אבני נזר יורה דעה תח

כן ס"ל לנוב"י דהלא מחיקה היא וודאי איסור יש כאן רק שבמקום תיקון התיקון עדיף. וספק תיקון אינו דוחה ונשאר איסור וודאי. מעתה דברי פרמ"ג נכונים כיון דתיקון שמתיר משום דיחוי אתינן עלה. שוב דומה לתוס' פסחים גבי עשה דהשלמה שדוחה אף שלפי האמת שדוחה הוה הבאת כפרתו שלא לצורך. מ"מ דוחה. וממנ"פ אם תאמר דבמקום תיקון אין כאן התחלת איסור דלא הוה דרך השחתה. הוי סד"ר שמא אין הלכה כרשב"א. ואם תאמר דבמקום תיקון שמותר משום דיחוי. גם לדעת רשב"א מותר כדברי הפרמ"ג. ועי' באבני נזר חאו"ח בהלכות תפילין סימן ח' מה שכתבתי שם: ה) טעם הב' שכתב כ"ת דאף אם לפי האמת כשר מ"מ כיון שמספיקא יהי' אסור לקרות בציבור חשוב תיקון. לא כן אנכי עמדי. שאין קדושת ס"ת תלוי במה שיקראו בו בציבור. דקדושת ס"ת מה"ת ומחויבת בעשה דועתה כתבו לכם וגו'. וקריאה בציבור תקנת מרע"ה ותקנת עזרא כמבואר בב"ק (פ"ב). רק איסור לקרות בו מחמת פסול הוא גרעון בקדושת ס"ת. אך אם באמת כשר רק שלא יקראו בציבור מחמת חסרון ידיעה. לא נגרע בשביל זה קדושת ס"ת ואין המחיקה תיקון בגוף הספר תורה. ועוד חזון למועד בזה: ו) טעם ג' משום דבנ"ד דספק אם הי' הדבק בשעת כתיבה הוי ס"ס להחמיר וחשוב תיקון ודאי. גם בזה יש לעיין מקושית הש"ס שבת (קל"ה:) בסתם ולדות בשבת מימהל היכי מהלינן. ולכאורה הקושיא דאזלינן בתר רוב ומנ"ל דחכמים יחמירו לבטל מילה בזמנה. אלא ע"כ לומר דמ"מ כיון דאיסור שבת וודאי והמצוה רק משום רוב. אין המצוה דמשום רוב דוחה איסור שבת הוודאי. ה"נ אין התיקון דמשום ס"ס דוחה איסור מחיקה וודאית. מ"מ יש לומר כיון דתיקון ס"ת דאורייתא ואיסור המחיקה דרבנן כמו נטפלין שפיר דוחה אותו. גם הא דמימהל היכי מהלינן יש לדחות. ויש בזה ענין ארוך ואכ"מ: מ"ש שלשון הש"ע נדבקה משמע אפי' אח"כ זה נכון ולמעשה ודאי לפסוק בזה שלא כנוב"י אפי' בודאי פ"ש בספק: ידידו דו"ז הדו"ש הק' אברהם. סימן שסח ב"ה יום ה' וארא תרס"ד לפ"ק פה סאכאטשאכ יע"א. שוי"ר לכבוד מחו' ידידי הרב הגדול חריף ובקי חסיד ועניו כקש"ת מוהר"ר משה פנחס שליט"א אבד"ק קוטנא. א יקרתו הגיעני. דבר ס"ת שנמצא דיבוק באותיות השם. אך הדבק לא הי' שחור הרבה כמו גופי אותיות. וכשהי' משגיחין היטב הי' רואין ההבדל. והסופר בלי שאלת חכם גרר מעצמו הדבק ולא ניסה בתחילה בתינוק אם יוכל לקרותו. ועתה השאלה אם מותר לקרות בס"ת ההוא לכתחילה. וכבוד תורתו כתב להתיר משלשה טעמים א' מחמת שיטת הסמ"ק בדיו שנפל לתוך אות מהני גרירה אף אם לא הי' נקרא קודם הגרירה. ב' דעת רמב"ם דאין בקריאה בס"ת פסול רק משום כבוד הציבור. ג' הביא דברי הנוב"י חלק אהע"ז סימן פ"ה שאם גוף הכתב יותר שחור מהדבק לא הוי דבק: ב) והנה דברי הסמ"ק קשה לצרף לס"ס שהיא דיעה שלא הובא בש"ע. גם דעת הרמב"ם כתב עלי' מהרי"ט סימן ל"ג שאין לצרפו לספק שכל ראשונים ואחרונים אסרו לברך עלי'. והתורה אמרה אחרי רבים להטות. [אך ראיתי להסידור מהרב ז"ל מליסא סימן פ"ב סעיף כ"ו דלדידן לא קי"ל כמהרי"ט בזה]. ומ"ש מהנוב"י אין ענין לכאן. שהנוב"י אמר להכשיר אף בעוד שלא נגרר הדבק. וזה בודאי אם השינוי מה שיותר שחור ניכר לתינוק. ואם לא כן אינו אות כלל שכל האות הוא השינוי שבין מראה דיו למראה הקלף. ואם אין השינוי ניכר לתינוק אינו אות. וה"ה באותיות הנדבקים והדבק שבין אות לאות אינו שחור כל כך כמו גופי האותיות ואין השינוי ניכר לתינוק נקרא אינו מוקף גויל. וכ"ש כשאין התינוק קורא האותיות כהלכתן שאין חשובים אותיות כלל ואין מועיל בהם תיקון ג) אך מה שכתב מחמת שקריאת התורה חיוב מתקנת עזרא דרבנן וספק דרבנן לקולא זה יש לו מקום אך דוקא באין ס"ת אחר כשר לקרות בו. שהרי בדבר שיש לו מתירין לא אמרינן בי' סד"ר לקולא כיון שבידו לאכול בהיתר גמור. וה"נ באפשר לקרות בס"ת כשר גמור. ואינו דומה כלל לספק איסור שמקילין אפי' ביש לו מאכל אחר באין לו מתירין משום הפסד ממונו. דשאני התם שבעצם בלא מצותו של מקום יש לו ממון ואתה בא לאוסרו בשביל האיסור ספיקא דרבנן. בזה מקילין כדי שלא להפסיד ממונו בשביל חשש קל ספק דרבנן. משא"כ בנ"ד שכל שיווי ס"ת בשביל המצוה. וכשאין נכון לקרות בו לכתתילה אין הס"ת שוה כל כך. ויבא זה להרויח מחמת שניקל במצוה אינו בדין. ואין היתר רק בשעת הדחק כשאין לציבור ס"ת אחרת: ד וגם בענין הברכה יש מקום עיון וחכ"צ בתשובה סימן ק"ל שמותר להניח ע"ת בכבושים ומלוחים בשעת הדחק לסמוך על הפוסקים המתירין. אך בלא ברכה כיון דברכות אין מעכבות. ומינה דייק בספר נודע בשערים במניח ע"ת בה"ש שלא יברך. אך הפרמ"ג באו"ח סי' ק"ס במשבצות סק"ט במים שספק כשרים לנט"י כתב דמברך על נט"י כיון שמכשרים מספק שוב מברך. וה"נ בנ"ד: ה) אך מה שיש לצדד להיתר מחמת שכתב כת"ר שנראה שנעשה זאת לאחר כתיבת שם הקודש. והרי תחילה בחזקת כשרות הי' עומד ואתה בא לפוסלו מספק שמא לאחר שנדבק לא הי' יכול התינוק לקרותו לא תפסלנו מספק. וא"ל הא מ"מ קודם התיקון עכ"פ הי' פסול ואתה בא להכשירו לאחר התיקון מספק לא תכשירנו מספק. דליתא שאם הי' התינוק יכול לקרותו מחמת שהדבק לא הי' שחור כל כך אף קודם תיקון הי' כשר. לפי דברי הנוב"י שכתב כת"ר. אך אפשר שזה ברור שמיעוט השחרות לא הי' נרגש לתינוק. וא"כ לא הי' כשר בלא תיקון. וא"כ כבר יצא מחזקת היתר בשעה שנדבק: ו) מ"מ נראה להתיר מהא דיבמות (ל"א:) וכולן [ט"ו עריות] שהי' בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה.