אבני נזר יורה דעה שעא

הזה ולא טבל בתחילה ההזאה פסולה. ע"כ גם לענין גירות לדורות אמרינן כיון דבמתן תורה לא הי' אפשר להזאה אף בדיעבד בלא טבילה תחילה. ע"כ גם הטבילה מכלל הגירות אף בלא הכשר הזאה גם לעכב. שהרי הא דלא הי' אפשר להזאה בלא טבילה במ"ת הי' גם דיעבד לעכב כמו במי חטאת. אבל האי דאי אפשר למילה בלא מציצה משום סכנה. הוא רק לכתחילה שאסור למול אם לא ימצוץ אח"כ. אבל בדיעבד אם מל ולא מצץ אף שהכניס התינוק לסכנה ועשה עבירה. מ"מ בשביל זה לא נתבטלה המצוה. דאפי' ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מלו בדיעבד עשה מצוה. רק דחשיב מילה שלא בזמנו כמ"ש רש"י (יבמות ס"ד:) בד"ה איסורא וסכנתא. והיינו משום דחיוב מילה בזמנו בטל מזה התינוק. אבל חיוב מילה עצמה לא בטלה שהרי לכשיגדל ימולו אותו. אך דלכשיגדיל יהי' מילה שלאו בזמנו ולא נשאר חיוב בזמנו ע"כ חשיב מילה שלא בזמנה. ומ"מ מילה הוא אף שעכשיו הכניס התינוק לסכנה. וה"נ אם מל ולא מצץ אף דאיסורא עבד המילה כשירה. ואפשר למילה בלא מציצה בדיעבד. ע"כ גם משום מצות מילה אינו מעכב בדיעבד אם לא מצץ. רק לכתחילה כיון שאסור לכתחילה למול אם לא ימצוץ אח"כ שוב המציצה מכלל מצות מילה לכתחילה: יא) עוד יש לעיין על מה שכתבתי באות ח' הטעם דע"כ אין מוהלין סמוך לחשיכה כדי שימצוץ בלילה ולא יחלל שבת עוד במציצה ולכאורה קשה דכיון דלטבילה דהזאה מדמינן לה והרי טבילה כשירה בלילה שאינו זמן הזאה. אך הא לא קשיא דאף את"ל שהוא כן. מ"מ דוחה המציצה ביום השבת משום חביבה מצוה בשעתה כמו הקטר חלבים ואברים שכשרים כל הלילה ודוחין שבת הואיל וכבר דחתה שחיטה את השבת. ה"נ הואיל וכבר דחתה מילה את השבת: יב) ובזה מיושב עוד קושיא הנ"ל באות ט' אימא שהמציצה מעכבת במילה כמו שמעכב הזאה בגירות. וא"כ אכתי קשה מנ"ל דמקלקל בחבורה חייב אימא משום מציצה ומציצה גופה דחיא שבת הואיל ומעכבת [ותרצתי שאינה מעכבת] אך לפמ"ש מיושב אף את"ל שמעכבת. דמ"מ יכול לעשותו בלילה כמו שהטבילה כשירה בלילה שאינו זמן הזאה. מה אמרת מ"מ דוחה שבת משום חביבה מצוה בשעתה כיון שכבר דחתה מילה [ופריעה] את השבת הא אי מקלקל בחבורה פטור לא דחי מילה ופריעה את השבת: יג עוד י"ל באופן אחר דלעולם אין המציצה מחויבת כלל רק משום סכנה ומה שהמציצה דוחה שבת ולא אמרינן שימול סוף היום משום דהטפת דם ברית מצוה אף שכבר יצא דם בחיתוך ופריעה מ"מ כשמוצץ עוד דם הכל נקרא הטפת דם ברית ומצוה היא. דומה למ"ש מהר"ל בס' גבורות ה' פרק מ"ח ד"ה שמש צריך סיבה וזה לשונו ומהא דאמר ריב"ל השמש שאכל כזית בהסיבה יצא יש לי ללמוד מדקאמר בדיעבד יצא שכל מה שאוכל מצה בליל פסח לכתחילה צריך הסיבה דאע"ג דיוצא בכזית אחד אם אכל הרבה הכל מצוה אחת עיי"ש. וה"נ כל מה שמטיף הכל מצוה אחת. והכל דוחה שבת כיון שלא פירש שתיכף לאחר החיתוך והפריעה הוא מוצץ. דומה לכל זמן שלא פירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין כיון שציצין אלו ג"כ מהערלה. ה"נ כיון שדם שמוצץ ג"כ הטפת דם ברית. ע"כ אף שאינו מעכב דוחה שבת וא"צ למול סוף היום. ומה שמוכיח הגמ' מדמחללינן שבתא עלה ש"מ סכנתא הוא. היינו מדמותר לאחר ג"כ למצוץ והוא חילול בפ"ע. ובודאי אדם אחר אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין שהוא לא עסק במילה. ודוקא זה שמל חוזר על ציצין שאין מעכבין שהכל חילול אחד. משא"כ אם אחר יעשה הוא חילול בפ"ע וכיון שאין חיוב כלל. למה יחלל שבת בחנם. אבל השתא שסכנה הוא מותר גם אחר למצוץ. דמציצה בעצמותו דוחה ואינו מחויב למול סוף היום כיון שבידו למצוץ בעצמו ומותר כיון שלא פירש והכל חילול אחד. ושוב לאחר שמל מותר גם לאחר למצוץ משום סכנה: יד) ואף שכתב בשאגת ארי' שאסור להיות זה מוהל וזה פורע רק המל לא יפרוש ויפרע ויהי' הכל חילול אחד. משא"כ אם יפרע אחר. אין המנהג כדבריו. ומשום שכל מה שדוחה שבת אין חילוק אם עושהו בפעם אחת או בשני פעמים. וכן מוכח ברשב"א פרק ר"א דמילה בהא דמביא איזמל דרך רה"ר ולא נביא תינוק אצל איזמל דחי נושא את עצמו. משום דמילה עצמה דוחה שבת ומילה אריכתא הוא. הנה דאין נ"מ אם דוחה שבת פעם אחת במילה לבד או ידחה גם בהבאה ג"כ כיון דלר"א גם מכשירין חשיב כמילה הוי מילה אריכתא. ואין חילוק בין חילול אחד בין שני חילולין כיון שהכל במילה שדוחה: טו) וכן בפסחים (ע"ט.) מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ולא יאכל בטומאת הגוף בכרת. אבל אם לא הי' טומאת הגוף חמור לא הי' נ"מ בין אכילה בטומאה לבד לאכילה בטומאה ועוד ביאת מקדש בטומאה כיון שהכל בפסח שדוחה טומאה. ה"נ במל ופורע אין חילוק בין בחילול אחד בין בשני חילולין כיון שהכל במילה שדוחה. וכ"ש הוא דאף אם מל ופורע בבת אחת הכל בדיחוי רק שיהי' בחילול אחד. והוא קל וחומר מהתם דהבאה אפשר בהיתר: טז וה"נ במציצה שדוחה ג"כ משום סכנה. וכיון שאף אם יעשה בבת אחת עם המילה הוא בדיחוי ועכשיו ג"כ נדחה משום סכנה. אין חילוק בין בבת אחת לבזה אחר זה. אבל אם לא הי' סכנה ולא הי' דוחה בעצמותו רק משום שהוא חילול אחד עם חיתוך ופריעה אסור בחילול בפני עצמו יז וע"כ ניחא נמי הוכחת הגמ' מקלקל בחבורה חייב מדאצטריך למשרי מילה. דאי מקלקל פטור יהי' מחויב למול סוף היום שלא יחלל שבת. דהשתא אין לומר שהוא חילול אחד עם מילה ופריעה. דאי מקלקל פטור אין המילה ופריעה חילול כלל. או יש ליישב בפשיטות דראיית הגמ' מפורש לאחר הפריעה דמ"מ חוזר ומוצץ: יח) והנה בספרי הקבלה יש כוונת מילה גם במציצה בלקוטי תורה בטעמי המצות סוף פ' לך לך. ובספר הקנה שעל טעמי המצות. ועוד יותר שבתיקוני זוהר תקון ל"ז כתב וחרבא דקב"ה יתברך ויתעלה פפיות לקבל מילה ופריעה ומציצה. ובשערי אורה שער ה' בג' פעמים אמילם שבמזמור מן המיצר לפי שברית מילה כשאדם כורת הערלה כו' שנעשית המילה בג' דרכים כריתת הערלה והיא מילה. השני' פריעה. השלישית מציצה עכ"ל. אך כל לשונות אלו נוכל לפרש גם לפי פי' הב' דלעולם אין חיוב במציצה