אבני נזר יורה דעה תד

מזוזה עיי"ש ובד"מ יו"ד סימן רע"א. ה"נ אין כוונה לנטפלין מועיל להשם עצמו: ח) ואף שגמר אותו מ"ם בקדושה מ"מ יפסול. דהשם צריך לכתוב לשם קדושת השם מתחילה ועד סוף. וכעין שכתב המחבר סימן ל"ב דכשכל האות נכתב בפסול לא סגי בגרירת מקצת ולגמור בכשרות ע"ש. כ"ש בלשמו דלא סגי בגמר לשמו. וצריך לכתוב כולו לשמו. שהרי לענין תולמ"ה בפסול דא"צ רק הגמר בכשרות. כגון בציצית לא חשיב מן העשוי בפסול בתלי' לבד בפסול. אא"כ עשה מקצת הגדיל בפסול כמ"ש באו"ח סימן י"א סעי' מ"ג. ואיכא למ"ד פסיקתן זהו עשייתן. ואלו עשאה מן הסיסין אף שכל הציצית נעשו בכשרות מ"מ כיון דתחילתו הי' שלא לשמו פסול. וכן חלקו התוס' סוכה (י"א:) ד"ה פסיקתן. וא"כ בסת"ם וכ"ש בשם דבעי כולו בכשרות. כ"ש שצריך כולו לשמו: ט) והא דצריך לכתוב השם וכתב יהודה דמוחק ה"א אחרונה וכותב ועושה מהד' ה"א. התם בשכולו נכתב לשמו עי' פ"ח סימן קכ"ד. ואף בשעה שכתב הדל"ת הי' דעתו לעשות בו רגל שיהי' ה"א והי' גם הדל"ת לשמה. אבל בנ"ד שהכ"ף לא הי' לשם קדושת השם לא מהני לעשות מכ"ף מ"ם וזה ברור. רק יעשה כנ"ל למחוק הכ"ף ואח"כ המ"ם ואחר המחיקות יכתוב המ"ם לגמור שם אלקים. השי"ת יזכינו לעת יהי' השם שלם והכסא שלם וכימי צאתנו מארמ"צ יראנו נפלאות ישמח בשמחת החג כנפשו ונפש הדו"ש: הק' אברהם. סימן שסד ב"ה יום ג' וישלח י"ד כסליו תרס"ה:. כבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה ר' יעקב יצחק נ"י האבדק"ק ראספרשי דעתי מסכמת לכתוב את השם אלקים הנחסר בתלוי' בין השיטין. וזה יהי' ציור התלוי' היינו שהתיבה אלקים יכתוב בשיטה העליונה במקום שכבר כלה כתיבת השם הוי' כזה הוי' אלקים אל הנחש שיתחיל תיבת אלקים נגד הריוח שבין הוי' לאל הנחש. ועיין בתוס' סוכה (דף ה') בענין כתיבת הציץ. גם צריך לעשות זה סופר אומן שלא ידביק הגג מהלמד של תיבת אלקים בשיטה העליונה ולא את הלמד של תיבת אל לתיבת אלקים התלוי [זאת לדעת כי תשובה הנוכחי אינה בלשון כ"ק אאמו"ר זצ"ל רק נכתבה בפקודתו להשיב להשואל בקיצור להלכה]: סימן שסה א דבר שרוצים להדפיס סידורים ונביאים ותהלים והשמות הקדושים לא יהי' נכתבים רק בשינוי קצת באופן שלא יהי' בהם איסור מחיקה מן התורה. כי אם הם כהוייתן באים עי"ז לכמה מכשולות. אמינא לפעלא טבא יישר. אך בשם יוד ה"א שלא מצאו מקום לתקן רק שיהי' הי' רחוק מה' וקו קטן מחבר. בזה נראה שלא יצא מתורת שם. כיון שגופי האותיות כתקנם רק שרחוקים זה מזה ונראה כשתים וכיון שהקו מחברם וניכר שהחיבור לעשותם כתיבה אחת. שאות אחת אינה תיבה. וכיון שניכר הכוונה לעשותה אחת. אחת היא. וכמו שתי תיבות שנקראין כאחת דפסול. מ"מ אם תיבה ראשונה מסיים באחת מאותיות מנצפ"ך מם סתומה או אחת מאותיות הפשוטות שניכר שהם שתי תיבות מכשירים קצת אחרונים. ונ"ד עדיף מהתם. דהתם הא הי' יכול לכתוב רחוקים זה מזה וכתב שלא כדין באחת. וכיון שכתב שלא כדין שוב אפשר שכתב מם סתומה באמצע תיבה ואחת הוא. אבל נ"ד שניכר הכוונה שיקרא תיבה אחת (ומה שלא כתב באחת כדי שלא יתקדש השם] שוב חשיב תיבה אחת והשם מתקדש: ב) ולא דמי לכתוב בשם אלקים אלף למד יחד אף שהכוונה לאותיות א' ול' מ"מ הוא חול דכיון שאין האותיות כתובות כהווייתן כאילו הי' כתוב שלא בכתב אשורית דגרוע מלשון אחר [כמו פ"ק דמגילה כאן בגופן שלנו כאן בגופן שלהן ועיי"ש] שאינו מתקדש כמ"ש הש"ך בפשיטות סי' קע"ט ס"ק י"א כ"ש בכתב אחר. וא' ל' שביחד הוא כתב אחר. משא"כ נ"ד שהאותיות כתיקנן. מה נ"מ אם נקרא ביחד ע"י סמיכתן או ע"י קו המחברן: ג) גם אינו דומה לתשובת הר"ן סי' ל"ט בס"ת שהשמיט פרשה ונכתב שלא במקומה ועשה סימנים לאיזו מקום שייך. וכתב בפשיטות דאותם סימנים אינם מעלין ולא מורידין. דהתם שאני דמ"מ לא נכתב כסדר. משא"כ הכא שהוא רק לידע לקרותה תיבה אחת ודו"ק. ע"כ אין זה תיקון שלא יתקדש השם רק לדעת תשב"ץ שכל שם שלא נתכוון לקדשו אף שידע שכותב אותיות השם אינו מתקדש. והא ניכר שלא נתכוין לקדש. אך לרוב פוסקים דכל שידע שהם אותיות השם ממילא קדוש ה"נ מתקדש. וכן בשם ש' ד' י' שנכתב בהפסק רגל הד' כיון שתינוק יכול לקרותו לא בטל האות ההוא כמבואר בתשו' הר"י אכסנדרני שהביא הב"י סימן רע"ו וכן באו"ח סימן ל"ב. מ"מ טוב הדבר דתיקון גמור בשאר השמות ותיקון כל דהו בשתי שמות אלו לדעת תשב"ץ עכ"פ. כתבתי דברים אלו שלא להקל כלל בקדושת השמות שבסידורים מאחר ששתי שמות אלו קרוב לודאי שיש במחיקתן איסור מן התורה: הק' אברהם. סימן שסו ב"ה אור ליום א' מוש"ק מקץ תרנ"ו לפ"ק פה סאכאטשאב. שלום לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה נחום נ"י האבד"ק קאמינקא א) מהודענא כי השגתי על הבי דואר הספרים ששלח לי כ"ת ולאשר ביקש להשיב לו תשובה אשיבהו על מ"ש בסי' א' בדבר אשר הקשה אותו למדן אחד על דברי הב"ח דס"ת שיש בו דיבוק אותיות דכשר לדעת רשב"א משום דראוי לגרירה וכתב הב"ת דאפי' בשבת כשר כיון דמכח דין ס"ת כשר הוא בגרירת הדבק ואיסור שבת הוא דרביע עלה. והקשה הוא מהא דכתב הרא"ש בט"ב שחל באחד בשבת דאפי' למ"ד מבדיל והולך כל השבת כולה ה"מ היכא דמצ"ש חזי להבדלה וכו' ואף דרק איסורא רכיב עלה דאסור לטעום כוס הבדלה ואעפי"כ חשיב אינו ראוי. ועוד הקשה מרשב"ם ב"ב (קנ"ו.) בשבת אמרו קו"ח בחול דבחול ראוי לכתוב ואיכא למימר הראוי לכתיבה אין כתיבה