אבני נזר יורה דעה שסז

ד) והנה ברש"י (קל"ג:) מפורש דציצין שאין מעכבין בחיתוך קאי שכתב בין שמעכבין בין שאין מעכבין חוזר "וחותך" ואם בעור הפריעה הול"ל חוזר ופורע או חוזר וקורע וליתא להא דהתב"ש. והדקדוק שדיקדק מדפרש"י לשון עטרה על החוט אינו דקדוק דכמה פעמים שלשון אחד פעם ע"ז פעם ע"ז וכמ"ש התוס' בלשון המפנה חפצים דפעמים לשון פנוי על הבית פעמים על החפץ ועוד דבשר שלמעלה נהי דלא אקרי עטרה גובהה של עטרה אקרי וכה"ג פרק ב' דשבת קרשי המשכן אקרי משכן גופה לא אקרי. ובערוך ערך אטר דעטרה קאי על הבשר שלמעלה. ואין להעמיד יסוד על הלשון במקום שהענין מוכיח להיפוך: ה) ואף לדעת התב"ש. מ"מ בנידון דידן י"ל רוב מצויין אצל מילה מומחין הן כמו בניקור ובתכלת. כמ"ש כ"ת. וכן כתב בחת"ס ואף שהוא ריק ובליעל כ"ז שאינו מומר לאותו דבר לא יצא מחזקתו. דלא קי"ל כרמב"ם דבכל פסול בעבירה צריך שיהי' ידוע שהוא מומחה. אלא שמומר לנבלות דוקא: ו' ומה שחשש רו"מ מחמת שאומרים שזה בא מחמת שאין קורעין כל עור הפריעה רק שמסירים אותו למטה וממילא חוזר ומכסה וכל שעתיד לבא ממילא כאילו כבר נעשה כמ"ש החת"ס בענין דיו לס"ת דאף שיהי' שחור בשעת כתיבה כל שסופו להאדים פסול כאילו כבר הי' אדום ומביא ראי' מסופו לטרוף. ובאמת שזה אינו ראי' דהתם משום שעכשיו אינה חי' שסופו למות. ומה לי שכבר יש סימני טריפות או שעתיד לבוא. סוף סוף אינה חי'. אולי סברתו דמ"מ לא חשיב מחתכו סימנים ושוב דומה למסוכנת דכשר. אבל גם הא לא תברא דריעותא שיש בה שמחמתה סופו לטרוף זה חיתוך סימנים דידה ודו"ק. מיהו יש ללמוד מהדס שהאדימו ענביו דפסול משום סופם להשחיר כמו שפרש"י פרק לולב הגזול. אך מ"מ נראה דלא דמי לנ"ד: ז' והנה בש"ס ברכות (כ"ה:) בצואה כל שהו דמבטלה ברוק עבה. איתא בירושלמי דזה אינו מועיל אלא לקרות ק"ש מיד אבל לא על אח"ז שאם ישהה יהי' נמוח ונבלע ואסור. וכן קי"ל בש"ע. וקשה גם בתחילה יהי' אסור דסופו להתגלות. וע"כ דהאי סברא לא מהני אלא במקום שצריך עכשיו להכשר דידה כמו בהמה דצריך עכשיו לחיות דידה כדכתיב זאת החי' והדס דצריך שיהי' הדר. אבל התם א"צ להכשיר הצואה רק שהצואה יהי' מכוסה ומסולק מכאן ועכשיו היא מסולקת ומשום שאח"כ תהי' בכאן יאסר עכשיו. אינו בדין. וה"נ עכשיו אין כאן ערלה ומשום אח"כ תהי' ערלה אין לאסור עכשיו. וא"ת דמ"מ צריך להכשר האדם שיהי' מהול. גם שם צריך להכשר המקום שיהי' נקי מצואה. וכשם שחשיב נקי אף שסופו להיות צואה. ה"נ חשיב נקי מערלה ואינו נידון על שם סופו: ח) ועוד דהתינח אם הי' הדין משוך פסול מה"ת וכיון שסופו לפסול גם עכשיו פסול. אבל כיון דקי"ל משוך מדאורייתא כשר. א"כ גם אח"כ יהי' חשיב מהול ואין כאן סופו להיות ערל: ט) ואין להקשות מהא דכתב הרא"ה בדם שעל סכין דאם יכסנו על הסכין לא מהני דסופו לינטל מכאן. ומכח זה פסק התב"ש דאם כיסה במקום שסופו לינטל משם לא מהני אף דכסהו וחזר ונתגלה א"צ לחזור ולכסות ויהי' כשר גם אח"כ. לק"מ דבדם מה שא"צ לחזור ולכסות משום שאין החיוב רק פעם אחת. אבל אין מצוותו עליו אח"כ בשעה שנתגלה. ע"כ שפיר אמרינן כיון שסופו ליגלות גם עכשיו כמגולה ולא קיים המצוה. אבל במילה דמשוך כשר ואוכל בתרומה וקדשים מדאורייתא וחשיב גם אח"כ מהול. ועיין בשו"ת מהר"ח א"ז סי' י"א דמצוות מילה בכל שעה ושעה ולא בשעת מילה לבד. ומדמשוך כשר ע"כ דגם אח"כ חשיב מהול וכאילו מגולה העטרה ע"כ לא שייך לפסול בשעת מילה משום סופו דגם סופו להיות מהול: י) ראי' ראשונה מצואה כ"ש יש לדחות דשאני התם דכתיב והי' "מחניך" קדוש ואין סופו של "מחניך" שלא להיות קדוש. כיון דכ"ז שקורא ק"ש מכוסה ואח"כ כשלא יקרא לא יהי' "מחניך". מ"מ סוף דבר לדינא נראה דא"צ למול שנית. אך יען שהוא איסור חמור ואיסור עולם לא רציתי לסמוך עלי לבדי ואם יסכים עוד רב מפורסם בהוראה וגם כבודו אשר אליו ההוראה מסורה מטינא שיבא מכשורא ותל"מ וד' יתן לו חיים ושלום ופרנסה וכ"ט: יא) שו"ר דמ"ש באות ח' כיון דמשוך כשר אין סופו להיות ערל תלוי במחלוקת הב"ח והש"ך סי' קי"א ס"ק י"ז. דדעת הב"ח בב' קדירות בלח בלח לא אמרי' סופו להתערב כמעורב דאפי' יתערב לא יועיל דחנ"נ. והש"ך חולק דכיון דכמעורב לא נעשה נבילה כלל. אך הב"ח סובר דלא שרינן משום סופו רק אם אפי' לא נחשבהו עכשיו כמעורב יהי' מותר בעת שיתערב. אבל כיון דחנ"נ ואף אח"כ יהי' אסור אי אפשר להתיר משום סופו. וה"נ להיפוך אי אפשר לפסול המילה משום סופו כיון שאם לא נפסול עכשיו גם בסופו יהי' כשר. אך לדעת הש"ך גם בנ"ד יפסול משום סופו. ועיין בר"ן ע"ז (ע"ג ע"א) בחילוק בין צרצור קטן לחביות דנפיש עמודי' דבחביות סופו להתערב כמעורב ולא אמרי' ראשון ראשון בטל. ה"נ לא אמרינן ראשון ראשון נעשה נבילה ודו"ק: יב) שו"ר בפירוש הרת"ש פ"ו דמקוואות משנה ח' וז"ל וכשיסיר ידיו נמצאו שני המקוואות מחוברים כשפה"נ רגע א' וכשירדו המים למטה נמצאו מושקין כשערה ודיו. ולכאורה גם בתחילה הי' עומד להתבטל החיבור שפה"נ ויחשב כאילו לא הי' גם מתחילה רק כשערה. ולא הוי חיבור. אלא ודאי כיון דבסוף סגי בכשערה. א"כ אין עומד החיבור להתבטל וחשיב חיבור גמור בתחילה. ה"נ כיון דמשוך חשיב כמהול הא אין המילה עומד להתבטל וחשיב מהול בתחילה. ידידו הדו"ש הק' אברהם סימן שלו ב"ה יום ה' דברים מנחם אב תרמ"ט. שלום וכל טוב לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול המפורסם צמ"ס ירא ושלם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י. יקרת מכתבו הגיעני. ראיתי רו"מ מתנצל על אשר כותב שנית ומשיב על דברי. א"צ בזה שום התנצלות: