אבני נזר יורה דעה שסט

ה) אך מה שיש להתיר בנ"ד מחמת שנימול פעם אחת כהוגן. ועפ"י דברי כנסת יחזקאל סי' י' שפירש סוגית הש"ס גבי צוה"ג דלא נטרף אלא בניטל רוב מנין ורוב בנין. אבל אם נשתייר א' מהם כשר דכיון שהי' כשר מתחילה לא נפיק מכשרותו אלא ברוב שניהם. ומינה דייק הכנסת יחזקאל ענין מינוי חזן דכשרוצים לעשות דבר חדש צריך רוב שניהם דווקא יע"ש. לפי"ז י"ל גבי מילה נמי כיון שהתינוק קודם מילה ערל הי' לא נפיק מערלותו עד שיהי' נמול רוב שניהם רוב גובהו ורוב הקיפו [ואף דמקרא נפיק י"ל ה"ט דקרא] ולא נלמד מזה לנ"ד היכא שכבר נעשה מהול ותרצה לומר ששוב נעשה ערל ברוב אחד לבד ולתרץ כנ"ל. דבזה צריך שוב רוב שניהם לעשות ממהול ערל. ואף שהש"ך בשם הב"ח סי' רס"ד ס"ק י"ב היכא שנולד מהול והטיפו דם ברית והי' בו ציצין ברוב גובהו או רוב הקיפו צריך למולו אף שמתחילה לא הי' בו יותר. התם היינו טעמא דקודם שהטיפו בו דם ברית ערל הי' ולא נפיק בהטפה מערלות כ"ז שיש בו רוב אחד, אבל בנ"ד שכבר הי' מהול גמור אין חוזר להיות ערל אלא ברוב שניהם דוקא: ו) אך יש לפרש מאמר הגמ' ציצין המעכבין את המילה זה רוב גובהו. כי לשון המעכבין את המילה משמע שציצין אלו אינם עצם המילה. יען הם מיעוט העטרה בכלל. ורוב ערלה שניטל הוא עצם המילה. אף ציצין אלו מעכבתם שלא יהי' המילה כלום מחמת ציצין שנשארו. וא"ת כיון שציצין אלו מעכבין ע"כ הם עצם המילה. ליתא דכה"ג מצינו בזבחים (נ"ב.) בשירי הדם לר"נ ומיצוי חטאת העוף שמעכבין כפרה. והם עצמם אינם מכפרים עי"ש. ה"נ י"ל בציצין אלו אף שמעכבין המילה הם עצמם אינם עצם המילה. וע"כ מתני' דתני מעכבין ולא תני רבותא יותר שכריתתן הם עצם המילה משמע שבאמת אינם עצם המילה. וע"ז מפרש הש"ס רוב גובהה של עטרה במקום אחד כמו שפרש"י. אבל רוב היקף החוט הואיל והחוט עיקר העטרה כשרוב החוט מכוסה אין כאן מילה כלל. וזה שפרש"י לא תימא רוב הקיפו. אלא אפילו רוב גובהה. ולא קאמר רש"י ולא תימא רוב הקיפו "לבד". אלא דהמשנה לא מיירי כלל מרוב הקיפו. דרוב הקיפו הוא עצם המילה. אלא אפי' רוב גובהו שאינו עצם המילה מ"מ מעכב המילה).. וזה ברור בעיני בפי' הגמ' ופרש"י. וזה שאמרתי לעיל סוף אות ב' שאין ראי' מדברי ר"י הגוזר שלא כתב אפי' שהכוונה אחת עם פרש"י שרוב הקיפו אינו בכלל דברי המשנה שהוא עצם המילה כנ"ל: ז) ולפי"ז אין לדמותו לדברי כנסת יחזקאל הנ"ל דכשחזר רוב הקיפו אין לומר דכיון שרוב גובהו לא חזר אינו נעשה ערל ברוב אחד דלענין עצם המילה רוב גובהה לא מעלה ולא מוריד. וברוב הקיפה נעשה ערל: ח' מ"מ נ"ד נראה דא"צ למול עפ"י דברי תה"ד ורמ"א דכשנמול פעם אחת כהוגן אפי' אינו מגולה רק מיעוט עטרה סגי: ט ומה שפקפק הרב מוואהליט מחמת שהוא דבוק לעטרה. מה בכך הלא הטעם כתבו האחרונים משום דמשוך אינו אלא דרבנן. והא אפי' דבוק אינו אלא דרבנן הואיל ונימול פעם אחת כהוגן. ומה שהביא ראי' מר"י הגוזר שאומר דכיון שדבוק אינו מועיל מה שמתקשה אין ענין לכאן כלל.. שר"י הגוזר אמר דכיון שדבוק לא יועיל לו הקשוי לראות מהול עי"ז כמובן. אבל לא לענין דינא שלא יועיל מקצת גילוי בשנמול פעם אחת כהוגן: י) ובעיקר דברי תה"ד נראה לכאורה שר"י הגוזר חולק. שהוא כתב במדולדל שצריך שיראה רוב גובהה אך י"ל שהוא מפרש בשרו מדולדל שמתחילה הי' מדולדל ולא נמול בשום פעם כהוגן גם בצ"צ החדש כתב להקל אפי' בדבוק. ומ"ש הרב מוואהליע שלא כתב ראי' ברורה לדבריו. אנן בדרבנן קיימינן ובדרבנן הבא להחמיר עליו הראי' כדתנן במס' ידים. לא שהמיקל יצטרך להביא ראי' ברורה. וכדאי הוא הגאון בעל צ"צ לסמוך עליו במילי דרבנן ובשעת הדחק שלא יבוא התינוק לידי חולי ח"ו: הק' אברהם. סימן שלח שאלה אם המציצה הוא מעיקר חיוב מצות מילה או רק משום סכנת התינוק: א) תשובה לכאורה פשוט דאינו רק משום סכנה דהמול ימול אחת למילה אחת לפריעה. ומציצה מהיכי תיתי. ואם כי הטפת דם ברית מצוה כמו שפירש"י בהא דר' נתן הבבלי הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית עיי"ש. הלא במילה ופריעה יוצא דם וכבר קיים הטפת דם ברית. ועוד בשבת (קל"ג:) אמר ר' פפא האי אומנא דלא מייץ מעברינן לי' פשיטא מדמחללין שבתא עלי' סכנה הוא כו' ואי אמרת דמציצה מעיקר חיוב מצות מילה אין רא דסכנה הוא דמצוה גופה דוחה שבת ואף אם תאמר דודאי חציצה אינו מעכב במצוה רק שהוא שירי מצוה וכיון שאינו מעכב בדיעבד אינו דוחה שבת כמו קצירת עומר דאם הי' כשר מערב יו"ט לא הי' דוחה שבת ליתא שכרי הקטר איברים ופדרים כשרים כל הלילה ומשום חביבה מצוה בשעתה דוחה שבת. ומפרש במנחות (ע"ב:) הסיטם משום שכבר דחתה שחיטה את השבת שוב דוחין גם משום חיבוב מצוה. ה"נ כיון שכבר דחתה חיתוך ופריעה שבת. שוב נדחה גם משום מציצה דהיא שירי מצוה. ומשמע שאין במציצה משום מצות מילה רק משום סכנה.