אבני נזר יורה דעה שפח

למד השא"ר מר"פ דמצות שאינן בעשי' דידהו אינן בלימוד דידהו: ה) אך לי נראה להיפוך דודאי לל"ב דהאומר אין לו אלא תורה ופרש"י לאומר הריני לומד ואיני מקיים ה"ה במצות שאין מחויב בעשייתן מחויב בלימודם. ואין לדחות דשאני הכא דמ"מ מחויב בעשייתם. ליתא שהרי בגיטין (מ"ה:) ס"ת שכתבו מומר פסול מקרא דוקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. אף דמחויב בקשירה. מכל מקום כיון שאין רצונו לקיים חשיב אינו בקשירה. ה"נ אם תמצא לומר דל"ב נמי דריש קרא דכל שאינו בעשי' אינו בלימודה. האומר איני מקיים נמי יחשב אינו בעשי'. אלא ודאי דלא דריש הכי. וא"כ פשיטא דישראל מצווה בלימוד מצות הנוהגות בכהן. אך גם לר"פ י"ל דדוקא מי שאינו בעשי' כלל אבל ישראל שישנו במצות דידי' ואלו הי' מוזהר בלאוי כהונה ג"כ הי' מקיים. אין ראי' מכאן כלל: ו) ולפימ"ש דישראל מחויב במצות כהנים ללמוד וללמד ולשמור. רק לעשות אינו מחויב יש ליתן טעם למ"ש תוס' יבמות (ה':) דאינו שוה בכל לא נקרא רק מה שהנשים אינם מוזהרות. אבל לאוי דפסולי כהונה הואיל ואף היא מוזהרת נקרא שוה בכל. ואינו מובן הטעם דכיון שאינם רק בכהנים ולא בלוי וישראל איך יקרא שוה בכל ולהנ"ל י"ל משום דעכ"פ ישראלים ולוים חייבים בללמוד וללמד ולשמור. אבל מצוה שאינה בנשים שאין חייבות ללמוד וללמד ולשמור כלל בשום מצוה ובמצוה שאין בעשי' הרי אינן כלל בזאת המצוה. (וכבר נדפס זה באגלי טל בהקדמה בהגה] ובהכי ניחא נמי ליישב לדברי רא"ש שנשים אינן בחיוב ערבות והיינו במצות שאינן מחויבות אינן בערבות על אנשים [כן פי' בס' תוס' רע"ק על משניות במגילה] וקשה מהא דסוטה (ל"ז:) דכל מצוה נכרת עלי' מ"ח בריתות של ששים רבוא וג"א וחמשים וקאמר כל מצוה ואף מצות כהנים בכלל ואף עליהם הי' הערבות. ומ"ש נשים. ולהנ"ל ניחא ודו"ק: סימן שנג ב"ה אור ליום ה' ויצא תרח"ם לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד הרב המופלג החריף מו"ה ישראל נ"י דומ"ץ בראדאמסק א) דבר הס"ת שהי' בה יריעה בת חמשה עמודים שנתקלקלו שנים מהם. וחתך הסופר השנים שבלו. ועתה השאלה האיך לתקן. אם יעשו יריעה קצרה בת שני דפין. או לגנוז היריעה הנשארת. ויעשו יריעה אחת בת חמשה דפין. והנה בתחילה אם עדיין לא חתך הסופר הי' הדין לגנוז היריעה ולכתוב אחרת במקומה וכיוצא בזה בתשו' שבו"י סי' פ"א ביריעה בת ג' דפין ויש שם משמות הקדושים שנכתב בטעות לא יחתכו הדף שבו השם וישאר היריעה בת שני דפין. דכיון שצריכין לתקן המעוות צריכין תיקון בענין שכשר לכתחילה ה"נ בנ"ד. והיינו דכיון שכ"ז שלא תיקנו. היריעה פסולה וטעונה גניזה ולכתוב אחרת. ועתה בא לתקן. וכיון שא"א לתקן שיהי' כשר לכתחילה. טוב יותר שלא לתקן ולגנוז. אבל בשנחתך ונשאר היריעה בכשרות. א"א לגונזה מחמת שיצטרכו לכתוב יריעה בת שני דפין. כיון דבדיעבד כשר האי נמי כדיעבד דמי: ב' ותדע שהרי אם כתבו יריעה בת שני דפין ועדיין לא נתפר בס"ת. יהי' אסור לתופרה לכתחילה רק כיון שכבר נכתבה חשיב דיעבד שלא יצטרך לגונזה. ה"נ כדי שלא יצטרך לגנוז היריעה בת ג' דפין הנשארת חשוב דיעבד ומותר לכתוב יריעה בת שני דפין כשם שמותר לתפור היריעה בת שני דפין לכתחילה: ויש כאן שאלה כיון שצריך לכתוב מחדש מה שאינו כשר לכתחילה. אולי טוב לכתוב כתיבה גסה ויהי' היריעה בת ג' דפין שיעשו מהב' דפין ג' דפין. ואף שאין משנין לכתחילה משאר דפין שבס"ת. וכמ"ש בח"צ סי' י"ט בהא דמס' סופרים יריעה שבלתה לא יטול שתים ויחזיר שתים אלא יטול ג' ויחזיר ג' ומה שהוא מחזיר כמידת כתב הראשון. היינו שלא יטול שתים ויעשה כתיבה גסה ויעשה מהשני דפין ג'. ע"כ סיים שמחזיר כמידת כתב ראשון ע"כ א"א רק ליטול שלשה עי"ש. מ"מ בזה שצריך לתקן מה שאינו כשר לכתחילה יש שאלה הי מינייהו עדיף: ד) ונראה לפימ"ש במלחמות פ"ק דסוכה דהקלף של ס"ת נקרא תשמישי קדושה וקדושה עצמה היא רק האותיות. ע"כ טוב יותר לכתוב כמידת כתב הראשון יריעה בת שני דפין ויהי' השינוי בקלף שיהי' התפירות קרובות זל"ז. ויהי' השינוי בתשמישי קדושה משיעשה כתיבה גסה ויהי' השינוי באותיות בקדושה עצמה: ידידו הק' אברהם. סימן שנד ב"ה יום ד' עקב תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף וכו' מו"ה דוד נ"י רב דק"ק אקאנאוו. א' על דבר הס"ת שהי' אות יוד אחת גדולה שנדמה לוא"ו. ואיש המוני מחק חצי. ונשארה יוד חצי' שלמעלה והנה פסולה משום חק תוכות. אך לא נודע מקומה אי'. אך זאת ידוע שהוא בס' בראשית. אך יש הכחשה שהרבה אמרו שהי' ואו. ואחד נגדם שלא הי' ואו רק יוד רק מחמת שנפל דבר מה על האות כעין דבר שחור ונתארך ונדמה לואו. ומעלתו רוצה להכשיר מחמת ס"ס. א' שמא כדברי האחד. הב' שמא כיד אלי' דבטל האות הפסול בשאר אותיות הואיל ואינו ניכר. הג' שמא כרמב"ם שאין איסור לקרות בס"ת פסול רק משום כבוד צבור. ור"ן מכשיר לגמרי לקרות בפסול. והרי כאן ג' ספיקות: ב' וזה אין נראה לי כלל. ספק ראשון ליתי' דאחד במקום הרבה אינו כלום. ועוד דאפי' כדבריו שרק נפל דבר כעין שחור. פסל האות שהרי כתב הרמב"ם פי"א מה' ס"ת שכל צבע שחור נקרא דיו. וכל שחור לח שנפל ועי"ז נראה שהוא ואו חשיב ואו. רק אם נפל דבר יבש שא"צ עקירה ומחיקה רק נקלף בקל בבשר אצבע. אז לא בטל מיני' שם אות ראשון. אך אם נדבק שחור וצריך למחוק וקודם המחיקה הי' נראה כעין ואו. בטל מיני' תורת יוד וכשמחק חצי של מטה חשיב חק תוכות: