אבני נזר יורה דעה שעד

מלאכה שא"צ לגופה דאין היתר רק בשבת ולא בשאר איסורין. ותירץ הרשב"א דאי הוה כתיב השמר פן תקוץ ה"נ. אבל כיון דכתיב סתם הפירוש השמר שלא תטהרנו. ע"כ כשאינו מתכוין לטהר חשוב דשא"מ דמעשה איסור הוא הטהרה. והטהרה הרי אינו מתכוין לה עד כאן: ו) והשתא הכי קשיא לי' לרב ספרא כיון דמעשה איסור הוא הטהרה והטהרה אינה מצוה. ואי מכשירין אין דוחין רק גוף המצוה. ליכא קו"ח שידחה מילה את הצרעת משבת. דבשבת נמי אינו דוחה רק משום שהמלאכה הוא גוף המצוה. והכא הטהרה אינה גוף המצוה רק שאי אפשר לעשות בלעדה. והוי דומיא דמכשירי מילה שאין דוחין שאינם גוף המצוה ואין להם זמן קבוע בשבת דלעולם א"צ לעשותם בשבת וה"נ אין לטהרה זמן קבוע בשבת. דכשאין בהרת א"צ לטהר כלל. והרי הטהרה עצם האיסור כנ"ל בשם הרשב"א שאין לה זמן קבוע ואינה גוף המצוה. ועי' טורי אבן ר"ה (כ"ה:) באמצע ד"ה עובר על ב"ת: ז) וע"כ דס"ל לרבא כרבנן דעירובין דמכשירין שאי אפשר לעשותם מערב שבת דוחין. והכא הרי לא הי' אפשר לקצוץ הבהרת בהיתר. ע"כ שפיר מילה דוחה צרעת מקו"ח דמכשירין דדוחה שבת קו"ח שדוחה צרעת. וע"כ הקשה דא"כ צרעת חמורה שאין מכשירין דעבודה דוחין אותה ושבת דוחין. ואף דמכשירין אין דוחין רק בלא הי' אפשר מערב שבת והכא הרי הי' יכול להכין כהנים אחרים. י"ל שהכינו ונפסלו כגון שנטמאו והוי דומיא דבן לוי שנפסקה לו נימא בשבת שדוחה שבת. ואעפ"כ צרעת אינו דוחה וצרעת חמורה וע"ז משני רב אשי דטעמא דר"ש ב"א דמכשירין אין דוחין הוא משום דלא הוי בעידנא. וע"כ שפיר סובר רבא כר"ש ב"א. ואעפ"כ איכא קו"ח למילה שדוחה צרעת. דנהי דאינו גוף המצוה מ"מ הוי בעידנא. וניחא שאין עבודה דוחה צרעת משום דמכשירין ולא הוה לי' בעידנא: ח) העולה מזה דטעמא דמכשירין אפי' לא הי' אפשר לעשותן מאתמול אין דוחין משום דבעידנא דמיעקר איסור שבת לא מקיים מצות מילה. וכן מוכח בפשיטות מדרב אשי אמר הטעם דבעידנא אף דהוי רק מכשירין. הרי דמכשירין שאין דוחין הוא דוקא היכא דלא הוי בעידנא: ט) וא"כ קשה בחסר חמין לאחר המילה הרי בשעה שעבר על איסור שבת כבר נימול התינוק וכהאי גונא חשיב בעידנא כמ"ש התוס' פסחים (נ"ט.) ד"ה אתי במחוסר כיפורים בערב פסח שמביא כפרתו לאחר התמיד. והקשו בתוס' דלא הוי בעידנא. ותירצו בתוס' שתחילה מקריב הפסח ואח"כ מביא כפרתו ותחילה כשר כיון שראוי לאכילה ע"י שמביא כפרתו אח"כ וחשיב בעידנא כיון שכבר קיים מצות פסח בשעה. שעבר על עשה דהשלמה. וה"נ כבר קיים מצות מילה: עוד קשיא לי בהא דינוקא דאשתפוך חמימי שהרי הרמב"ם פוסק בעירובין כרבנן דבן לוי שנפסקה לו נימא בכינור קושרה דמכשירין שאי אפשר מאתמול דוחין. א"כ באשתפוך חמימי בשבת ידחה שבת: יא והנה בזה יש ליישב עפ"י מה דאמרינן בערכין (דף י"א.) ת"ר השיר מעכב הקרבן דברי ר"מ וחכ"א אינו מעכב. והנה למה דפסק הרמב"ם נסכין הבאין בפ"ע אין אומרין עליהם שירה דאאכילה ושתי' דוקא אמרינן שירה. א"כ השירה שייכא גם לגוף הזבח ממילא מעכב גם גוף הזבח. ואף דאדם מביא זבחו היום ונסכיו לאחר כמה ימים. הלא כתבו התוס' פרק יו"ט של ר"ה דזה בקרבן יחיד דאינו טעון שירה [ומה שכתבו התוס' בערכין דאינו מעכב גוף הזבח כיון דאין שירה רק על היין ונסכים גופייהו לא מעכבי. זה אם נסכים הבאים בפ"ע ג"כ טעון שירה נמצא השירה לא שייכא לזבח רק לנסכים]: יב) והנה נראה דאף דלרבנן דאינו מעכב מ"מ כשאינו ראוי לשיר מעכב. כיון דלר"מ אפי' ראוי מעכב לא מסתבר להפליג מחלוקתם. ובודאי לרבנן כשאינו ראוי מעכב כדר' זירא. והנה מוכח מדרב אשי הנ"ל דהא דמכשירין [שאי אפשר לעשותם מאתמול כגון שנפסד המכשירין שהכינו בשבת] אין דוחין הטעם משום דלא הוי בעידנא. וע"כ בבן לוי שנפסקה הנימא תחילה מקריבין הזבח והמנחה. ואח"כ קושרין הנימא. דאם לא הי' מתירין לקשור הנימא הרי לא הי' ראוי הקרבן לשיר ומעכב וע"י שמתירין קשירה הי' הקרבן ראוי לשיר ואפי' לא ישירו לבסוף הקרבן כשר. וכה"ג חשיב בעידנא כעין שכתבו התוס' פסחים (נ"ט) הנ"ל במחוסר כיפורים בערב פסח עיי"ש היטב: יג) וע"כ ניחא באשתפוך חמימי אינו דוחה משום דלא הוי בעידנא. וניחא ג"כ דרב אשי דמפרש משום בעידנא דס"ל הלכה כרבנן דבן לוי דהיכא דבעידנא דוחין מכשירין. אך לפי זה עוד יגדל הקושיא על הרז"ה והרשב"א וסייעתם בנשפכו חמין שלאחר המילה ידחה כיון דחשיב בעידנא כדברי התוס' הנ"ל: יד) והנראה לי בזה דהנה בחגיגה (ט'.) בהא דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני ר' יוחנן אמר כולן תשלומין דראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ומקשה הש"ס מדאמר ר' חזקי' בנזיר נטמא ביום שמיני מביא בלילה אינו מביא ר' יוחנן אמר בלילה נמי מביא ואע"ג דלא חזי בשמיני יש לו תשלומין ומביא אח"כ. והנה מבואר דבנזיר יום השמיני עיקר ואם הביא אח"כ הוא מתורת תשלומין. ופירש