אבני נזר יורה דעה שפג

שבא ואמר מלתי ולא טבלתי. הרי אינו רוצה למול. ושוב אי אפשר ללמדו מאמהות. וע"כ דס"ל מסברא בחדא סגי. ומילה לחודה נמי יועיל. וזה ברור. והתוס' לטעמייהו דס"ל בע"ז דמומר לערלות כשר למול אבל לדידן לק"מ קושיית התוס': ג עוד נראה ליישב תמיהת התוס' די"ל דס"ל להמקשן דמסברא ילפינן מילה מטבילה והא דס"ל לר' יהושע דוקא טבל. משום דקי"ל גוי שמל כערל חשיב כדאיתא בנדרים ובפרק ב' דע"ז ולקמן בפ' הערל (דף ע"א.) דגוי שמל עדיין חשוב ערל. ומשמע בתוס' בשמעתין בד"ה כי פליגי דה"ה גר שמל ולא טבל כערל חשיב למאן דלא סגי לי' במילה לחודי' דאל"כ לא הי' התוס' מקשים כלום. שהרי מתחילה רצה הש"ס פרק הערל לומר דקרא דתושב ושכיר אתא למעט ערבי וגבעוני מהול אלא שהקשה דחשיבי ערלים. וא"כ שפיר י"ל שממעט גר שמל ולא טבל אף שנכרי הוא. אלא ודאי ס"ל להתוס' דגר שמל לחוד כיון דנכרי הוא עדיין חשיב ערל] וא"כ איך נלמוד מילה מטבילה. בשלמא טבילה לחודה אפי' לא יועיל מ"מ הרי טבל ושוב מהני טבילה לחודה. אבל מל לחוד כל זמן שלא נעשה גר עדיין ערל הוא ולא עשה עדיין כלום. ע"כ אין ללמוד מילה מטבילה: ד) אולם הרשב"א ריש הערל כתב דגר שמל ולא טבל לא חשיב כערל הואיל ומל לשם גירות. הרי שחולק על התוס'. ולפי סברת הרשב"א שפיר יש ללמוד מילה מטבילה [ואמנם שי"ל דאפי' להרשב"א דוקא למאן דבעי תרתי א"כ במילה לבד נכנס לברית עכ"פ לענין זה שיהי' סגי לי' בטבילה לחודי' אבל לר' יהושע דבטבילה לחודה נכנס לברית. א"כ אם נאמר דבמילה לבד לא נעשה גר. א"כ הרי לא נכנס לברית כלל וערל הוא. מ"מ י"ל להיפוך] והנה צריך להבין לדעת הרשב"א דלדידן דקי"ל תרתי בעי אם טבל ואח"כ מל לא מהני דהוי טובל ושרץ בידו. ולא מהני טבילה של עכשיו על אחר זמן. מ"ש דמילה ואח"כ טבילה מועיל מילה של עכשיו על לאחר טבילה. וצ"ל דשאני מילה שמילתו קיימת שהוסר ממנו הערלה ולא פסקה המילה חשיב כמל אח"כ [דומה לזה כתב הר"ן במשיכה לסימטא שיקנה לאחר ל' דבעומדת בסימטא לאחר ל' מהני כיון דלא פסקה משיכה אף דאח"כ אינו עושה כלום. ועי' באבני מילואים סי' מ'] משא"כ בטבילה ואח"כ מילה שבשעת מילה אינו במים ופסקה הטבילה. אולם בערבי מהול שנתגייר שמטיפין ממנו דם ברית ואח"כ מטבילין שהוא לאחר הטפה כמו בתחילה ואין כאן רק מעשה הטפה. בזה נימא שוב דפסקה מילה: ה) אך לשיטת הרשב"א דגר שמל אף קודם טבילה חשיב מהול ולא ערל. א"כ מילתו קיימת במה שנעשה מהול תיכף בשעת מילה וזה קיים בשעת טבילה. אולם לשיטת התוס' מעשה הטפה פסקה ודו"ק. ע"כ צריך להטבילו ויכנס לברית בטבילה לבד כנשים כיון דלא אפשר ואח"כ יהי' מחויב להטיף דם ברית כמו קטן שנולד מהול לא לשם גירות ודו"ק. ולדעת הרמב"ן לא צריך מידי: ו) ולפי כל הנ"ל יתיישב קושיית התוס' דהש"ס דייק מדר' יהודה אומר הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו. דהיכא שמודה שערבי מהול מטיפין ממנו דם ברית תחילה דלכתחילה מילה ואח"כ טבילה וא"כ מוכח כסברת הרשב"א דחשיב מהול משעת מילה דאל"כ הא פסקה הטפה כנ"ל. ושוב יש ללמוד מילה מטבילה. בשלמא לר' יהושע י"ל כסברת התוס' דעדיין ערל הוא וכנ"ל באריכות ודו"ק היטב: ז) ובאופן אחר ליישב קושיית התוס'. דהנה בפ"ב דע"ז דאשה כמאן דמהילא דמיא ומותרת למול למאן דנפקא לי' מהמול ימול עיי"ש. גם מבואר שם דערל שמתו אחיו מחמת מילה חשיב כמהול ומותר למול. אך מ"מ הפרש יש דערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור לאכול בתרומה וקדשים. ואשה כמהילא דמיא לכל מילי דכיון דלא צריכא למימהל כמאן דמהילא דמיא. וברמ"א סי' רס"ד פסק דמומר לערלות פסול למול דלאו כמאן דמהול. ודוקא ברוצה למול אלא שאנוס אז כמאן דמהול דמי עיי"ש: ח) והנה צריך להבין בשמעתין דהקשה לר"א נילף מאמהות. למה לא הקשה מגיורת בזמה"ז דהוי ראי' טפי. דבאמהות יש לדחות קצת דילמא בהזאה. ועיין ברשב"א. והי' לו להקשות דעדיפא מינה מגיורת בזמה"ז. אך י"ל לפי הנ"ל דאשה ישראלית כמאן דמהילא דמיא א"כ כשטובלת ונעשית ישראלית נחשבת כמהילא. וחשיב כמוהלת עצמה עכשיו וגירות ומילה באין כאחד. אבל בגר זכר אף לאחר שיעשה גר לא יהי' דינו כמהול גמור. שהרי יהי' אסור לאכול בקדשים עד שימול. ע"כ מקשה מאמהות שאף מתחילה הי' מחויבין במילה והי' הנשים כמאן דמהילי. שהרי מימות אברהם נצטוו על המילה. ואשה דלא צריכה כמאן דמהילה. נמצא שלא חשיב מוהלת עצמה עכשיו במה שטובלת. שפיר מוכח לגר זכר דסגי בטבילה וא"ש עוד י"ל דמגיורת בזמה"ז דהוי מה מצינו לבד ודאי אין למדין אפשר משאי אפשר ועיין בתוד"ה אמר: ט ואחר כל הנ"ל ניישב קושיית התוס' ונאמר דלר' יהושע לא קשיא דנילף מילה לחוד מטבילה לחוד. דבטבילה י"ל דחשיב כמל עכשיו בשעת טבילה כיון דכמאן דמהול מאחר דרוצה למול כבש"ס דע"ז הנ"ל וגירות ומילה באין כאחד כנ"ל. משא"כ במילה לחוד לא מהני. אבל ר' יהודה דמיירי בבא ואמר מלתי ולא טבלתי דחיישינן שמא ערבי מהול ומן הדין צריך הטפת דם ברית אף אם יכנס לברית בטבילה לחוד יהי' חייב להטיף הגה"ה אולם ז"א לדעת הרמב"ן דצריך להטיף כדי להכנס תחת כנפי השכינה וכיון שנכנס בטבילה שוב דינו כקטן בלא ערלה כבושה] וכשמכחיש שמל כבר ואינו רוצה להטיף הוי מומר לערלות ולאו כמאן דמהיל ואעפ"כ מהני טבילה מוכח דבחדא סגי. וזה לשון הש"ס כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי. ולא משום דכמאן דמהול והוי מילה וטבילה. ע"כ שפיר יש ללמוד מילה לחודי' ג"כ. אבל לר' יהושע אין ללמוד מאמהות שנכנסו לברית בחדא דהיקש אין ללמוד רק טבילה שהי' באמהות ומילה לא נוכל ללמוד מאמהות אלא מסברא ובסברא אין למדין אפשר משאי אפשר כנ"ל ודו"ק היטב: י) בתשו' חת"ס חי"ד סי' א' הביא קושיא בשם הגאון יעב"ץ ז"ל בהא דגר שאמר מלתי ולא טבלתי ר' יוסי אומר אין מטבילין הא בפ"ב דע"ז א"ר יוסי וכי היכן מצינו מילה לשמה. וכתב עלה בחת"ס דבמחכת"ה אפי' ריח קושיא ליתא דבגוי שנכנס תחת כנפי שכינה ע"י מילה אם אינה לשם יהודית במה