אבני נזר יורה דעה שפד

יכנס תחת כנפי השכינה. והוא פשוט יותר מביעתא בכותחא עכ"ד: יא) ואחר כל הרוגז הזה איני רואה בזה שום תירוץ דא"כ לרשב"א בשבת (קל"ה.) דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית משום חשש ערלה כבושה וגר שנתגייר מהול א"צ להטיף במה יכנס תחת כנפי השכינה. אלא ודאי כיון דס"ל דמהול מאליו חשיב מהול נכנס תחת כנפי שכינה בטבילה לבד כנשים. וכן כתב הרמב"ן בחי' ששבט לוי שלא בטלו מילה מעולם נכנסו לברית בטבילה לבד כנשים וא"כ הדר קושיית היעב"ץ לדוכתי' דכיון דא"צ מילה לשמה וחשיב מהול יכנס לברית בטבילה לבד כנשים. אבל כך ראוי לומר דערבי מהול עדיין ערל גמור חשיב כבש"ס פרק הערל. ע"כ לא חשיב מילה כלל ולא דמי כלל למילה שלא לשמה בישראל ולדעת הרמב"ן שבת בטעמא דנולד מהול א"צ להטיף רק משום חשש ערלה כבושה וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף משום שצריך להכנס תחת כנפי שכינה י"ל כדברי החת"ס. אך הנכון כמ"ש: סימן שמו א) יבמות (מ"ו) ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו כו' ור"א נמי נילף מאמהות כו' אלא בטבל ולא מל כ"ע מודים דהוי גר. אך במס' גרים מל ולא טבל טבל ולא מל ר"א אומר הכל הולך אחר המילה. ר"ע אומר אף טבילה מעכבת הנוסחא שלפנינו "אין" והדבר מובן שהוא ט"ס דא"כ היינו ר"א. ועוד בש"ס פרק הערל רע"ק סובר מל ולא טבל אינו גר. אך אם גרסינן אף. רע"ק לטעמי' כנ"ל] והנה ברייתא זו פליגי על גמ' דידן דאמר לר"א טבילה לחודה נמי סגי. וברייתא זו אמרה הכל הולך אחר המילה וטבילה לחודה לא מהני. אך קשה לברייתא זו קושית הש"ס לר"א נילף מאמהות כיון דאית לי' לר"א למדין אפשר משאי אפשר: ב) ונראה דברייתא זו ס"ל דאין ללמוד אנשים מנשים דנשים כיון דלא צריכין למימהל כמאן דמהילי דמיא. ועוד דנשים עם בפני עצמן כדאיתא בשבת. וטעמא דר' יהושע כמו שנבאר. דהנה בהא דמעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה. הקשו בתוס' הא צריך למול קודם ותירצו בתוס' ומפורש בנמק"י בשם הרא"ה דעובר דלא אפשר עכשיו למול הוי לי' כנשים דסגי בטבילה לחודה. והנה בהא דגר קטן מטבילין על דעת ב"ד כתב הרא"ש וכן באבותינו שהי' כמה יונקי שדים. וה"ה במעוברת שנתגיירה יש ללמוד בעובר ג"כ מאבותינו שהי' כמה עוברין במעי אמן. והנה בפרק הערל (ע"ח.) מבואר דלמ"ד עובר ירך אמו סלקא לולד גירות דאמו. אך למ"ד עובר לאו ירך אמו הטעם דגם הולד טובל ואמו לא הוי חציצה. וא"כ לדברי תוס' ורא"ה הנ"ל נוכל ללמוד למ"ד למדין אפשר משאי אפשר לכל טבל ולא מל מעוברין שהי' בשעת מתן תורה שנכנסו לברית בטבילה לבד: ג) ואפי' לדעת רמב"ן דמעוברת שנתגיירה בנה אינו גר עד שימול כשיולד. וכן לדעת רשב"א דוקא בתה. אבל בנה צריך גם טבילה אחר המילה. היינו משום דס"נ חשיב אפשר למול כשיולד ויתגייר אז. אבל בשעת מתן תורה שהי' צריכין להתגייר תיכף לקבל התורה לכ"ע חשיב לא אפשר. והיינו טעמא דר' יהושע דאמר טבל ולא מל הרי זה גר: ד אך זה ר' יהושע לטעמי' דאית לי' שלהי תמורה (ל"א.) ולד טריפה יקרב לגבי מזבח דאית לי' עובר לאו ירך אמו. אבל ר' אליעזר דס"ל התם לא יקרב. ולמה דקי"ל טריפה אינה יולדת. ע"כ בנתעברה ולבסוף נטרפו פליגי. ובעובר ירך אמו קמיפלגי כדאיתא התם וס"ל לר' אליעזר עובר ירך אמו א"כ אין ללמוד מעוברין. ע"כ טבל ולא מל אינו גר: ה) והנה במס' גרים אין חולק בטבל לחוד דכולם ס"ל דלא מהני משמע דהכי ס"ל עובר ירך אמו. ע"כ ניחא עוד ברייתא אחרת שם קיבל עליו מטבילין אותו מיד. היפוך הש"ס דילן שמלין תחילה אך לפמ"ש בצירוף מ"ש לעיל בסי' שד"מ בפירוש דברי רמב"ן דאי פריש נפרוש משום דבטבילה לבד נעשה קצת ישראל. ומשום דבלא אפשר הא סגי בטבילה לחוד. והתינח לש"ס דידן דהא דלא ילפינן מאמהות משום דלא אפשר. אך למס' גרים דאפי' לר"א דאית לי' למדין אפשר משאי אפשר לא מהני טבילה לחוד כנ"ל מילתא בטעמא א"כ טבילה לחוד לא משוי לי' גר כלל שפיר מטבילין תחילה ואי פרוש מחמת מילה נפרוש אח"כ סימן שמז א) יבמות (מ"ו:) ור' יהושע באבות נמי טבילה הוה כו' וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. וצ"ל טעמא דר"א דאמר שכן מצינו באבות שמלו ולא טבלו ובתוס' ד"ה כיון כתבו דר"א לית לי' אין הזאה בלא טבילה. וריטב"א כתב דר"א סובר אותו מעשה אחר מ"ת הוה: ב) ולפענ"ד הי' נראה לפמ"ש הרמב"ם סוף הלכות מעה"ק דלא קרבו בני נח שלמים אלא עולות. וע"כ משקרבו שלמים כבר יצאו מכלל בני נח. ולא מצינו שטבלו עוד קודם הקרבה. (הגה"ה. ועל פירוש התוס' ק"ל לפמ"ש שם דנשים לא הי' בכלל אותו הזאה. ולפי מה שהביאו דברי הגמ' כריתות בד"ה דאין הזאה בלא טבילה מה אבותינו לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה "והזאת" דמים. וא"כ הנשים שלא הי' בכלל אותה הזאה נכנסו לברית בטבילה לבד. א"כ יקשה לר"א דאמר מל ולא טבל הרי זה גר. הא ר"א בזמה"ז הי' דליכא קרבן. ומה ראי' מבאבותינו הלא באבות הזאה נמי הי'. ובזמה"ז דליכא הזאה אין ללמוד מאבות. ובזה אין ליישב מדכתיב לדורותיכם כדמשני הש"ס בכריתות (דף ט'.) שהרי לדורות אפשר לקבל בטבילה בלא קרבן כנשים. בשלמא לדידן אין להקשות על קושיית הש"ס בכריתות אלא מעתה בזמה"ז לא נקבל גרים. נלמד מנשים שנכנסו לברית בלא קרבן. דהא חזינן באנשים נשתנה הדין שטבלו ג"כ ואעפי"כ הוצרכו להזאה. אבל לר"א דלית לי' אין הזאה בלא טבילה והאנשים לא טבלו ע"כ הוצרכו להזאה. ונשים שטבלו לא הוצרכו להזאה ובזמה"ז דליכא הזאה הכל יכנסו לברית בטבילה כנשים ובלא טבילה לא סגי כיון דליכא הזאה. מיהו גירסת התוס' "והזאת" דמים ליתי' בגמ' דידן אלא "בהרצאת"