאן. ופשט זה אינו ברור בעיני דאפשר בזה"ז דאין נוהגין לעשות חומשין בגלילה. אין נקראין חומשים רק חלק מס"ת. ואין לי כעת פנאי לברר זה. מ"מ נראה ברור מטעמים הנ"ל שמחויבים להחזיר להם הדמים ז) ועל דבר ס"ת שכתב הסופר הזה לאנשי חברה לאחר הגניבה. ואנשי החברה ממאנים מלשלם לו באומרם שיקח הס"ת בחזרה דלא ניחא להם לקרות בס"ת שכתבו גנב. ודאי טענה גדולה היא. וידוע שמהדרים אחר סופר יר"ש ולא ניחא להו בכזה. ויש לדמותו למום במקח. בכל זאת מאחר שעפ"י דין כשר. יבצעו תמימים שיפחתו לו מדמי המקח. אך זאת ראוי לחקור על תפילין שמכר אם נמצא בהם פרשיות. דאף דקי"ל חשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה. מ"מ ראוי לברר במקום שאפשר לברר. גם לבדוק תפילין שהוא עצמו מתפלל בהם כי אם לא ימצא בהם פרשיות יהי' מומר לתפילין ויהי' חשש פסול על הס"ת: ידידו הק' אברהם סימן שעו ב"ה ר"ח ניסן תרח"ם. בדבר הספרים הנדפסים שנהגו המוכרי ספרים היתר לחבוש ספרים לקונה בתוך דפין נדפסים. היינו או בדפין שנתקלקלו בדפוס שלא יצליחו