אבני נזר יורה דעה תיב

לאות לאחר כתיבה דבדיעבד סומכין על הרשב"א. ה"נ בדיעבד סומכין על הראב"ד ורא"ם ורבינו שמחה: ד) אך לפענ"ד דס"ת הוא ספר שלם וכל שיתר אות אחת אמרינן יתר כנטול ולא הוי דבר שלם. משא"כ בתפילין ומזוזות שהם פרשיות ולא ספר שלם. ולפנינו יראה הכרח לזה] ומה שכתב הפרמ"ג יתר כנטול אין רק בטריפות. אשתמיטתי' במחכת"ה דברי הרמב"ם סופ"ז מה' ס"ת ז"ל דין היתר כדין החסר. עיי"ש בב"י סימן רפ"ג שכתב עליו כלומר דכל יתר כנטול דמי. אבל תפילין ומזוזה אינו דבר שלם ולא אמרינן בי' יתר כנטול. ויש להביא מזבחים (י"ח.) קצת הוכחה. דבמחוסר בגדים עבודתו פסולה וצריך קרא בפ"ע ליתר בבגדים עי"ש. ולא פסלינן מסברא יתר כחסר. [מיהו יש לדחות דשאני התם דאין הבגדים מחוברין זה לזה. וכה"ג בסנהדרין (פ"ח:) למ"ד לולב אין צריך אגד אם הוסיף מין חמישי לא פסיל דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי] ולפימ"ש שבס"ת לכ"ע פסול לכאורה נראה פשוט בזה להוציא אחרת: ה) אך באמת גם בס"ת יש דיעות דהב"י או"ח ס"ס ל"ו בשם ספר המנהיג שיש מחלוקת בלטוטפות ובמזוזות קדמאי ובתראי הי מנייהו מלא והי מנייהו חסר וטוב לעשותם מלאים כדאמרינן בהקומץ ל"ש אלא בחסרות אבל ביתירות לית לן בה. הנה דמפרש ביתירות לית לן בה אף קודם שגררו. הנה שגם בס"ת לא אמרינן יתר כנטול. ואף שהב"י כתב שטעות בידו שהתוס' כתבו יש טועים שמספקים בתיבה לעשותה מליאה משום דיתרות לית לן בה ולאו מילתא דהא ביתירות שגררן וכן דעת כל הפוסקים עכ"ל. לפי ענ"ד אין לדחות דעת המנהיג משום התוס' שגם המנהיג הי' מגדולי הראשונים והי' בסוף אלף החמישי. ומ"ש שכן דעת כל הפוסקים אתמהה. שהרי הנ"י פי' כדעת המנהיג וז"ל אבל ביתירות לית לן בה שהרי אינו חסר כלום והיתר הא אמרינן כל יתר כחסר ולא מעלה ולא מוריד. הנה דפי' יתירות לית לן בה אף קודם שגררן. וכיון שיש לנו פוסקים מכשירים המנהיג ונמק"י. יש נסמוך עליהם בדיעבד. ונראה עוד דהנמ"י אזיל בשיטת הרמב"ן והרשב"א בטריפות כנטול דמי כאילו נטול היתר לבד. והפוסלים בשיטת רש"י ורמב"ם כנטול הוא וחבירו וע"כ הרמב"ם פסל ביתר דאזיל לטעמי'. וכן רש"י פירש ביתירות לית לן בה אלא גוררן דאזיל לטעמי'. וא"כ יש לנו עמודים גדולים לסמוך גם הרמב"ן ורשב"א בטריפות דמפרשים יתר כחסר היתר וכשר בס"ת: ו' אך אנהרינהו לעיינין בס' תיקוני הזוהר תיקון כ"ה ז"ל ס"ת הוא דרגא דיעקב דאתמר בי' יעקב איש תם [פי' במק"מ תמים בלא מום הן חסיר הן יתיר] וס"ת כך צריך למהוי תם בלא פסולת ואם ס"ת איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסר או יתיר או חליף ס"ת פסול לאו איהו כדיוקנא דס"ת לעילא כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה כגוונא דחמשה חומשי תורה וכו' אי אוני חסר או יתיר או חליף פסול עיי"ש. והכלל בפוסקים שמה שאין מבורר בפוסקים סומכין על הזוהר כ"ש זה שגם רוב פוסקים פוסלין והזוהר מסייע להו אין להרהר עוד ומוציאין אחרת. ודברי זוהר אלו מסייעים לחילוק שחילקתי בין ס"ת לתפלין דשאני ס"ת שהוא שלם] ודברי זוהר אלו מפורשים כדעת מהרש"ל שפסל אות אחת יתר בס"ת. דלא כנוב"י דדוקא אות יתר בתיבה עצמה. שהרי כתב תחילה מלא באתר דחסר ואח"כ כתב או אות אחת יתיר. מבואר דלא במלא באתר דחסר עסקינן. שוב הראו לי ברמב"ם פ"ה ה"ג וז"ל. ואם לא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפי' אות אחת הרי זו פסולה. הנה דהוסיף מבפנים לאו בגוף התיבה שכבר כתב זה ואם לא דקדק במלא וחסר. רק שכתב האות בפני עצמו. ומ"מ פסול דלא כנוב"י: ז) בכל זאת עדיין יש לדון לפימ"ש מהר"ל בספר באר הגולה באר ז' בהא דע"ה מותר לנוחרו שודאי אין הפי' כפשוטו שודאי ההורגו נהרג עליו. והיינו שאף שמצד עצם ע"ה מותר לנוחרו. מ"מ הלא ראוי לקבל תורה ולהיות ת"ח. אך באו לבאר גנות ע"ה בעצם. ואם מת בלא תורה נמצא למפרע הי' מותר להורגו עיין שם היטב כי טוב טעמו. ואם כה נפרש בדברי אגדה שבגמ' כ"ש שיש לפרש בס' הזוהר שלא הלכה למעשה נאמר. והיינו שהפרמ"ג רוצה להכשיר לדעת רשב"א בנדבק אות לאות לאחר כתיבה משום דראוי לגרירה ה"נ ראוי לגרירה. וא"כ אין ראי' מהזוהר. שהזוהר דיבר מצד עצם היתר בס"ת שפוסל. אבל מ"מ כשר משום שראוי לגרירה ולא יהי' יתר וכדומה ממש לדברי מהר"ל בע"ה דמצד עצם ע"ה מותר לנוחרו ומחמת שראוי להיות מקבל תורה נהרג עליו ההורגו. ה"נ מצד עצם שיש בו יתר פסול ומחמת שראוי לגרירה ולא יהי' יתר כשר: ח) אך באמת אין דברי הפרמ"ג מחוורין כי מלבד שאין לומר כל הראוי לבילה במקום שלא נזכר בש"ס. ורשב"א אמר כן בנדבקה לפי פירושו בירושלמי ואין לדמות כל הפסולין. עוד יש בזה טעם לשבח בנדבקה דנפיק מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה והריטב"א פ"ק דסוכה דסת"ם דינו כקדשים שצריכין כוונה מסברא וה"ה די"ל דבעי שינה עליו הכתוב לעכב. אך כיון דלכתחילה צריך שיהי' אף בדיעבד פסול כשאינו ראוי. וזה בפסול דבק שאין פוסל רק בסת"ם דהוי כמו קדשים. אבל יתר כנטול כלל בכל מקום ולא בקדשים לחוד לא בעינן שינה עליו לעכב. וא"ת יתר כחסר וחסר במקום ראוי [וחסר בעלמא לא חשיב ראוי להוסיף דפנים חדשות בא שהוסיף) כגון שחשיב חסר מחמת יתר וראוי למחוק היתר ולא יהי' חסר יוכשר. ליתי' דחסר כמו שינה עליו דאפי' לא הי' צריך כתיבה תמה עכ"פ מחויב לכתוב כולו וכיון דכתיב עוד וכתבתם הרי שינה הכתוב. על כן הכי נקטינן בנמצא תיבה אחת יתירה מוציאין אחרת:.)