אבני נזר יורה דעה שפב

בשניהם ברור הואיל בטבילה נעשה קצת כישראל כנ"ל. אך הרשב"א לטעמי' דגם בזמן המקדש נעשה גר בלא קרבן לישא בת ישראל. ואין ראי' מזה כלל לטבל ולא מל בזמה"ז. דטבל ולא מל בטבילה לבד אינו נעשה גר כלל והוי טובל ושרץ בידו: ט) ונלפע"ד ראי' לדעת הרמב"ם וסייעתו דהנה נתבאר שורש מחלוקתם דהרמב"ם וסייעתו סוברים דאין חילוק בין לישא בת ישראל בין לאכול בקדשים. רק החילוק בין בזמן המקדש דאפשר לו להביא קרבן קרבן מעכבו אף מלישא בת ישראל עד שיביא קרבנו. ובזמן שאין בהמ"ק קיים שאי אפשר להביא קרבן נכנס לברית במילה וטבילה לבד אבל התוס' ורשב"א סוברים דאין חילוק בין בזמן המקדש לזמה"ז. וכיון דלמדנו מקרא דלדורותיכם דאין הקרבן מעכב בזמה"ז. ה"ה בזמן המקדש. אלא דכיון דבזמה"ז ליכא קדשים אין לנו ראי' מקרא דלדורותיכם שיהי' ישראל גמור בלא קרבן אף לאכילת קדשים. וע"כ בין בזמן המקדש בין בזמה"ז נכנס לברית במילה וטבילה לכל מילי חוץ מאכילת קדשים: י) ונ"ל ראי' לדעת הרמב"ם מזמן היתר הבמות כגון בגלגל או בנוב וגבעון דגר אינו יכול להביא קרבנו דחובה הוא. ובזמן הבמות לא קרב רק נידר ונידב. והי' אז אכילת קדשים. ונכנס לברית במילה וטבילה לבד אף לקדשים. ואם איתא דילפינן בזמן המקדש מבזמה"ז ניליף נמי בזמן המקדש מן בזמן היתר הבמות לענין אכילת קדשים. אלא ודאי כדעת הרמב"ם דבזמן המקדש מבזמה"ז לא ילפינן. וע"כ נהי דבשעת היתר הבמות נכנס לברית גם לאכילת קדשים. בזמן המקדש אסור באכילת קדשים עד שיביא קרבנו. וה"ה דאסור בבת ישראל. וכי היכי דלא ילפינן מן בזמן היתר הבמות ה"נ לא ילפינן מן בזמה"ז. (וא"ל דעולה דבאה בנדבה אף שעכשיו חובה עליו יכול להקריבה בבמה. דליתי' דהא עולה ושלמים דנזיר ס"ל לחכמים דלא קרבו בבמה. ואפי' לר"מ דקרבו משמע בתמורה (י"ד) דהטעם משום דהנזירות קיבל בעצמו בנדר. אבל לולא זאת לא הי' קרב בבמה וקרבן גר לכ"ע אינו בבמה וכמ"ש]: יא) עוד ראי' מהא דריש פרק הערל דר' אליעזר אומר תושב ושכיר לא יאכל בפסח לגז"ש לתרומה אתא ומופני הוא דלפסח לא איצטריך דאי נימא תושב ושכיר ממש [ישראל קנוי קנין שנים אם נרצע] משום דהו"ל תושב ושכיר איפטר לי' מפסח והא קי"ל גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני לי' רבי'. ואי תושב ושכיר נכרי פשיטא דערל הוא ואפי' ערבי מהול חשיב ערל. ורע"ק ס"ל דתושב ושכיר לגר שמל ולא טבל דלא נפיק מקרא דערל לא יאכל בו [פי' הרשב"א כיון דמל לשם גירות לא חשיב ערל אף שעדיין גוי הוא] והתוס' פירשו דהוה אמינא דנעשה גר במילה לבדו קמ"ל קרא דעדיין גוי הוא ור' אליעזר סובר גר שמל ולא טבל ישראל מעליא הוא: יב' וק"ל דנהי דר"א ס"ל בדף (מ"ו:) באבותינו לא הוי טבילה וכמ"ש התוס' הטעם דלית לי' לר"א אין הזאה בלא טבילה. מ"מ הא הרצאת דמים הוה כדכתיב בקרא להדיא. וא"כ משכחת לה בגר שעדיין לא הביא קרבנו. ומקרא דערל לא נפיק דישראל הוא לכל מילי לבד לאכילת קדשים. ואתא קרא דתושב ושכיר לאוסרו בפסח משום דעדיין לא הוה ישראל גמור כמפורש פ"ב דכריתות דגר שלא הביא קרבנו לא חשיב מחוסר כיפורים דקרבן כי מייתי לאכשורי' נפשי' למיעל בקהל. ומשום שעדיין אינו ישראל גמור אסור בפסח. ועיין רמב"ם ריש הלכות מחוסרי כפרה. ואי לאו קרא דתושב ושכיר דגוי אסור באכילת פסח. ומיני' ילפינן לכל הקדשים הי' מותר לאכול. דמערל לא נפיק. לא מבעיא לפי' הרשב"א דאפי' גר שמל ולא טבל למאי דקי"ל דנכרי הוא לאו ערל הוא. כ"ש זה שישראל הוא. אך אף לשיטת התוס' דכיון דנכרי הוא עדיין חשיב ערל מ"מ זה שמותר לישא בת ישראל. פשיטא דלא חשיב ערל: יג) אך לדעת הרמב"ם דאין חילוק בין לישא בת ישראל בין אכילת קדשים. ובזמן המקדש אף לישא בת ישראל אסור עד שיביא קרבנו. ובזמן הזה שאי אפשר להביא קרבן והוה ישראל לישא בת ישראל. שוב הוי גר גמור אף לאכילת קדשים. אלא שאין קדשים בזמה"ז. מ"מ אין עליו איסור אכילת קדשים. ומה שיצטרך להביא קרבן כשיבנה בהמ"ק לאו להכשירו בקדשים שכבר הוכשר. רק למצוה כמו שהביאו אבותינו. ודומה להא דתנן בכריתות פ"א מ"ז הי' עלי' חמש לידות ודאי מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עלי' חובה. וזה לדידן דאין למדין אפשר משאי אפשר. ע"כ אין למדין בזמן המקדש מבזמה"ז. ודוקא בזמה"ז נעשה גר בלא הרצאת דמים דלא אפשר להביא קרבן. אבל לר"א דס"ל למדין אפשר משאי אפשר גם בזמן המקדש נעשה גר גמור בלי הרצאת דמים ומותר בקדשים. ע"כ אי אפשר לאוקמי קרא דתושב ושכיר בגר שעדיין לא הביא כפרתו: סימן שמה א) יבמות (מ"ו:) ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו וכו' טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות וכו' וחכ"א אינו גר עד שימול ויטבול. ואמרינן בגמ' דר"א אית לי' נמי דטבל ולא מל הרי זה גר. כי פליגי במל ולא טבל. ומאן חכמים ר' יוסי דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין לפיכך מטבילין גר בשבת דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר אין מטבילין אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת פשיטא כיון דא"ר יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילין ומשני מהו דתימא לר"י טבילה עיקר כו' ותמהו בתוס' מה פריך פשיטא דמנא לי' דסגי במילה לחודה דילמא כר' יהושע ס"ל: ב) ונ"ל ליישב תמיהתם דהנה טעמא דר' יהושע אמרינן לעיל דיליף מאמהות. ולכאורה קשה דהא בע"ז (כ"ז.) אמרינן דנשים כמאן דמהילי דמיין. אך זה אינו דהא ערל ישראל נמי אמרינן שם דחשיב כמהול. ומדמי לה להנודר מערלים דמותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם. ואשה גופי' דחשובה כמהולה כתב הרי"ף הטעם בפרק ר"א דמילה דחשובה כערל ישראל דדינו כמהול. והנה במומר לערלות קיי"ל דפסול למול. ואנן קיי"ל כטעמא דהמל ימול דהא קיי"ל דאשה כשירה למול וע"כ דערל במזיד אינו חשיב כמהול ויצא לנו מזה דאפי' לר' יהושע אם אינו רוצה למול תיכף בשעת הטבילה אינו גר דאינו דומה לאמהות. וזה