אבני נזר יורה דעה שסא

חיישי' בי' למשקר אלא דרחמנא פסלי'. וא"כ לא מהני אף דלא מרע נפשי'. אך אף אם נאמר דע"א חיישינן בי' למשקר ג"כ. מ"מ אפי' ליכא חשש משקר פסול מגזה"כ. דאטו משה חשש משקר יש בו ואעפ"כ פסול. ומ"מ יש בו חשש משקר ג"כ דמסברא יש לומר יחיד חיישינן למשקר. וקרובים דאין סברא רק שנרצה להוכיח ממה שפסלתו תורה בזה אמר הגמ' דאין ראי' שהרי פסלתם תורה אף במקום דליכא חשש משקר כמשה ואהרן: ו) ובמילה סגי רופא אחד מומחה. והנה אתכם רופא יהודי מומחה תדרשו ממנו. אם כה יאמר כי לא יוכל לידע אם מחמת המילה בא לחולי האחרת. האומנם כי לפי דעתי לא יחשב מתו אחיו מחמת מילה ומספק לא נוציאם מחזקת שאר ילדים שאינם מתים מחמת מילה. מ"מ בסברא בלי ראי' אין בי כח להתיר למעשה בסכנות נפשות ופריקא לסכנתא זה מה שנ"ל ואמר לי לבי: דבר קושייתו על פרש"י בהא דאיסורא וסכנתא כבר דברתי בזה בתשובה [לעיל סימן שכ"ו] ועמל בעיני להעתיק שנית ושם ביארתי שיטת רש"י יפה בעז"ה גיסו הדו"ש הק' אברהם. סימן שלא ב"ה א' שמיני סת"ר. שלום וכל טוב לכבוד אהובי גיסי הרב המאוה"ג חו"ב שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה דוב זאב נ"י אבד"ק קאצק. הגיע אליו תשובת דבר הילד. כעת נחשבתי א) בטח דאף אם נדע שהילד ראשון חולי קרעמפפען לא מחמת מילה באה לו. ויותר מזה אפי' הי' חולה לפנינו. אעפי"כ איכא חששא. דהנה לכאורה ילד שנסתכנו אחיו מחמת מילה ולבסוף נתרפאו לא נמול השלישי כי הוחזק שגם השלישי יסתכן. ושמא ימות השלישי דגם מחמת חשש סכנה לבד מדחין המילה כהא דכאיב לי' עינא לינוקא דחוששין שמא יצטרף כאב עין לכאב המילה ויסתכן אף שאינו סכנה ברורה כלל. וכן האי יומא דעיבא לא מהלינן בי' מדינא דגמ' שהוא חשש בעלמא וכן בשבת ויוהכ"פ משום חשש סכנה מחללין שבת ומותר לאכול ביוהכ"פ: ב) אך לק"מ דכיון שראשונים נתרפאו הוחזק שגם השלישי יתרפא. וכיון שהילד השלישי אין לו ריעותא בגופו רק משום חזקה אתה בא לחוש לו הרי חזקה מוציאתו מחשש זה דהוחזק שיתרפא: ג) ולפי"ז אם אחד נסתכן ושוב נתרפא ושני נסתכן ומת כנ"ד שהראשון נשתנו מראיו ושוב הי' כשאר ילדים. והשני נשתנו מראיו ומת. הרי הוחזק שהשלישי יסתכן ג"כ. וחזקה שיתרפא אין כאן שלא הוחזק ברפואה שלא נתרפא רק הראשון. ונ"ד כ"ש הוא שאותה סכנה עצמה שהי' בראשון הי' בשני שנשתנו מראיהם: ד) האמנם כי זה חידוש דין מאוד כי לשון הש"ס והפוסקים מלה ראשון ומת שני ומת. לא אחד נסתכן ושני נסתכן ומת. ועוד יצמח מזה חידוש דין ראשון נסתכן ושוב נפל מן הגג או אכלו ארי וכן השני לא נמול השלישי דהוחזק בנסתכן והוחזק ברפואה אין כאן שנפלו מן הגג טרם נתרפאו. וכל כי האי הו"ל להפוסקים לבאר. מ"מ בשביל הוכחה קלושה מדלא ביארו הפוסקים א"א למול עד נדע טעם נכון כי מסברא יש לחוש.. ע"כ לדעתי אין למהר המילה עד נתיישב עוד בדבר: ה) בזה ראיתי כי פרי המהירות חרטה. כי מחמת שמעלתו ביקש ממני להשיב תיכף ועשיתי רצונו נעלם ממני אז חשש זה. ואילו הי' משתהה קצת בטח לא הי' נעלם ממני זה כי גוף הענין באחד נסתכן ושני מת כבר שמעתי מלמדן א'. אך מחמת המהירות לא עלה על דעתי אז ושוב לא עיינתי בדבר כלל. אך היום נזכרתי הענין ועלה בלבי חשש זה. הק' אברהם. סימן שלב ב"ה יום ה' ז' ניסן סת"ר. שוכט"ס לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסים צנא מלא ספרא מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קונצק. א' מכתבו מסר לי נכדי ר' דוד נ"י יען שמתחילה מלאכתו נעשה ע"י אחרים נתחיל בתחילה. הנה הספק הי' באחד שנסתכן בנו מחמת מילה שנשתנו מראיו לשחור ונצטנן והבריא ונולד לו השני ונסתכן ומת ונולד לו בן מהו למולו. והא פשיטא שאם שניהם נסתכנו ולא מתו מלין השלישי. דא"ל שאין מלין אותו דהוחזק שגם הג' יסתכן ושמא ימות. כמו לענין שבת דמחשש שמא יסתכן מחללין שבת. דא"כ למה נקט ומתו הא בכל מיתה תחילה מסתכן. וכיון שמתו ע"כ תחילה נסתכנו. ואם בשביל זה לחוד אין מלין השלישי. א"כ האי מתו בכדי נקטא. אלא בכה"ג מלין אותו. אך באחד נסתכן ושני מת או להיפוך לא נפשוט מזה דאיידי דנקט מיתה באחד נקט גם בשני. ובסברא נמי יש לחלק. דבשניהם הבריאו י"ל כמו שהוחזק שבניו מסתכנים מחמת מילה כ"כ הוחזק שיתרפאו. אבל בלא הבריא רק אחד הנה הוחזק לסכנה ולא הוחזק לרפואה שהרי לא נתרפא רק אחד: ב' עתה ראיתי דברי כבודו הביא ראי' שגם במסוכן הוי חזקה מסיכן ג' בני אדם נעשה מועד. ודעת רמב"ם דאפי' לא מתו לבסוף. (ומדברי תוס' אין ראי' לנ"ד] והנה באמת הרמב"ם לא כתב שום דבר. והה"מ כתב על הרמב"ם דברי רש"י. אך מ"מ נראה באמת דעת הרמב"ם דאפי' לא מתו לבסוף דגבי מכירין את בעל השור ואין מכירין את השור כתב הה"מ ולבסוף הוכר בנגיחה רביעית. והוא פרש"י ותוס'. וברמב"ם מפורש להיפוך אלא דאפי' אין יודעין שזה שנגח ברביעית הוא שנגח הג' נגיחות חייב כדין מועד כיון שהבעלים הי' מחויבים לשמרו. וכבר תמה הלח"מ על הה"מ. וא"כ בסיכן לג' בנ"א נמי בנגח ברביעית ועודם מסוכנים חייב כדין מועד. כיון שהי' מחויב לשמור מספק שמא ימותו הראשונים (ויש לפקפק בזה משום דאפשר לא הי' מחוייב לשמור משום ס"ס. אך אם הי' מסוכנים ביותר שאמדו אותם למיתה לא חשיב ס"ס ומחויב לשמור. ממילא אף אם נתרפאו לבסוף חייב לרמב"ם לשיטתו]: