אבני נזר יורה דעה שעז

שהוכיח מרמב"ם הנ"ל דאין ב"ד חייבין לעשותה בזמנה רק לכופו ע"י הכאות [גם הוכיח מרש"י פרק הערל שאם אביו חבוש בבית האסורין אין הבן נימול ביום ח' האומנם כי בתשו' מהר"ח א"ז מפרש להא דפרק הערל בשמצפים בכל שעה שיצא] והנה מבואר דאף שמכין אותו וע"כ דחזינן שעבריין הוא אעפ"כ אין מלין אותו. ותמוה מאי שנא שמיני מאחר שמיני: כט) אך לפמ"ש יתבאר היטב דהנה חיוב אביו שהוא ימהלנו או שלוחו דילפינן לה מוימל אברהם שהוא מהלו. וחיוב ב"ד אינו רק שהזכר יהי' נימול כדכתיב המול לכם כל זכר. מבואר שהחיוב על ב"ד שהזכר יהי' נימול. וכן וביום השמיני ימול בשר ערלתו דימול בדגש המם מבנין נפעל הוא כמ"ש באבן עזרא ואקטן קאי. ע"כ ביום שמיני אין מלין שלא מדעת אב. דנמצא מבטלין בידים עשה דוימל אברהם שאב ימהלנו או שלוחו. אך לאחר שעבר שמיני דחיוב ב"ד הוא חובת שעתו שלא יהי' ערל בישראל מקרא דהמול לכם כל זכר וחיוב אב משום תשלומין. ואיך ידחה חיוב תשלומין דאב לחיוב היום דב"ד. וקי"ל פרק ד' דברכות דחובת שעתי' קדים. ואם האב רוצה למולו. ודאי טוב שמקיים תרווייהו חיובא דאב שהוא מהלו וחיובא דב"ד שהקטן נימול. אך אם אין האב רוצה למולו שנאמר שהב"ד ימנעו למולו משום האב. הא בורכא דלא אתי חיוב תשלומין דאב ודחי חיוב ב"ד דשעתי': ל) ובהכי ניחא מה דקשה לכאורה למה לי קרא דהמול לכם כל זכר. תיפוק לי' מקרא דביום השמיני ימול בשר ערלתו. דלא פירש מי ימהלנו וחיובא על הכל. ואף שעבר שמיני עדיין מחויב כמו האב אף דלא מפורש בי' רק בן שמונת ימים חיוב עלי' גם אח"כ. אך לפמ"ש ניחא דאי מקרא דוביום השמיני ימול גם הב"ד לא הי' מחויבים לאחר שעבר שמיני רק מתורת תשלומין. ממילא אם יש לקטן אב הי' אסור למולו בעל כרחו כמו ביום השמיני. ע"כ מייתי קרא דהמול לכם כל זכר דלא כתיב בי' שמיני והוא חובת שעתי' על ב"ד. ולא אתי חיוב תשלומין דאב ודחי לי'. והוא כפתור ופרח ונכון בסייעתא דשמיא: לא) ואין להקשות לפמ"ש דא"כ בהי' התינוק חולה בשמיני דלאו בר תשלומין אין האב מחויב למולו אחר שמונה. ובפרק הערל משמע דתינוק שהבריא מעכב על האב מלעשות פסח. דלק"מ דאפי' תאמר דהא דפרק הערל אף אם הי' חולה גם בתחילת יום השמיני. אין ראי' מזה שחיוב עליו למולו. שהרי אמו ודאי אינה מחויבת למולו ואעפ"כ בנה ערל מעכבה מפסח כמ"ש מהרש"א שם דמשום פסח מחויבת למולו עיי"ש: הק' אברהם. סימן שמא ב"ה לרב אחד. א) דבר תינוק הנולד ערב שבת עם חשיכה. ספק נולד בה"ש שהוא ספק חול ספק נולד אחר צאת הכוכבים. מהו למולו בשבת משום חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה בשבת. וכתב כן בשם תשו' רעק"א סי' מ"ט. והמעיין בתשו' שם דאתי עלה מדין ס"ס. ובספק נולד ביום ספק ביה"ש כתב רדב"ז דאין מלין אותו בע"ש מכח ס"ס. וכתב באשל אברהם הטעם משום חזקת מעוברת. אבל בנ"ד אי מוקמת בחזקת מעוברת בשבת נולד. ונדבר משני התירים אלה חזקת מעוברת. וספק ספיקא: ב' והנה בנדון חזקה דמעיקרא באינו ידוע מתי נעשה המעשה. אני אומר לו מה שהוא יסוד מוסד לפי דעתי. דלא אמרינן הכי אלא במשארסתני נאנסת דספק אם בשעת אירוסין היתה בעלה והוי מקח טעות בזה אמרינן דעל אז מוקמינן לה אחזקתה. ומה שנמצאת אח"כ בעולה אינו מבטל חזקה ראשונה דלא מחזקינן ריעותא למפרע. וכן בנמצא בה מומין שמסופקין על שעת קידושין אם הי' בה אז מומין ובטלה הקידושין וכן בקדשה עצמה ביומא דמשלם זמני' דהספק על שעת קידושין. וכן ביצה ספק נולדה מערב יו"ט ספק נולדה ביו"ט דכתב המרדכי דמוקמינן לה אחזקתה שלא נולדה מעיו"ט [הובא בב"י ס"ס תקט"ו] שאין לידתה ביו"ט אוסרתה רק מה שלא נולד מעיו"ט שלא הי' לה הכנה מבע"י ואנו דנין על עיו"ט אם הי' אז הכנה. ע"כ מוקמינן לה על חזקתה שלא נולדה. אבל זה הספק אם נולד בשבת ממילא השמיני ג"כ בשבת. אבל אין הספק אם נולד בע"ש שאין לידתו מע"ש ושבת אם התשיעי גורם האיסור.. רק מה שלא נולד בשבת ואין השבת השמיני ללידתו. ובשבת הרי כבר נולד. ומהכ"ת להכריע שבשבת נולד דכך יש להיות שנולד מבע"י כמו שנולד בלילה. ודוקא בנדון הרדב"ז שספק אם נולד ביום ספק בה"ש שתרצה למולו בע"ש לומר שבע"ש נולד והוא השמיני. נמצא שמסופקין על לידתו אם הי' בע"ש אמרינן שבע"ש הי' לה חזקת מעוברת ולא נולד בע"ש. ומה שנמצא אח"כ ילוד אינו מגרע חזקתו למפרע ובע"ש עדיין לא נולד כלל. אבל בנ"ד שתרצה למולו בשבת משום חזקת מעוברת לומר שנולד בשבת. והרי בשבת כבר הי' ילוד כך אפשר שנולד מע"ש כמו בשבת. ואין דנין לאסור המילה משום שנולד בע"ש. רק משום שלא נולד בשבת.): ג) ומעודי ק"ל על הט"ז יו"ד סי' שצ"ז סק"ב בשם מהר"ם במת לו מת ואינו יודע אם עכשיו תוך שלשים יום או לאחר שלשים יום דאוקמי אחזקתו