אבני נזר יורה דעה שעה

הט"א מדכתיב וביום השמיני יביא. אלא דיליף בת"כ קבע זמן למקריבין קבע זמן לקריבין מה קריבין מיום שמיני והלאה אף מקריבין מיום השמיני והלאה. מ"מ מדפרט קרא ביום שמיני ש"מ שמיני עיקר והשאר תשלומין. ולפי זה במילה נמי דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו עיקר השמיני והשאר תשלומין: טו) והנה בתוס' ריש חגיגה הקשו בחל יום ראשון בשבת נימא כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ותירצו דוקא חיגר דבגופו אבל שבת רק הזמן גורם. ובטורי אבן (דף ט') הקשה דהא בגמ' הקשה מדר' יוחנן דאמר נטמא בלילה נמי מביא אלמא אע"ג דלילה לא חזי לקרבן יש לו תשלומין. ואף דגברא חזי רק הזמן מעכב. והביא ראי' שאין לחלק בין לילה שהוא זמן פסול בין שבת דאיסורא רביע עליו. ממתני' דכריתות שהביאו ב"ה ראי' דמפלת לאור שמונים ואחד חייבת שתים ממפלת ביום שמונים שחל להיות בשבת שחייבת שתים. אלמא שאין לחלק בין לילה לשבת. ובאמת לק"מ שהרי חזרו ב"ש והשיבו דמה לשבת שאף שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור תאמר בלילה שאינו ראוי לשום קרבן. [וב"ה לא חלקו על סברא זו רק הביאו ראי' מקרא דולבת] וע"כ לילה שאינו ראוי לשום קרבן לא רמיא חיובא כלל ודמי לחיגר. משא"כ שבת שראוי לקרבן ציבור רמיא חיובא עלי' ויש לו תשלומין. ושוב מצאתי כן בספר נודע בשערים. וכן משמע בתוס' יבמות (ע"ב:) בד"ה שלא בזמנו עיי"ש. והיינו משום דשבת ויו"ט לא חזי לשום שריפת קדשים לא חשיב זמנו ואחר יו"ט זמנו: טז) ולפי זה י"ל דהא דגילתה התורה מילה דוחה שבת אף דאפשר למולו אחר שבת ואין לו זמן קבוע. ובקרבנות כהאי גונא לא דחי דחגיגה אינו דוחה שבת משום דיש לו תשלומין כל שבעה. [אף דמחויב לכתחילה להקריב בראשון ואם איחר עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי]. וכן בעומר אם נקצר ביום כשר אינו דוחה שבת. י"ל דהיינו טעמא דמילה לפי מה שביארנו דמילה לאחר ח' הוא משום תשלומין. ואם מילה לעולם לא ידחה שבת הרי השבת לא חזי לשום מילה ולא יהי' לו תשלומין. כמו לילה דאין לו תשלומין כנ"ל. ע"כ דוחה שבת ולא חשיב אפשר לעשות אח"כ כמ"ש התוס' יבמות (ו'.) בענין עשה דיבום דס"ד שידחה איסור ערוה ולא חשיב אפשר בהיתר בחליצה דאם אינו עולה ליבום אין עולה לחליצה. אבל אם הי' אפשר שיאסר למול בשבת ולמולו אח"כ לא היתה התורה אומרת למולו בשבת. וכמו בקרבנות דהיכא דאפשר למיעבד בחול אף בדיעבד שוב אינו דוחה שבת: יז) וע"כ ניחא בינוקא דאשתפוך חמימי אסור לחמם בשבת כיון שאפשר למולו אח"כ. דכיון דגוף המילה דוחה השבת. שוב השבת זמן מילה ויש לו תשלומין כמו בחגיגה. ועדיף מינה דתינוק זה עצמו אם הי' חמין הי' מלין אותו. ולאו משום מכשירין אין דוחין אתינן עלה. דמכשירין שאי אפשר דוחין שבת כרבנן דעירובין בפרט בחמין שלאחר מילה כיון דבעידנא כנ"ל. אלא דכיון דאפשר למיעבד למחר. גם גוף המילה לא היה דוחה שבת אם היה אפשר למחר: יח' ובזה יש ליישב הא דמקשה הש"ס מימהל היכי מהלינן דילמא נפל הוא. וקשה לשיטת התוס' יבמות (ל"ו:) דנפל מגג או אכלו ארי מדאורייתא סמכינן ארוב ומדרבנן חיישינן כמו במים שאין להם סוף. א"כ במילה דמחויב למול בשמיני ודוחה שבת. למה מחמיר מדרבנן. והוא חומרא דאתי לידי קולא לבטל מילה בזמנה שדוחה שבת. אך לפימ"ש ניחא דהשתא דמילה בזמנו [אם ידעינן דכלו לו חדשיו אף לדברי המקשן דוחה שבת שוב יש לו תשלומין ואין הפסד כל כך אם נמתין עד למחר: יט) ובזה יש ליישב קושית התוס' עירובין (ק"ג:) בהא דאמר שם לר"א כמה דאפשר לשנויי משנינן. והקשו התוס' דהא לר"א מכשירי מילה דוחה