אבני נזר יורה דעה שסג

צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א אין צריך אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול וכו' ובתוס' ד"ה ולא ספק נראה לר"י דאסמכתא בעלמא הוא דהיכי תיסק אדעתא לחלל את השבת וכו' בידים מספק. אלא נראה לר"י דעיקר האי קרא לאנדרוגינוס שאינו דוחה שבת ונולד כשהוא מהול. והקשה מהרש"א דנולד כשהוא מהול נמי ספק ערלה כבושה היא ופשיטא דלא מחללין. ותירץ דממעט נולד מהול שא"צ למולו אף בחול משום דמשונין הן ערלתן וא"צ למולו לב"ה ולב"ש נמי אינו אלא מדרבנן. וקשה לי דא"כ לר' שמעון בן אלעזר דנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מן התורה ולרב יוסף דאמר ודאי ערלה כבושה היא גם שבת מחללין כבסוגיא לקמן קרא דערלתו ל"ל ולדידי קושיית מהרש"א לק"מ שהרי כתבו התוס' סד"ה לא. בגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף. הגם דבקטן א"צ להטיף דבקטן גלי קרא דערלתו ובגר דלא גלי לא גלי. הרי דמסברא אף בלא ערלה כבושה צריך להטיף שהרי בגר ליכא ערלה כבושה ואפי"ה כיון דליכא קרא צריך להטיף וא"כ אי לאו קרא דערלתו הוי קטן ודאי מחויב להטיף. ולא משום ספק ערלה כבושה. והשתא ניחא לרבה אליבא דר' שמעון בן אלעזר ממעט ערלתו שאין מחללין. דאי לאו קרא הי' ודאי חייב והי' דוחה שבת. ולאו משום ערלה כבושה דלדידי' ספק ערלה כבושה ס"ל [הגה. לא זכיתי להבין דא"כ ל"ל לר' שמעון בן אלעזר למימר מפני שערלה כבושה היא שהרי אמרת דאפי' בלא"ה צריך להטיף ויש ליישב ודו"ק המגיה] ולר' יוסף אליבא דר' שמעון בן אלעזר דבאמת מחללין קרא אתא לגר דלר' שמעון בן אלעזר א"צ להטיף דאף דאין לו ערלה כבושה צריכין קרא למעוטי כנ"ל: ג) אך יש לעיין למה צריך לרבה קרא דערלתו שאין מחללין. ת"ל דכיון דספק ערלה כבושה. ומטעם זה צריך לקלוף כל העטרה ובשבת אינו יכול דשמא לאו ערלה כבושה וא"צ רק להטיף מעט דם. ואם יטיף מעט דם לבד יש לחוש להיפוך שמא ערלה כבושה היא ובהטפת דם לא יצא מערלות וחילל שבת שלא לצורך: ד' ונראה מזה דאפי' ערלה כבושה אינו מחויב אלא להטיף דכיון שכבושה והרי העטרה גובהה והקיפה נראה כמו באדם מהול [ואינו דומה למשוך שאין צורת האבר ניכר עד שימול]. א"צ לחתוך הערלה. אלא דבזה נקרא הטפת דם ברית. דמ"מ הוא מטיף דם מערלה. משא"כ אם אין שם ערלה כבושה דלא חשיב האי הטפת דם כיון שאינו מטיף מערלה. וזה ממעט מערלתו דבאין ערלה כבושה לא חשיב הטפת דם ברית ע"כ פטור מלהטיף: ה) אך ראיתי לרמב"ן שכתב בטעם גר ערבי מהול דצריך להטיף דם ברית ולא דמי לקטן שאין לו ערלה כבושה דשאני גר שא"א להיות גר כי אם במילה וטבילה. וא"ל כיון דלא אפשר במילה יעשה גר בטבילה לבד כנשים ליתא שהרי אפשר להטיף דם ברית עכ"ד. ואי אמרת דכשאין לו ערלה לא חשיב הטפת דם ברית כלל. א"כ הא לא אפשר ויכנוס לברית בטבילה לבד כנשים. וע"כ גם כשאין לו ערלה כבושה חשיב הטפת דם ברית אלא דלא צריך הטפת דם ברית. וא"כ אי אמרת דהאי ערלה כבושה אינו מזיק כיון שצורת האבר נראה למה צריך הטפת דם ברית. א"ו הערלה מזיק וא"כ צריך להסירה. והדרא קושיא לדוכתא דבלאו ערלתו נמי א"א למול בשבת לר"ש. וברייתא דתני אינו דוחה שבת הא בחול ימול ע"כ כב"ש אתיא: ו אך באמת התוס' כתבו טעם אחר בטעם גר שצריך להטיף. דוקא בקטן גלי קרא דערלתו אבל בגר דלא גלי לא גלי. ושפיר י"ל כמ"ש: ז) והעולה מזה דדין קטן שנולד מהול אם צריך לקלוף העטרה תלוי במחלוקת תוס' ורמב"ן דלתוס' א"צ ולרמב"ן צריך: ח) ולאחר העיון נראה גם לרמב"ן נפשט לשון הש"ס דא"צ לקלוף הערלה. דהנה קשה להרמב"ן דהטפת דם ברית מילתא הוא אפי' ליכא ערלה כבושה כדמוכח מגר. ועל כרחך דנולד כשהוא מהול יצא ידי חובת מילה מה שהוא מהול מאליו. וכן בנימול תוך ח' דמוכיח הר"ש והרא"ש מהא דכגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות אצלו דא"צ להטיף דם ברית. מ"ש מהא דאמר בע"ז (כ"ז) דמילה בנכרי פסולה. והא מ"מ אין לו ערלה ויהי' דינו כמו נולד מהול או נימול תוך ח' דיצא ידי חובת מילה: ט) ובלא דברי רמב"ן לק"מ דנוכל לומר באמת נולד מהול ונימול תוך ח' לא יצאו ידי חובת מילה אלא שהוא מעוות לא יוכל לתקן. דהטפת דם כשאין ערלה לאו מילתא כלל ואין כאן מצוה. ונהי דלאו ערל הוא. מ"מ מצות מילה נתבטלה. והיינו הא דמילה בנכרי פסולה דלאו מילה הוא. אף דלאו ערל הוא כשנימול [אך יקשה לרמ"א דנימול ע"י גוי צריך להטיף דם ברית וכן נימול בלילה] אך לשיטת הרמב"ן דהטפת דם ברית נקרא מילה. וע"כ הא דנולד מהול ונימול תוך ח' פטורין מהטפת דם ברית משום שכבר יצאו ידי חובת מילה מ"ש מנימול ע"י גוי דהוא מילה פסולה: י) אך באמת י"ל נימול ע"י גוי גרע. וכה"ג מצינו בזר שמחלל עבודה בקדשים אף במילתא שאין מעכבת כגון בלילה לר"ש דאינו מעכבת ואעפי"כ לר"ש בלל זר פסול כמ"ש התוס' מנחות (י"ח:) ד"ה ור"ש ולפנינו נביא עוד דמיון קרוב לזה] וזה טעם הרמ"א שפסק נימול תוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית נימול בלילה או ע"י גוי צריך להטיף ממנו דם ברית. והיינו דנולד מהול מתקיים מצותו במה שמהול אף שהי' מהול קודם זמן מצותו. ה"ה נימול תוך ח' דאין פסול רק במה שנימול קודם זמן מצותו. אבל גוי מיגרע גרע. וה"ה לילה דמילה בפסול גרע. וכ"כ התוס' במנחות שם בבלל חוץ לחומת עזרה דפסול אף דלא בלל כלל כשר. וה"נ במילה בלילה דנעשה בפסול גרע ודו"ק: יא) ונ"ל ראי' לזה דנולד מהול חשיב שנתקיים בו מצות מילה. דהנה הט"ז נסתפק בנולד מהול ושוב נמשכה ערלתו אם חייב במילה ודאי מן התורה דלא דמי לשאר משוך דאינו אלא מדרבנן. דשאני מי שכבר קיים מצות מילה. דומה לכיסה דם ונתגלה דאינו חייב לחזור ולכסות. אבל זה שנולד מהול וחזר ונמשך דומה לכיסהו הרוח וחזר ונתגלה דחייב לכסות. והשג"א סי' נ"ה הביא ראי' מהש"ס דא"צ לחזור ולמול דאל"כ הוה מצי הש"ס בפרק הערל לאוקמי בכה"ג ערל בשעת