אבני נזר יורה דעה תו

מקור בש"ס. דבגמ' לא אמר רק בתיגר וכדומה. אבל סומא י"ל בר חיובא לראות פנים אלא עיני' כאיב לי' שאינו יכול לראות. ואילו הי' יכול לעשות מה שנצטוה לראות פנים הי' מצווה. ויש ליישב דרמב"ם לטעמי' שפסק דכל שאינו מחויב בראי' אינו מחויב בהקהל, [חוץ מנשים וטף] דכי היכי דילפי' ראי' מהקהל שכל שפטור מהקהל פטור מראי'. כמו כן ילפי' הקהל מראי' יע"ש. וא"כ סומא נמי פטור מהקהל דאף תם נאמר סומא בר חיוב ראי' הוה. מ"מ כיון שאינו בראי' אינו בהקהל. דבגז"ש הא דנין אפשר משאי אפשר. כמפורש פ"ק דמכות דאין משלשין במלקות דילפי' ממיתה בגז"ש מה מיתה אינה לחצאין. וכבר הקשו תוס' בכמה מקומות מ"ש מהיקש דאין דנין אפשר משא"א. וריטב"א במכות תי' דאביי סובר דלא אמרי' אין דנין אפשר משא"א בגז"ש. וכיון שדנין אפשר משא"א בגז"ש שפיר ילפינן מה מצות ראי' אינה בסומים כך מצות הקהל אינה בסומים. כמו שלמד ר"א פסח שאינו בא אלא מחולין ולא ממעשר. מפסח מצרים שלא הי' שם מעשר. ה"ה לדידן כה"ג בגז"ש. וכיון שסומא פטור מהקהל אף שיכול להקהל. דבהקהל אין המצוה דוקא שיראה רק להקהל לבד וזה יכול הסומא לעשות אעפי"כ פטור. הנה דאינו בר חיובא בהקהל. ושוב ילפי' ראי' מהקהל שגם בראי' אינו בר חיובא. ושפיר אמר רמב"ם דנתפתת בשני פטור: י) ומ"ש עוד דבסברא זו דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא חשיב אינו ראוי [והוא נסתרת מש"ס ערוך כנ"ל] מיושב מה שהקשה שעה"מ על הפר"ח שאסר להפקיר בשבת מהא דשבת (קכ"ו:) דמפנין את הדמאי. ובגמ' דלא הוי מוקצה הואיל אי בעי מפקיר לנכסי' הנה שמותר להפקיר. וניחא לי' למעלתו כיון דרק איסורא רבע עלי' מקרי חזי. אני מצטער אם ת"ת יאמר דברים אלו. שהרי מפורש במשנה שם דטבל אסור לטלטלו ואף דרק איסור הפרשה בשבת רביע עלה ואם עבר ותקנו מתוקן. וכן מפורש בפרק כירה (מ"ג). ע"ש. וכן פרק המביא (ל"ד:): יא) ואין ליישב לפמ"ש תוס' עירובין (ל':) דבמידי דלא חזי לשום אדם לא מהני מה שראוי לתקנו עי"ש. ליתא דזה לענין עירוב דוקא. אבל שלא יהי' מוקצה ודאי מהני מה שראוי לתקנו שהרי מטלטלין עיסה שנילושה ביו"ט וטבולה לחלה משום שראוי להפריש ממנה היום וכן מטלטלין ביו"ט עופות העומדים לשחיטה. ועוד הנה בפרק בכל מערבין (ל"ב.) דמערבין בדמאי הואיל אי בעי מפקיר לנכסי'. ולסומכוס אין מערבין בתרומה לישראל אף דאפשר בשאלה. דאי מתשיל יהי' טבל ואסור להפריש. דסבר דבר שהוא משום שבות גזרו בה"ש. ומה בכך שאסור להפריש. מ"מ נאמר הואיל ואי עבר והפריש. כמו בדמאי דמפרש בגמ' הטעם הואיל אי בעי מפקיר אף שאסור להפקיר: יב) ובעיקר קו' השעה"מ על הפר"ח. הגם שאין אחריות דברי הפר"ת עלינו אבל אין דברים אלו של הפר"ח לבד. רק דברי רמב"ן בחי' למסכת פסחים עיי"ש. וכבר הקשיתי כן בחי' לעירובין על הרמב"ן. [עכשיו אני רואה בדברי מעלתו שהוא קו' שעה"מ על הפר"ת] ומחויבין אנו ליישב דברי רמב"ן. ונתיישבתי כעת בדבר. וזה אשר נ"ל בישובו: יג' ונקדים מה דקשה לכאורה בדברי ר"ן וריטב"א פ"ד דר"ה בהא דשופר של ר"ה אין מחללין עליו אפי' בדבר שהיא משום שבות משום דיו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. וכתבו ז"ל דה"ה דהוה מצי למימר משום דבעידנא דעקר לאו לא מקיים עשה ע"ש. ומדבריהם ז"ל למדנו דטעמא דיו"ט עשה ול"ת מהני אפי' בלא טעמא דבעידנא [דלא כלת"מ פ"ב מה' שופר ה"ו בתי' הג'] וקשה טובא הא דשבת (קכ"ח:) למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא מבטל כלי מהיכנו דרבנן אתי דאורייתא ודחי דרבנן ע"כ וקשה הלא שבת עשה ול"ת. ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אפי' בדרבנן. ונראה ליישב דהא דיו"ט עול"ת יש לפרש אף שהוא דרבנן. מ"מ כיון שעיקרו עול"ת מה"ת דינו כעול"ת. דכה"ג בסוכה (ט"ז:) בעירובי חצרות דחמור מסוכה דאיסור עשה. וע"ח איסור סקילה. והיינו משום דיש לו עיקר מה"ת באיסור סקילה. ה"נ יש לו עיקר מה"ת בעשה ול"ת: יד) והנה תוס' והרא"ש פ"ב דקידושין דתרי דרבנן דינו כאין לו עיקר מה"ת. ועי' ב"ש סימן כ"ה ס"ק נ"ב. וע"כ מבטל כלי מהיכנו שהוא כבונה מדרבנן הואיל ואינו יכול ליטלו משם. והוא ג"כ א"צ לגופו דא"צ לזה שלא יוכל ליטלו. וע"כ הוא תרי דרבנן ודינו כאין לו עיקר מה"ת ועיקרו דרבנן ואתי דאו' ודחי דרבנן: טו) ובזה ניחא לשון הש"ס קסבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן וקשה מי איכא למ"ד דאורייתא. אך לפמ"ש הכי פירושו דקסבר מבטל כלי מהיכנו עיקרו דרבנן ומשום דס"ל משאצל"ג דרבנן. (ואף דמימרא דרב הוא דסבר דבר שאינו מתכוון אסור. וכ"ש משאצל"ג דאינו מתכוון קיל מאצל"ג כדאיתא בשבת (מ"ב.) לק"מ דדבר שא"מ בשבת למאן דאסר אינו אלא מדרבנן. דמדאו' פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש תוס' בכמה מקומות. וא"כ אין ללמוד מזה לחייב במשאצל"ג מה"ת ודברי הה"מ פ"א מה' שבת צ"ע]: טז) ונקדים עוד דברי תוס' פסחים (נ"ט.) בהא דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה שהקשו והא לא הוי בעידנא ותרצו שמקריב הפסח תחילה דשוחטין וזורקין על מחוסר כיפורים הואיל וראוי להקריב אח"כ וע"י שמתירין לו להקריב יוצא בפסח למפרע וחשיב בעידנא עי"ש. ואף דכיון שמתירין לו להקריב אפילו לא יקריב יצא ידי פסח. ולמה יהי' מותר להקריב הא אין בהקרבתו צורך פסח. מ"מ כיון שאם לא יהי' מותר לא הי' יוצא למפרע דוחה העשה דהשלמה: