אבני נזר יורה דעה שסח

א) מ"ש כ"ת שגם הט"ז באהע"ז סובר כהתב"ש. לא כן אנכי עמדי. כי אף שחולק על החכם ספרדי דעטרה היינו החוט. מ"מ בזה ודאי מודה דאינו פוסל רק גובה הבשר כמ"ש בתשובתי הקודמת. דנהי דלא נקרא עטרה גובהה של עטרה אקרי. ובאמת לענין הלכה אין נ"מ ביניהם לפי מה שהעלה החכם ספרדי הנ"ל למעשה. ובאמת לדעת החכם ספרדי הי' מקום לומר דרוב היקף החוט לבד אינו פוסל ורוב גובהה אינו פוסל אלא בכל המקיף ורוב היקף בכל גובהה אך לפרש"י עטרה חוט א"כ אם רוב חוט הי' מכוסה היינו בשר החופה רוב עטרה. וע"כ רוב גובהה פוסל אפי' במקום אחד. אבל שיהי' פוסל ברוב חוט במקום אחד לא עלה על דעת שום חכם לבד התב"ש שהוא יחיד בדבר זה כנ"ל: ב' אשר תמה למה אני צריך לדחות התב"ש הלא ברוב לבד די. היינו משום הריעותא שנולד ואומרים שבא מחמת שלא קרע וכ"כ כ"ת בעצמו בסוף מכתבו: ג) סברתו בגרדומין לא נתחוורה בעיני. כי לא נתבאר בגמ' שיעור הגרדומין. ובציצית יש שיעור כדי עניבה ואנן קי"ל דבעי' שני חוטין שלמין ג"כ. ואיך נתיר אנחנו בשליש ורביע. אך לא דתתוה ג"כ דאפשר בדרבנן הקילו: ד) מה שכתבתי לחלק דכל העומד להתקלקל לא יוכל עכשיו לפעול פעולתו. אבל מה שיהיה אחר זמן נחשוב כאילו הי' עתה וניזוק ויאסור לא שמענו. וע"ז השיב רו"מ מסכך העומד ליבש ותפירה העומד לפסוק מה אלו קושיות הסכך מתיר וכשעומד ליבש כאילו אינו ודינו כאויר. וכן התפירות שעומדין ליפסוק כאילו אינם: ה) ומה שהקשה מפגום שסופו להשביח. הנה נותן טעם לפגם ילפינן מנבילה שאינו ראוי לגר ונבילה כשהי' חי' ואינה ראוי' לאוכלה בלא בישול מטמא טומאת נבילות. אף דקי"ל טומאה חמורה עד לגר. רק שהאוכלה כך פטור דהוי שלא כדרך אכילתו. ומ"מ אסור מדרבנן. וה"נ פגום שסופו להשביח ולאו משום כל העומד אתינן עלה ובראוי להשביח לבד סגי. והש"ך בסק"ז מדמי לה למחוסר תבלין או מלח כמו בס"ק י"ב: ו) הסברא הב' שכתבתי דהכא לא שייך סופו להיות ערל דאדרבא אף אח"כ כשימשוך יחשוב מהול וכתב כבודו לדחות דצריך לעשות לכתחילה שיהי' נשאר כן לעולם כמו בנר חנוכה. התם הטעם דכיון שתקנו חכמים שיעור וכשעומד לכבות הוי כאילו לא נתן שמן כשיעור. ומ"מ בעיקר הדין אפשר לומר כן דלא חשוב מילה בתחילה רק אם עומד לישאר מהול לעולם אך מח"ס אין ראי'. ולדינא אני בדעתי כמ"ש בתחילה: ז)מה שרצה לתרץ הקושיא דהאיך שוחטין המעוברת הא הוי כשוחט אותו וא"ב למ"ד עובר לאו ירך אמו. ותירץ כ"ת דטעם דמ"ד לאו ירך אמו משום סופו להולד. משא"כ כשנשחט אגלי מלתא דאין סופו להולד אשתמיטתי' מחת"ס דברי הר"ש פ"ב דפרה מ"א והרא"ש שם דפרה מעוברת פסולה דהוי כשוחט שני פרות: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן שלז א) דבר התינוק אשר חוט המקיף את העטרה מכוסה ברוב הקיפה. וקרום המכסהו דבוק בו. אם צריך למולו שנית. הנה פשוט ברש"י ופוסקים שרוב הקיפה מעכב שרש"י כתב אהא דרוב גובהו של עטרה ז"ל לא תימא הא דתני רוב עטרה רוב הקיפה אלא אפי' רוב גובהו במקום אחד. מבואר דרוב הקיפה פשיטא דמעכב. וכ"כ הב"י בשם חכם ספרדי אף לפי שיטתו דכל הבשר נקרא עטרה. מ"מ רוב היקף החוט לבד מעכב. כ"ש להט"ז אהע"ז החולק עליו דרק החוט נקרא עטרה דרוב היקף מעכב. ולדעת התב"ש דרוב גובהו היינו רוב גובה החוט. בנ"ד הוי רוב גובהו וגם רוב הקיפו. והנה הרה"ג מזדונסקעוואליע כתב דדברי תב"ש אלו אינם הלכה. צדקו דבריו. וכן פסקתי כמה פעמים דלא כתב"ש בזה. בשו שהביא הרה"ג הנ"ל דברי ר"י הגוזר ור"ג הגוזר שהי' עוד באלף החמישי שכתבו להדיא דרוב גובהו היינו מן החוט עד פי האמה. והנה מצא הדבר מפורש. יישר כחו: ב) אך מ"ש עוד שרוב פוסקים. רוב היקף אינו מעכב רק רוב גובהו. וכתב שכ"כ ר' יעקב הגוזר לא כן עמדי. האמנם כי ר"י הגוזר (עמוד מ"ו) כתב וז"ל ולא תימא האי עד ראש גובהה של עטרה דקתני במתני' זה רוב הקיפה אלא ברוב גובהה במקום אחד ממקום הנזר עד פי האמה באורך הנזר עכ"ל. ומדקאמר ולא תימא כו' זה רוב הקיפה ולא כתב אלא אפי' ברוב גובהה משמע לי' להרב מוואהליע דס"ל רוב הקיפה אינו מעכב. אך לא נוכל להעמיד יסוד על לשון שנלקה ביתר כי היכן תני במתני' ראש גובהה. ותיבות "עד ראש גובהה" יתירה. וגם חסר בדבריו תיבת רוב שנשנה במשנה ונלקה הלשון בחסר וביתיר. ואולי נחסר גם תיבת אפי' ואף אם נאמר שחסר מתחילה תיבת אפי'. לפי מה שיתבאר לפנינו (אות ו') אין ראי' מזה: ג) ובדברי ר"ג הגוזר (עמוד קי"ח) מפורש שגם רוב הקיפה מעכב וז"ל ואם עשה הפריעה ונתגלה ראש הגיד ברובו בין באורך בין בהקיפו מילתו כשרה. וא"א לפרש האי בין בין שכל אחד מהם כשר. דלכ"ע רוב גובהה לחוד מעכב. שבגמ' לא נזכר רק גובהה וכמו שפרש"י רוב גובהה במקום אחד. וכן בדברי ר"י הגוזר כנ"ל לשונו. וע"כ האי בין בין. שצריך שניהם. הנה דרוב הקיפו ג"כ מעכב: ד) וא"ל דס"ל לר"ג הגוזר דעור הפריעה אין מעכב בו ציצין ע"כ אם יש רוב אחד די. דליתא דלקמן כתב פירוש אחר כי הציצין באים מעור הפריעה יע"ש. הנה מפורש בין רוב הקיפו בין רוב גובהו מעכב ולא מצינו שום פוסק שיאמר רוב היקף אינו מעכב. והאומרים שמעכב הם רש"י ור"ג הגוזר וחכם ספרדי וכל האחרונים בלי חולק. ומ"ש שהדרישה כתב על דברי חכם ספרדי ומסיק לחומרא. הנה שהוא ספק. אף אם יהי' זה כוונתו. הספק הוא אם החוט לבד נקרא עטרה או גם הבשר נקרא עטרה. ומסיק לחומרא שגם הבשר נקרא עטרה. אבל שיהי' רוב הקיפו מעכב אין שום ספק ואם רוב הקיפו מעכב אף שהבשר נקרא גם כן עטרה כ"ש שמעכב. אם נאמר שרק החוט נקרא עטרה]: