אבני נזר יורה דעה לו

אמצעית. מ"מ יש לה היכר וורדא בשאר תוארים. וכן קי"ל שינתה תוארה טריפה. ואין פוסלין בגדולה אא"כ גדולה יותר מדאי. דמסתבר דלא הוי וורדא. כיון דבש"ס קרי לה עינוניתא. ומהרש"ל שאוסר יתרת מקמא ופוסל שינתה תוארה היינו דאזיל הכא והכא לחומרא ודו"ק: סימן לה ברמ"א אם נמצאו בה שני וורדות ויש להם שורש אחד כעובי אצבע וכו' כשר: א) וכתב הש"ך דאין חילוק בין דקה לגסה ויש לעיין בשור גדול ויש כעובי אצבע הרי בשעה שהי' עגל לא הי' כעובי אצבע א"כ כבר נטרפה. וכי תימא כיון דהי' סופו ליגדל כאילו כבר הי' בו כעובי אצבע. א"כ בעגל אפי' פחות מעובי אצבע יהי' כשר. ודוחק גדול דפעמים שאינו עתיד להתגדל. דודאי בגידולו כל האיברים מתגדלים וכן קשה בשיעור, אונא כטרפא דאסא כהאי גוונא: ב' ונראה ליישב עפ"י דברי הרשב"א בתשובה דחסר ויתיר מברייתו יכול לחיות אפי' אלף שנים רק דגזירת הכתוב כל שאינו יכול לחיות אם הי' נוצר כשאר בהמות טריפה. א"כ שפיר י"ל דלא אזלינן בתר סופו וכל שאין בו כעובי אצבע אף שסופו להיות בו טריפה. מיהו לאחר שנתגדל אין לומר הא כבר נטרפה ואינה חוזרת להכשירה. דטעם דאינה חוזרת להכשירה הוא כמ"ש הר"ן בנחתך במקום צוה"ג דכבר התחיל בה כאב ונחלשה הבהמה. אבל הכא אף מתחילה היתה בריאה ולא נחלשה רק מתחילה הואיל ולא היתה יכולה לחיות לפי טבע שאר הבהמות טריפה. אבל השתא שיכולה לחיות אף לפי טבע שאר בהמות שפיר כשירה. וטבעה שנולדה ביתיר גרם לה שלא תחלש בתחילה. אבל השתא יכולה לחיות ככל בהמות וכשירה: ג) אלא דאיכא לעיוני להיפוך ביתרת מגבה כטרפא דאסא דטריפה. ואם פחותה מטד"א אפי' בעגל כשר. ואמאי הא סופו להיות יתרת כטד"א ויטרף כמו סירכות דמטריפין משום שסופו להתפרק. ונראה מכאן ראי' לדברי המשאת בנימין בתרי רואין. דעל כן מכשיר בשני כיסין. וה"נ לא אמרינן כאילו כבר נתגדל כיון דאפי' אם יתגדל לא יטרף אלא משום יתר כנטול תרי רואין לא אמרינן סימן לו ברמ"א דאם אחד הפוך והב' אינו הפוך הולכין אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כשירה: א) וכתב הש"ך איש להם שורש אחד קאי. דאילו אין להם שורש אחד אפי' אינם הפוכים טריפה. לדעת הט"ז דאין יתיר וורדא פוסל אלא במקום הוורדא א"כ באחד הפוכה דהוי שינתה מקומה יש להכשיר בגדולה אינה הפוכה. והש"ך לשיטתו דאפי' וורדא בשמאל פסול: ב) אולם למעשה אפי' לדעת הט"ז אין לסמוך להכשיר כיון שמהרש"ל מכשיר וורדא הפוכה וצווח ככרוכיא על הפוסלין. א"כ הו"ל כמו שני וורדות כהלכתן. ונהי דאנן מחמירין. מ"מ אין לסמוך על זה להכשיר פסול שני וורדות שמפורש ברש"י ותוספות וזה פשוט: סימן לז א) בש"ך (סקי"ג) מדלא נקיט איפכא הולכין אחר היותר גדולה ואם היא הפוכה טריפה משמע דבשניהם שוים טריפה. מכאן קשה לי על הצ"צ שפסק בשני טחולין אחת גדולה ואחת קטנה והקטנה ניקבה בסומכי' כשירה דתלינן שהיא היתרת. ומביא ראי' מקטנה הפוכה כשירה. ומפרש הטעם דתלינן שה א היתרה. ולדידי קשה לי דלפי פירושו דאחת יתרת א"כ בשניהם שוים דטריפה משום דמספקינן מי היתירה. ובוורדא הפוכה דהוא חומרא בעלמא ומהרש"ל צוח ככרוכיא. איך נחמיר עוד בספק וורדא הפוכה (והרי בסי' ל"ט) בספק סירכא בגב או בחיתוך השיב הרשב"א רוב בהמות כשירות והעמידנה בחזקת היתר. מיהו בהא יש לחלק דהכא שהיא ספק טריפות מן הבטן לא שייך לאוקמא בחזקת היתר. בשלמא התם אפי' חימא דטריפה אוקמא בחזקת היתר דעכשיו נטרפה ולא תוציאנה עד עכשיו מרוב וכיון דעד עתה כשירה היתה אוקמא בחזקת היתר דאף עכשיו כשירה. וזו סירכא בחיתוך היא. אבל הכא אין להכשירה מרוב לחוד כיון דיש שינוי מבטן ויצאה מרוב מבטן] ב) ולפענ"ד נראה דלאו משום ספק יתרת אתינן עלה. דכיון שיש שורש אחד אין להסתפק מי היתרת דחדא הם. רק דאם הגדולה אינה הפוכה הרי רוב הוורדא כתיקונה. וכמו בצמקה אונא שלימה לדעת המטריפין כתבו דה"ה רובא. וכן בוורדא הפוכה. ועל כן בשניהם שוים טריפה ממנ"פ. דהנה וורדא הפוכה דהיא שינתה מקומה יש בה שני פסולים האחד כמו חסר וורדא. והב' כמו יתיר וורדא. שהרי בתוס' יש מטריפין שינתה מקומה פורתא אף דחסר וורדא מכשירין וא"כ ממנ"פ אי מחצה על מחצה כרוב. א"כ טריפה משום יתיר וורדא. ואי אינו כרוב טריפה משום חסר וורדא. ודו"ק היטב בזה: ג) ועל כן מה שמסיים הש"ך דשינתה תוארה דינה כהפוכה. יש לי לדון בדבר. דבשניהם שוים נכשיר אי מחצה כרוב. דבהא אין טריפותו לדידן דמכשירין יתרת מקמא רק משום חסר וורדא כמ"ש הש"ך סק"ט. ואי מחצה כרוב לא חסר מידי. ואולי ס"ל דמחצה לאו כרוב: סימן לח א) בש"ך (ס"ק י"ד) כתב בשם מהרש"ל להכשיר חסר כיס. וכ"ש אם יש כיס. רק שאינה מונחת בתוכה. ובאמת מהרש"ל לא התיר רק חסרו כיס. אבל באינה מונחת בתוכה כתב בסימנים דיש מטריפין: ב' עוד כתב בשם משאת בנימין להכשיר יתיר כיס. והטעם כתב המשאת בנימין דתרי רואין לא אמרינן וראייתו מטרפש הכבד שנסרך. ובתב"ש השיג עליו דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דוקא במה שטריפותו מחמת עצמו ולא בטרפש שטריפותו רק מחמת הכבד. אבל יתר כנטול דאפי' באבר דעלמא אמרינן.