אבני נזר יורה דעה תיא

ז) אך מה שתירץ מעלתו דגרם מחיקה אין היתר רק בשם כתוב שלא במקומו דשם שלא במקומו לא קדוש לפי' בתרא דרש"י ערכין (ו'). ליתא דאי לא קדוש אפי' בידים הי' מותר ולא הי' צריך לדרש דלא תעשון הא גרמא שרי. ובאמת רש"י שם כתב דפירוש קמא עיקר. וכ"כ רמב"ם המוחק שם שעל ידות כלים לוקה: ח ואשר הוקשה לו למה גזרו טומאה על ידים משום שמניחין תרומה אצל ספרים. אף דהוה גרם רחוק ע"י עכברים. אינו קושיא כלל דהתם לאו משום איסור מחיקה אתינן. רק משום כתבי קודש מחויבין לשומרן שלא יבואו לידי הפסד ומצילין אותם מפני דליקה בשבת. ולר"ש מכבין ממש משום דהוה משאצל"ג ואין שבות עומד בפני כתבי קודש. ודוקא בניתנו לקרות אבל הי' כתובים תרגום הואיל ולא ניתנו לקרות בהם קי"ל אין מצילין אותם ואף שיש בהם אזכרות שאין מתורגמים כמו שדי שאין מתורגם בת"א בלשון תרגום רק נכתב כמו בחומש. וכ"ש שם הוי' שא"א לתרגמו כיון שהוא שם העצם. ומה שאמרו בסנהדרין (ק"א:) הוגה השם באותיותיו בלשון עגה. לעז היינו שם מ"ב. ובחת"ס ח"מ סימן קצ"ב וז"ל דאלו שם בן ד' כמו שנכתב מה לעז שייך בי' עכ"ל. הנה שיש בתרגום אזכרות מקודשים ואעפי"כ קי"ל דאין מצילין אותם ע"כ אין בשם שכתוב על בשרו משום שיצטרך לשמור הואיל ואינו ללמוד בו רק שלא לאבד בידים הא גרמא שרי וז"פ: ט) נשוב לנ"ד. הדבר ברור דקי"ל גרם מחיקה שרי ומ"ש בשם הנב"י להיפוך הנה לא ציין מקומו ולחפש אינני מחויב] מ"מ שבנ"ד אין ענין לגרם. ממנ"פ אם ברור שישבר ויתקלקל השם ודאי הוה מאבד בידים. ואפי' רק ספק. מ"מ כיון שהוא באותו שעה ממש שקולף הרי הוא מאבד בידים. רק שאם אינו ברור נוכל להתיר משום דשא"מ. אך צ"ע בזה דאפשר שהוא באופן שיוכל להיות שא"א שלא ישבר. ואנחנו לא נדע אם הוא פסיק רישי'. וזה מחלוקת עצום שדעת רמב"ן במלחמות פרק כירה וט"ז סי' שט"ז סק"ג דספק פ"ר מותר. אך הרב מלאדי זצ"ל סימן רע"ז בק"א אות א' עשה בזה מחלוקת. ואני בתי' הוכחתי שדעת רש"י פ' הישן שמותר. אך לדעת תוס' כריתות במתעסק מוכח מהא דפסחים (ל"ג.) דספק פ"ר אסור: י) אבל בנ"ד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם הוא ודאי פ"ר אסור ואם אינו פ"ר מותר. ואם ספק עכ"פ יש להתיר ע"י גוי. ואפי' ודאי פ"ר נוכל להתיר ע"י גוי לפמ"ש המרדכי דפ"ר ע"י גוי מותר. ותה"ד ורמ"א סימן רנ"ג פסקו כמותו. כ"ש בשאר איסורין שנוכל לצרף דעת הראב"ד ב"מ (צ'.) דבאיסור לאו אין איסור אמירה לגוי. אך זה יש לדחות דכי היכי דבכור לכ"ע אסור אמירה לגוי כדאיתא בבכורות והוצרך הראב"ד לומר דבקדשים החמירו י"ל ה"ה שמות הקדושים. וע' סוף עירובין דס"ת חשיב מקדש. מ"מ יש לסמוך על המרדכי לבדו דספק פ"ר מותר ע"י גוי: יא) ומ"ש מעלתו כיון דהטעם משום בזיון מה נ"מ בין ישראל בין ע"י גוי. לא ידרוש טעמא דקרא. והרי גם בבכור הטלת מום ע"י גוי אינו רק מדרבנן. ועוד א"כ יאמר מה לי ע"י גרמא או בידים ואם יאמר כיון שאינו עושה בידים לא הוה בזיון. ה"נ בעושה ע"י גוי כיון שאין ישראל עושה בעצמו ליכא בזיון. ומה שהנכרי עושה אין ללמוד שיחשב בזיון מישראל העושה והרי גם לענין שומע ברכת השם חלקו בין שומע מישראל בין שומע מגוי דהשומע מפי גוי אינו חייב לקרוע. עי' סנהדרין (ס'): יב) ומה שרצה עוד לאסור טוח בסיד חדש על מקום השם שנמחק. ומדמי להא שאסור לכתוב על מקום שם שנמחק בס"ת שאר תיבות. אינו דמיון כלל. דבס"ת הקלף טפל לתיבה שנכתב ומאחר שהי' תחילה טפל לשם קודש אין מורידין מקדושתו להיות טפל לשאר תיבות. אבל הכא אדרבה הסיד ליפות הכותל ואין הכותל טפל לסיד ומותר זה בלי פקפוק:. ידידו הדו"ש הק' אברהם סימן שעא ב"ה יום ד' כ"ב ל"ד פכ"י אסתר לפ"ק פה סאכאטשאב. שלום וכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי דורש טוב לישראל כש"ת מוהר"ר אברהם צבי נ"י האבד"ק ראדום (וכעת בווארשא]. א) על דבר הס"ת שנמצא טעות לאחר שפתחו הס"ת לקרות בו. היינו שבפסוק בארבעה עשר לחודש בערב. נכתב בארבעה עשר "יום" לחודש ואז הי' צריכין לקרות בחומש אחר. ומעלתו הביא דברי אחרונים חולקין בנמצא יתר תיבה אם מוציאין אחרת. והביא דברי הפרמ"ג שכתב בזה שנימא הואיל וראוי לגרירה כמו בנדבק אות לאות. ועוד יתר כנטול אין רק בטריפות וצ"ע עכ"ד: ב' והנה המג"א סימן ל"ב ס"ק ל"ג בשם כנה"ג הראב"ד הכשיר תפילין שנמצא בהם תיבות כפולות ולבי מגמגם בזה אלא שאיני כדאי לחלוק עכ"ל. והנוב"י חיו"ד סימן ע"ד הביא דברי מהרש"ל שאם נמצא אות אחת יתר בתורה פסול. והנוב"י חולק וכתב שמה שכתב הרמב"ם בין פסולי ס"ת שהוסיף אות אחת כוונתו שהוסיף אות באמצע תיבה אבל לא אם כתב אות בפ"ע. והביא דברי המג"א בשם ראב"ד הנ"ל. וכתב דכ"ש בס"ת דכשר (דקיל מתפילין בשלא כסדרן] יע"ש: ג והנה מ"ש בדעת הרמב"ם דמכשיר ביתר אות אין ברור אצלי. דביתר תיבה מפורש ברמב"ם דפסול גבי מזוזה שכתב בפנים שמות ביטל המצוה. הנה דיתר תיבה בפנים פסול דלא כראב"ד. ומהיכי תיתי נאמר יתר אות כשר. ואם מפני שלא ביאר זה. י"ל שסמך על מה שכתב שאם כתב החסר מלא פסול. וס"ל דפסולו משום יתר אות. ולא ס"ל לחלק בין יתר באותה תיבה בין יתר בפ"ע. איך שיהי' ביתר תיבה בתפילין או במזוזה באנו למחלוקת רמב"ם וראב"ד. דלרמב"ם דפוסל בכתב שמות במזוזה בפנים פוסל ביתר תיבה. וראב"ד דמכשיר יתר תיבה בתפילין נראה דה"ה דמכשיר כתב שמות מלאכים במזוזה כדעת רא"מ ורבינו שמחה שמכשירין כמו שהביא הג"מ שם. והנה לדעת הנוב"י שלמד ס"ת מתפילין הי' נראה פשוט שלא להוציא אחרת בנמצא תיבה יתירה כמו בנדבק אות