אבני נזר יורה דעה שצג

קדושת השם. הרי הוא כאילו כוון בשעת מעשה כמ"ש התב"ש סי' ד' סק"ה: ועתה נבאר ההתירים אשר יש לסמוך עליהם למעשה: ג' היתר הא'. הנה האחרונים חלקו על הרדב"ז כי ראיית הרדב"ז דאזכרה אין בכלל רק שם הוי'. ולא שאר השמות. ממה שלפעמים מצינו בש"ס אזכרה רק על שם הוי'. כבר מחו לי' מאה עוכלי באוכלא. דמצינו בש"ס בכמה מקומות. שגם שאר השמות בכלל אזכרות. ומצד הסברא כיון דשאר השמות יש בהם קדושה יותר משאר הס"ת. שהרי אינם נמחקים. למה לא יצטרך לקדשן. וכל דברים שבקדושה צריכין כוונה. ומה' שהביא ראי' ממ"ש הנ"י בהא דהי' כותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. דאיתא שם הי' שנים ושלשה שמות משיב שלום בין שם לשם דכתב הנמק"י דמשכחת לה שהניח השמות במקומות מפוזרין. ולא פי' שלשה שמות א' ד' אלקים. מכלל דס"ל שאר שמות לא בעי כוונה. דחוהו הבר"י די"ל דחומרא שלא יפסיק ביניהם אינו אלא בשם הוי'. אבל בשאר שמות מפסיק וחוזר וכותב בכונה. ע"כ אין לסמוך ע"ז כלל: ד) אך יש מקום להתיר בדיעבד בכתב אלקים שלא בכוונת קדושה. ונקדים את דברי הש"ך יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א שכתב בפשיטות דשם הנכתב בלשון לעז כגון "גאט באג" מותר למוחקו. וכ"כ התשב"ץ ח"א ס"ב וז"ל והאזכרות מתורגמות מותר למוחקן. לפי שאין אסור למחוק אלא שבעה שמות המפורשים בפ' שבועת העדות. ואלו הי' אסור למחוק תרגום שלהם הי' יותר מזה. ולא עדיף תרגום שלהם משאר כינוים שמותר למוחקן. כדאיתא התם. והרמב"ם ז"ל כ' כי השמות שהם בשאר לשונות דינם ככינוין לענין שבועה עכ"ל. ולפי"ז נראה דשם אלהא הכתוב בס' דניאל אין איסור למוחקו. מצד איסור מחיקת השם רק כמו הכינוין ושאר תיבות שבמקרא דאסור מדרבנן]. דאם הי' אסור למחוק הי' יותר משבעה כדברי התשב"ץ: ה) ולכאורה י"ל דהש"ך לא אמר אלא בשם לעז "גאט באג" וכיוצא שהוא שם אחר לגמרי. ואינו ביאור שם העברי. זה ודאי אינו מקודש. דאין שם אלא שבעה שמות שאינם נמחקין. אבל שם הנכתב בדניאל מתורגם וכן באונקלוס ויונתן. נראה שהוא ביאור לשם העברי. שהרי לא תרגמו שם הוי' ושם שי"ן דל"ת יו"ד. א"ו לא רצו לתת להשי"ת שם אחר. רק שם אלף למד אלקים. מחמת שהוא שם תואר ביארו אותו בלשון ארמית. א"כ י"ל דהיינו שם אלקים. ואין זה הוספה על שבעה שמות. דהיינו הך. ואין להקשות דא"כ ספר איוב שהי' בלשון תרגום. דאמרי' בפרק כל כתבי מניחו במקום התורפה והם מתרקבין מאליהן. וכתב התשב"ץ דאם הי' בו שם משמות שאינם נמחקין בודאי הי' אסור לגרום להם איבוד. אלא משום דשמות מתורגמים אין בהם קדושה. ובתוס' שם פ' כל כתבי מבואר דתרגום איוב הוא תרגום שלנו ארמית והרי כתיב שם שם אלקים מתורגם אלהא. ע' קפיטל יוד פסוק ב'. הרי מפורש דשם אלהא נמחק ל"ק דודאי ס' איוב כיון שלא ניתן לכתוב בלשון ארמי רק בלה"ק אינו מתקדש כשכתוב השם בלשון אחר. אף שהוא ביאור לשם העברי אבל בס' דניאל שניתן לכתוב בלשון ארמית אלהא. שפיר מתקדש. ואין זה הוספה על שבעה שמות. כיון שהוא ביאור לשם העברי. אך באמת ז"א דאם איתא דאלהא הכתוב בס' דניאל מתקדש. א"כ כשכתוב בס' איוב שם אלהא. מה בכך שלא ניתן לכתוב. למה יגרע משם הכתוב על ידות הכלים שהמוחקו לוקה. א"ו שם אלהא אינו מתקדש כלל אפי' הכתוב בס' דניאל: ו ואין לומר כיון ששלש אותיות ראשונות הם שם בפ"ע לדעת המ"ב שהביא הט"ז סי' רע"ו ססק"ז. והט"ז לא חילק עליו בזה ע"ש. אף שהוסיף א' הוא כמו הנטפל לשם מלאחריו שאינו מגרע קדושת השם. ואדרבה השם מקדש גם אותיות אלו דליתא דבשלמא התם בגוף השם אין שינוי רק שכלל מלה אחרת עם השם. אבל הכא שהוסיף א' בגוף השם. דין היתר כדין החסר. ואין זה שם בלה"ק רק שם תרגום שדינו ככינוים. ועוד שדברי המ"ב דאלה הוא שם שאינו נמחק. מרפסין איגרא דלא חשיב שם זה כלל בפרק שבועת העדות וכן ברמב"ם. ומקרא דיזבחו לשדים לא אלה שנכתב בלא ויו אין ראי' כלל. שכבר פי' הרמב"ן מקרא זה פ' יתרו בפסוק לא יהי' לך וז"ל לעג להם הכתוב שהם זובחים לשדים שאינם אלה כלל. כלומר שאינם כמלאכים שנקראים אלה יע"ש הרי דאלה שבפסוק הכוונה מלאך. ואין אלה בשום מקום על שם של הקב"ה. ובס' גנת אגוז ח"א שער הכינוי במאמר המתחיל סוד הכנוי כו' שסודו אלוק וז"ל אמנם אם תמצא אחריו שם אחד חסר. כאמרו יזבחו לשדים לא אלה תסר. כי אפי' כח חסר אין בו. כ"ש כח שלם צד כח אין בו. כ"ש כח ותנועה שהוא כח שלם שהוא אלוק שלם והתבונן זה באמרו יתברך אלוק ובאמרו יזבחו לשדים לא אלה חסר עכ"ל. הרי להדיא שאינו כלל שמו של הקב"ה שהוא שלימותא דכולא. ושמו של הקב"ה בכ"מ בויו להורות שהוא שלם. וראיתי בתשו' שבו"י ח"ב סי' צ"א שכתב שתיבת אלה שבפסוק יזבחו כו' דפשוט שהוא חול. כיון דכתיב לא אלה. אך ראיתי בפ"ת הביא תשו' זכרון יוסף שצריך לקדשו. ולדעתי פשוט מחמת דברי הרמב"ן והגינת אגוז שהוא חול גמור: לענינינו כיון שנתברר דבלא ויו אין שם ז) נחזור כלל. א"כ אלהא שבדניאל אינו משמות שאינם נמחקין. מעתה כיון שהספרים נכתבים בכל לשון לרבנן (וכתב הר"ן פ"ב דמגילה דמתני' דאין בין ספרים לתו"מ הוא לענין מצוה דועתה כתבו לכם השירה הזאת. ומוכח דספרים הנכתבין בכל לשון יוצא בהם גם עשה דועתה כתבו לכם. דלא כבעל טורי אבן שכתב בפשיטות להיפוך. ולא הביא דברי הר"ן] והשמות ג"כ מסתמא יהי' כתובים תרגום. ויהי' דינם רק ככנוים. ואעפי"כ יהי' הס"ת כשר. ואל תתמה ע"ז שמצינו ג"כ שיוצא ברכה בכנוי. אף שצריך להזכיר בה שם. מ"מ יוצא בכנוי כמפורש בפ' כיצד מברכין דאמר בריך רחמנא מרי' דהאי פיתא: ח) ומאחר שזכינו לדין זה. נבוא לנ"ד להתיר בדיעבד שם אלקים שנכתב שלא בכוונת קדושה. דלמה יגרע כשכתוב בלה"ק ולא נתכוון לקדשו. מאלו הי' כתוב תרגום. דאז ג"כ לא הי' קדושים. ומ"מ הי' כשר ויוצא בהם המצוה. אך בשם הוי' ניחא דהוא שם העצם. ומסתמא אינו מתורגם כמו שם אברהם וכדומה דנכתב בתרגום כמו בעברי. אבל שם אלקים שמתורגם אלהא למה יפסל כשלא נתכוון: ט) ועי' בסנהדרין (ק"א:) אבא שאול אומר אף ההוגה השם באותיותיו תנא ובגבולין ובלשון עגה