אבני נזר יורה דעה שס

שבועת שוא דאינו אלא בניכר לג' בני אדם. וכמ"ש הרמב"ם דבדבר שאינו ידוע אלא לחכמים לא הוי שבועת שוא עי"ש. וה"נ לא חשיב פרהסיא אלא בניכר להדיא לפשוטי העם. אבל לענין שלא יחשב מעשה בג"ע קשה: ה) אך עיקרן של דברים כמו שביאר בחי' הר"ן סנהדרין דהא מילתא דמה חזית היינו שאינו בדין שיציל עצמו בדמו של חבירו אבל אם אומרים לו הנח עצמך לזרוק על התינוק ואם לא נהרגך אינו מציל עצמו בדמו של חבירו אלא שבמה שמניח עצמו ואינו מוחה בידם הוא ניצול בין יזרקוהו בין לא יזרקוהו. דכיון שהוא מניח עצמו שוב אין להם עליו כלום. ואדרבה אם ימחה בידם וימסור עצמו כדי להציל חבירו הוא מציל חבירו במסירת נפשו ואינו בדין. וע"כ בג"ע במה שאינה מוחה בידו היא נצלת אף אם לא יבא עלי' ואינה מצלת עצמה בהביאה. זה העולה לפי דברי הר"ן שם [וי"ל עוד קצת בלשון אחר באומרים הרוג ואם לאו נהרגך הוא רוצה בהריגת חבירו כדי שלא יהרגוהו אבל באומר לו הנח עצמך ויזרקוך אינו רוצה שיזרקוהו ודי לו במה שמניח עצמו לזרוק הוא ניצול. אבל שיזרקוהו אינו רוצה כלל. ועי' מהרל"ח או"ח ס"ס תרי"ג וכן באשה קרקע עולם די לה במה שמנחת עצמה ואינה מוחה בידו ובכך היא נצלת. ואין רצונה כלל שיבא עלי'] וע"כ ביטול מילה אם הי' כ"כ חמיר דומה לג"ע וש"ד הרי הוא רוצה בביטול המילה כדי שלא יסתכן התינוק ואם ביטול מילה הי' חשיב כמו ג"ע הוא כמו שחפץ בג"ע כדי להציל התינוק ואסור: ויותר יש להקשות על רש"י דמה צריך כלל לטעם דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ. ת"ל שאם ימול התינוק וימות הרי עובר על לא תרצח. וי"ל דמילה בזמנה כמו שדוחה את השבת חיוב סקילה. הו"א דכמו כן ידחה לאו דלא תרצח חיוב מיתת ב"ד. וכ"ש הוא דמצות מילה מתקיימת עכשיו ולא תרצח אח"כ כשימות. ואם כי לא תרצח רע גם לבריות. הלא המצוה תיקון התינוק והוא טוב לבריות. ע"כ צריך לטעם שאין לך דבר כו': ידידו דו"ז הדו"ש באהבה הק' אברהם. סימן של ב"ה יום א' צו סת"ר. שלום וכל טוב לכבוד אהובי גיסי הרב המאוה"ג חו"ב מו"ה דוב זאב נ"י אבד"ק קאצק. הילד שמתו שני אחיו לאחר המילה. היינו א) דבר ילד ראשון נשתנו מראיו לשחור לאחר המילה. ונתקרר לערך שעה. ושוב חימם אמו אותו וחלף המראה והתחיל להניק והי' כשאר הילדים עד יום חמישי למילתו אחזתו ח"ן ר"ל ושהה איזה ימים ומת. אחיו השני ג"כ נשתנה לאחר המילה. ומת בתוך ג' ימים למילתו. והספק אם ילד ראשון חשיב מתי מחמת מילה: ב) הנה גיטין (ע"ב:) זה גיטך [מהיום] אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי ראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט ומוקי לה בגמ' שעמד מחולי זה ונפל לחולי אחר. והלך בשוק דתני הלך על משענתו. ומבואר דאף שהלך על משענתו ויצא מסכנה כמ"ש רמב"ן משפטים. מ"מ שייך בי' אומדנא. ורש"י פי' דאם לא הלך בשוק לא בעי אומדנא ולעולם הוי גט ובחי' רשב"א מבואר דרש"י לטעמי' דס"ל אם מתי מחולי זה מתוך חולי זה ואפי' הכישו נחש ומת. ואי לאו משום אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתי' הי' גיטו גט ואף שלא מת מחמת חולי זה. וע"כ בשלא הלך דעדיין חשיב חולה א"צ אומדנא. דאף אם חולי זה לא הביאתו לחולי אחרת. מ"מ הא מתוך חולי הראשון מת. והרשב"א חולק דמשמע מחמת חולי זה ולעולם צריך אומדנא שמא חולי הראשון לא הביאתו לחולי האחרת. וכיון שמחמת חולי אחרת מת אין גיטו גט והא דאמר בגמ' ואידך לא בעי אומדנא פי' להיפוך שאם הלך בודאי אין גיטו גט כר"ה דס"ל אם עמד חוזר. ואנן קי"ל בש"ע דבלא הלך לעולם גיטו גט וכתב הב"ש ס"ק י"ד דאף לפוסקים שפירשו מחולי זה מחמת חולי זה. מ"מ אמרינן שגם חולי ראשון בו וחולי ראשון ג"כ גרם המיתה: ג והנה במילה אם ניתק לחולי אחר ומת לשיטת רש"י אין ללמוד מגט למילה דהתם הטעם דאף שלא מת מחמת חולי ראשון כו' כנ"ל. והכא שלא מת מחמת מילה אין חשש. ע"כ כשאומדין שלא מחמת המילה מת והמילה לא הביאתו לחולי אחרת לא חשיב מת מחמת מילה. ולרשב"א הא ס"ל גם גבי גט מהני אומדנא וכ"ש במילה. ולדידן אף דס"ל מחולי מחמת חולי מ"מ גיטו גט. היינו כנ"ל בב"ש משום שגם חולי ראשון סייע למיתה ומיהר מיתתו. אבל במילה אם אומדין שלא מחמת המילה נפל לחולי שני. למה נחוש בילד השלישי שיתחדש בו חולי אחר. ואם לא יתחדש בו חולי אחר הרי לא ימות מחמת המילה לבד שגם הראשון לא מת רק מחמת החולי אחר שנתחדש בו: ד) ע"כ ברור שבמילה לעולם מהני אומדנא שלא נפל מחמת המילה לחולי האחרת ומלין השלישי. אך בלא אומדנא אפילו נפל לחולי האחרת לאחר יום שלישי למילתו ונחשוב שיצא מסכנה. הלא גם בהלך על משענתו בשוק יצא מסכנה כנ"ל בשם רמב"ן. ומ"מ אם אומדין שמחמת ראשון נפל לחולי אחרת חשיב מת מחמת חולי לרשב"א ולדידן. וה"נ יחשב מת מחמת מילה: ה) וענין אומדנא זו מבואר בתשו' מיי' לה' אישות סי' ל' שאמדוהו רופאים בקיאים. וע"כ בנ"ד א"צ לפלפל אם מחמת השינוי מראה שהי' בתחילה יחשב כשנפל לחולי האחרת מחמת המילה דבין כך וב"כ תלוי באומדנא דרופא בקי. ובגט צריך שני רופאים דאין דשב"ע פחות משנים ואף דרופא לא מרע נפשי'. ואיתא בר"ן פרק אין מעמידין (דף ל"ב) דתגר לא מרע נפשי' אפי' ליכא למיקם עלה. וה"ה די"ל כן גבי רופא אומן. מ"מ מבואר בר"ן שם דכ"ז גבי רופא אומן דלא מרע נפשי' דוקא במירתת. והיינו באיכא למיקם עלה דמילתא והכא ליכא למיקם עלה. דאיך יתוודע אם מחמת חולי ראשון מת או לא. ועוד בדבר שצריך משפטי עדות לא מהני כמ"ש הר"ן והגהות אשר"י גיטין (י':) גבי ערכאות דמדינא ערכאות לא מהימני אף דלא מרעי נפשייהו כיון דפסולין לעדות. ולא עדיפי ממשה ואהרן דקושטא אמרי ואעפ"כ רחמנא פסלינהו וה"נ בע"א. אטו משה חיישינן בי' למשקר ומ"מ פסול לממון ולדבר שבערוה. וע' בתשו' המיוחסת להרמב"ן סי' צ"ד דע"א לא חיישינן