אבני נזר יורה דעה שעט

ודאי מוציאין מיד המוחזק. שהרי תירצו על הקושיא דיהי' נאמן במיגו. דהוי מיגו להוציא. מוכח דבאין ספק מוציא מידי ודאי מוציאין ממון. ועדיף מחזקה דגריעא מחזקת ממון. והיינו דבחזקה אין חשיב ודאי כל כך. שאם עכשיו נשתנה הדבר שוב אין כאן ודאי. מה שאין כן בזה שאף עכשיו חציו שלו: י) כן יש לומר במילה בשבת שאף אם הוא שמיני מ"מ שם איסור שבת עליו. שהרי כתב במגיני שלמה בהא דמתעסק בתינוקות חייב ולא פטור משום מלאכת מחשבת הואיל ומקלקל חייב. וקשה מ"מ יפטור משום בה פרט למתעסק כמו בשאר איסורין דלאו שבת ותירץ במג"ש כיון דידע שעשה מלאכה רק שחושב שהוא בן שמונה המתירו חשיב מתעסק באיסור. ע"כ נאמר בזה אין ספק מילה מוציא מידי ודאי איסור שבת דאף אם הוא בן שמונה. מ"מ יש איסור שבת רק שמצות מילה מוציא מידי איסור שבת. ע"כ לא יועיל בזה חזקת מעוברת. או ספק ספיקא כשם שאין ספק מוציא מידי ודאי עדיף מחזקת ממון כן עדיף מחזקת מעוברת או ספק ספיקא: הק' אברהם. סימן שמב ב"ה יום ג' כ"ד למטמונים תרנ"ו לפ"ק. שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסים בר לבב זך הרעיון שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה משה יחזקאל שליט"א אבד"ק ווישיגראד. יקרתו הגיעני דבר הילד זנונים אשר ניתן למילדת נכרית ליתן למינקת נכרית. אם מחויבין להוציא הוצאות בכדי להוציא הילד מידה כדי למולו ולהיות מוטל על הציבור כי שמא תחליפנו הנכרית ובילד קטן אין טביעות עין וגם שמא מת: בכתובות (ט"ו:) מצא תינוק מושלך אם רוב א) הנה ישראל ישראל. א"ר ל"ש אלא להחיותו מבואר דבמחצה על מחצה אינו מחויב להחיותו. וכן כתבו התוס' שם ד"ה להחזיר לו אבידה. וכן הם דברי הטור ורמ"א דלפקח הגל בשבת אפי' ברוב עכו"ם מותר. ואינו מחויב להחיותו כי אם ברוב ישראל. והרמב"ם השוה דין להחיותו ודין לפקח הגל בשבת ובשניהם פסק במחצה על מחצה כישראל דיינינן לי' וברוב עכו"ם כגוי: ב' והב"ש כתב על הרמ"א דברש"י ותוס' יומא מבואר דבמקום דמפקחין עליו הגל כ"ש שמחויב להחיותו ולק"מ דמבואר ברמב"ן ורשב"א כתובות הובאו באס"ז דקו"ח זה אינו אלא לענין להחיותו ממש להצילו ממיתה. אבל לפרנסו כמו שמחויב לפרנס עניי ישראל ליתן לו די מחסורו. ודאי אינו קו"ח וברוב גוים פטור. והם מפרשים להחיותו דרב היינו לפרנסו וכן פרש"י בכתובות. וא"כ לק"מ דכוונת הטור ורמ"א בלפרנסו: וכן מסתבר שכוונתם כך. דאי במקום פקוח נפש ממש איך אפשר לפטור במחצה על מחצה הא דאורייתא הוא. לא תעמוד על דם רעיך. וספיקא דאורייתא לחומרא. וע"כ כוונתם בלפרנסו. ובזה פטור אפי' במחצה על מחצה כיון דאינו רק שעבוד העני עליו ואי אמר לא בעינא ליתא לעשה כלל. וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ח דדינו כמו ספק גזל דמותר. דלא חמיר ספק ממון חברי' מספק ממון דידי' ובספק הינוח לא יטול. כיון שהוא אין לו זכות בו. דין ספק גזל כמו ספק שאר איסורין. וכל ספק גזל כגון תיקו דמועיל תפיסה הטעם כנ"ל. וה"נ לא חמיר זכות העני מזכות דידי' וכיון דספק הוא פטור. ועיין ר"ן כתובות (מ'.) גבי אונס דאי אמרה לא בעינא פירש הר"ן משום דניתן למחילה קיל ודומה לממונא יע"ש ד) אבל להחיותו ממש דלאו בדעת המסוכן תלוי הדבר ברור דעכ"פ בספק שקול מחויב וע"כ הטור והרמ"א מיירי בלפרנסו וליכא קו"ח מלפקח הגל ולהצילו ממיתה. ולפי"ז אפשר בלהחיותו ממש ס"ל להטור והרמ"א לפי שיטתם דלפקח הגל אפי' ברוב עכו"ם כ"ש דמחויב להחיותו: ה) אך קו"ח זה. אף שכתבו רש"י ביומא והביאו התוס' שם. וכן ס"ל לרמב"ן כתובות. מבואר ההיפוך בתוס' נדה (מ"ד.) ד"ה איהו. שהקשו עובר במעי אמו את"ל שמותר להורגו אמאי מחללין עליו שבת אפי' להביא סכין דרך ר"ה. ויש לומר דמ"מ משום פ"נ מחללין עליו את השבת אף שמותר להורגו. והביאו ראי' מגוסס בידי אדם דלא מחייב ההורגו משום דרובו למיתה. ואעפ"כ מחללין עליו שבת דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב עכ"ד. ומשמע מדבריהם דגוסס בידי אדם מותר להורגו מכח רוב אף שמחללין עליו. וכ"ש בנ"ד שאין ראי' ממה שמחללין שבת שיהי' מחוייב להחיותו שיכולין לומר דבאמת משום רוב אינו מחויב להחיותו כמו בגוסס בידי אדם שמותר להורגו. ומ"מ מותר לפקח עליו הגל בשבת: ו) והנה לפמ"ש לעיל אות ב' דהטור ורמ"א מיירי בלפרנסו נוכל לומר שהרמב"ם והמחבר דס"ל דבמחצה מחוייב להחיותו מפרשים להחיותו ממש. וכמו שמפרש רש"י ביומא. ושלום בין הפוסקים בדין להחיותו ומה שאינו מחויב להחיותו ממש ברוב עכו"ם לטעמייהו אזלי דאף לפקח עליו הגל בשבת ברוב גוים אסור: ז) ונשוב לנ"ד בחשש חילוף את"ל דספק שקול הוא מצות מילה עשה שלא ניתן למחילה וספיקו לחומרא. אך ההספקה אינו מחויב כמו שמחויב בעני ישראל. רק בכדי חיותו. אף לאחר שנימול. דבמילה לבד אינו נכנס לברית בלא טבילה. ואף דגר תושב מצוה להחיותו משמע אפי' לפרנסו. שהרי מחויב ליתן לו הנבילה. עיין בתוס' ע"ז (כ') ד"ה ור"מ. הלא כתב הר"ן ע"ז לענין לעשות יי"נ דגר שמל ולא טבל גרוע מגר תושב כיון שלא קיבל עליו המצות רק לכשיטביל ואף החולקים הטעם משום שקיבל עליו מצות. אבל קטן זה שלא קיבל עליו כלום אף שלא עבד ע"ז ולא יעבוד. הלא כתב הריטב"א במכות (ט'.) דג' שמות יש לגוי. עכו"ם הוא עובד ע"ז. בן נח הוא שאינו עובד ע"ז ומקיים שבע מצות רק לא קיבל עליו לקיימם. וגר תושב שקיבל עליו לקיים זה מצוים להחיותו. וא"כ קטן זה שלא קיבל עליו כלום אינו מחויב לפרנסו את"ל שגוי הוא ומספק פטור: ח) והנה בעיקר דין חשש חילוף יש פלוגתא בכורות (י"א:) במפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל ע"ה