אבני נזר יורה דעה שפה

דמים. וכן העתיקו התוס' בעצמם במגילה] ולר' יהושע לא קשיא דאזיל לטעמי' בזבחים (קט"ז) יתרו קודם מ"ת הי' ולמ"ד יתרו קודם מ"ת ע"כ קרבו שלמים בני נח מדכתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים כדאיתא שם. [אך לפי זה צ"ל למה דקי"ל אינו גר עד שיטבול ג"כ דבאבות טבילה הוי דהקריבו ב"נ שלמים ודלא כפסק הרמב"ם הנ"ל]: ג) ואין להקשות למ"ד לא קרבו ב"נ שלמים איך אמרינן דאבותינו לא נכנסו לברית אלא בהרצאת דמים הלא ע"כ נכנסו לברית קודם ששחטו שלמים. ומפורש בכתוב ששם שניהם דם עולה ודם שלמים באגנות. הנה שלא נזרק דם העולה קודם שחיטת שלמים. א"כ נכנסו לברית קודם שנזרק דם העולה. הרי שנכנסו לברית קודם הרצאת דמים. דלא קשיא דכיון שבקרבנות אלו נכנסו לברית חשובים קרבנות אלו כאילו נעשו אחר שקרבו הקרבנות. וכעין שכתבו התוס' שבועות (ט"ו) גבי אין עזרה מתקדשת אלא, בשירי מנחה שהקשו למ"ד אין מנחה בבמה איך עזרה מתקדשת. ותירצו דבקמיצה והקטרה הי' מתקדש מקומה חשיב כאילו נעשה המנחה אחר הקידוש. וכן מנחת העומר למ"ד דקמצה שלא לשמה פסולה דלא הוי ממשקה ישראל. וכשנקמצה לשמה חשיב ממשקה הואיל לאחר הקטרה מותרת חשובים כל העבודות ממשקה ישראל. וכן גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד אף דאין זכי' לגוי. כתבו התוס' כתובות (י"א:) הואיל ונעשה בגירות זה ישראל עיי"ש. ואף דבשעת מילה עדיין גוי הוא דאינו גר עד שימול ויטבול הואיל במילה וטבילה נעשה ישראל חשבינן כל המעשים כאילו הי' אחר שנעשה ישראל. ה"נ הואיל בקרבנות אלו נעשו ישראלים ויצאו מכלל בני נח חשיב כאילו קרבו השלמים לאחר שנעשו ישראלים. אך מ"מ כיון שלא טבלו קודם להקרבה רק קודם הזאה מוכח דבלא טבילה נעשין ישראל ודו"ק: ד) שם בתוס' ד"ה דאין. ואין לתמוה כיון דבעי הזאה איך מקבלין גרים בזמה"ז דבפרק מחוסרי כפרה נפקא לן מקרא דלא בעינן. ותימה דהתם יליף מדכתיב לדורותיכם דמקבלין גרים בזמה"ז. אבל לא דלא בעינן שהרי באמת בזמן המקדש הי' צריך קרבן. ואם כוונתם דלא בעינן הזאה רק קרבן. זה לא נפקא לן מקרא. ובאמת לא מצינו בשום מקום שיהי' צריכין להזות על הגר וצ"ע דהא יליף מישראל ושם הי' הזאה: ה והנראה בזה דהנה ילפינן מלדורותיכם דאין קרבן מעכב לגירות ששייך בזמה"ז דליכא קרבן ואי אפשר בקרבן. רק לאכילת קדשים דלא שייך רק בזמן המקדש ואז אפשר בקרבן צריך קרבן. לפי זה גם ליכנס למקדש אסור קודם שהביא קרבנו. דקודש ומקדש הוקשו זה לזה. ומחוסר כיפורים אסור בשתיהם. והנה אי אפשר להזות עליו כשהוא בחוץ שהדם יפסול ביוצא. ואם יהי' אסור בקדשים קודם הזאה. ה"ה שיהי' אסור ליכנס למקדש קודם הזאה. וא"כ אי אפשר להזות עליו. וע"כ א"צ כלל הזאה אף לענין קודש ומקדש: ו) אך אפשר לומר דכי היכא שהתירה התורה למצורע להכניס בהונות ידיו לקבל מתן דם כדי שיטהר הואיל ואי אפשר לטהר בלא זה כדאיתא בזבחים. ה"נ התירה לגר להכניס ידיו לקבל הזאה. אך זה אם לא הי' כתוב קרא דלדורותיכם. אבל לבתר דגלי קרא דהיכא דלא אפשר לא מעכב: רק לאכילת קדשים דאפשר מעכב, א"כ אין לנו לומר שהתירה תורה שיכנס למקדש לקבל הזאה קודם שיהי' ישראל גמור משום הכשר דידי' כמו במצורע. דליתי' דשאני מצורע דמתן בהונות מעכב. ואם אין לו בוהן יד אין לו טהרה עולמית. ואם לא היתה התורה מתרת להכניס ידיו לא הי' לו טהרה. אבל זה אם לא יהי' אפשר להזות יהי' כשר בלא הזאה. כמו בזמה"ז לשאר דברים. כמו כן בזמן המקדש לקודש ומקדש אם לא יהי' אפשר. וע"כ באמת לא בעי הזאה היינו שאף קודם הזאה הוא ישראל גמור. וכיון שכן למה יזו עליו כלל: ז) וראי' לזה מהא דאמרינן בשבועות (ט"ו) בהא דאין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה. ומקשה נבעי נמי חמץ ומשני דלא אפשר דמנחה חמץ ליכא אלא בעצרת שתי לחם ובעינן קידש בשעת בנין דלא אפשר בעצרת דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט עיי"ש וקשה הלא הא דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת הוא משום דאפשר לבנות בחול כמ"ש בגור ארי' פ' קדושים. ואם יהי' הדין שצריך לגמור הבנין בעצרת ידחה יו"ט. וצ"ל דאדרבא הואיל אם לא ידחה יהי' לא אפשר ולא מעכב שוב אינו דוחה. כ"ש הכא דגילתה תורה בפירוש דהיכא דלא אפשר אינו מעכב. דלא התירה תורה להכניס ידיו למקדש. שאם לא תחסר לא יעכב ודו"ק: סימן שמח א) יבמות (מ"ז:) תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני וכו' בארץ צריך להביא א ראי' בח"ל א"צ להביא ראי' דברי ר' יהודה וחכמים אומרים בין בארץ בין בחו"ל צריך להביא ראי'. נלפענ"ד לפי המבואר בתוס' שם דבאין מכירין אותו שהוא נכרי נאמן במיגו דישראל אני מעולם. ולפי"ז לר' יהודה דס"ל לעיל בסוגיא דגר שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך א"כ לעולם מי שבא ואמר גר אני אית לי' מיגו שהי' אומר כך שבידו להתגייר בטבילה לבד ועל המילה יהא נאמן לומר שנתגייר מכבר כמו באמר מלתי ולא טבלתי: ב) אלא דבגר דבעי מומחין אמרינן מי יימר דמזדקקי לי' חלתא וכמ"ש הרשב"א והריטב"א בפרק האשה רבה. וממילא בחוץ לארץ דליכא מומחין ואפ"ה מקבלים גרים. שוב אית לי' מיגו ובידי. ע"כ מפליג ר' יהודה בין ארץ לחו"ל דבארץ דאיכא מומחין ולית לי' מיגו אינו נאמן ובחו"ל דאית לי' מיגו נאמן וחכמים לטעמייהו דאין מטבילין וצריך להטיף ממנו דם ברית ולית לי' מיגו. דאפשר שאינו רוצה להטיף דם ברית ודו"ק היטב: סימן שמט א יבמות מ"ז:) ת"ר מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך בא הוא ועדיו עמו מנין ת"ל וכו' בא הוא ועדיו עמו קרא למה לי אמר רב ששת דאמרי שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני סד"א לא להמנינהו קמ"ל [דלא חשיב כעד מפי עד תוס'] ואינו מובן למה באמת לא יחשב כעד מפי עד. והנראה לי בזה דהנה לקמן ברייתא ת"ר ושפטתם צדק