אבני נזר יורה דעה שנז

ב) אך למול השני [היינו בן השני לבד שנים ראשונים שמתו מחמת מילה] מחמת שהראשון הבריא אין נ"ל. ומהרי"ט לא החליט הדבר ובלשון אפשר כתבו. ואיך נתיר באפשר איסור חמור כזה ופריקא לסכנתא. וגם לפי האפשר של המהרי"ט כפי הנראה ממכתב מעלתו שהראשון נמי הי' בסכנה שהי' מאטעריע בראש העטרה. אף שהבריא אין למול הבא אחריו: ג) והנה בשהי' לו שני ילדים ושניהם נסתכנו מחמת מילה ואחד הבריא שמעתי מחכם א' שלא למול השלישי והטעם דלכאורה אפי' שניהם הבריאו כיון שנסתכנו חזקה שגם השלישי יסתכן וסכנה דוחה שבת וה"ה מילה. אך ז"א דחזקה כשם שהראשונים הבריאו כן גם השלישי יבריא. וכיון שכל עצמך באת לומר שלא ימול השלישי משום חזקה. והרי החזקה מורה על הבריאות שגם השלישי יבריא. וזה אם שניהם הבריאו. אבל אם האחד מת ואין חזקה על הבריאות ועל הסכנה יש חזקה שגם השלישי יסתכן. ואם יבריא אם לא לא נדע. שוב אסור למולו. ויפה אמר. וא"כ בנ"ד כיון שגם השלישי נסתכן. הרי עכ"פ על הסכנה יש חזקה. ומכח זה הא' שהבריא אין חזקה שיבריא גם השני. אך זה לא ברירא לי אם מה שהוא מאטעריע בראש העטרה יחשב סכנה. ואפשר זה מצוי בהרבה ילדים. אך העיקר שאין לסמוך על האפשר של המהרי"ט כנ"ל: הק' אברהם. סימן שכו ב"ה יום ב' משפטים תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשוב. החוה"ש לכבוד אהובי הרב החו"ב כש"ת מו"ה מיכאל זאב נ"י האבד"ק פראשווייץ. א) דבר האשה שמלה בנה ראשון ומת שני ומת. כי לא יכלו לעצור הדם ע"כ מתו. ובילד ראשון חתך מעט מזעיר בגיד עתה ילדה שלישי והוא בן שנה. והילדים ראשונים הי' בריאים לא ירוקים לא אדומים. גם הילד הזה בריא אולם. ושואל מחמת שמצא בתשו' רעק"א החדשות שכתב להמתין ערך שנה שיגדיל ויתחזק כח הילד ויהי' פניו צהובים ובלי שום חולשת כח והרי הילד השלישי הזה בן שנה: ב) תשובה תחילה צריכין לחקור מקור הדין שכתב הרמב"ם סוף פ"א מהלכות מינה דעד שיגדיל ויתחזק כחו. כי פשט לשון הברייתא לא תמול כלל. והנה החת"ס כתב ראי' מהא דריש פ' אלמנה לכה"ג דמקשה אהא דכל האוכל מאכיל. והרי ערל וכל הטמאים שאין אוכלין ומאכילין ומשני התם פומייהו הוא דכאיב להו. ופרש"י עומדין לתקן ולאכול. וכך הם דברי רשב"א ר"פ הערל דמתו מחמת מילה נמי לכשיבלע בו דמו או יתחלפו בו סימניו ימול עכת"ד: הדבר ברור דלשיטת ר"ת שפירש ערל ל ג) והנה דוקא אם מחויב למול ואינו מל. אבל מתו מחמת מילה דומה למילה שלא בזמנו דלאו שמי' ערלה. אין ראי' כלל דממנ"פ מתו מחמת מילה הוא עצמו אוכל ואי מחויב למול הוא עומד לתקן תיכף. [ולפנינו יתבאר דאף שאין ראי' מכאן לשיטת ר"ת מ"מ גם ר"ת סובר דלכשיגדיל ויתחזק כחו ימהלוהו] אך גם לשיטת רש"י אין ראי'. דהנה קשה דא"כ אם נמולו כשהם גדולים ומתו לא יאכיל בתרומה. ולא מצינו זה. ופשטא דמתניתין דכל ערל מאכיל. ואף שבחת"ס רוצה ליישב דאף נמולו כשהם גדולים ימול השלישי לעת זקנותו הוא דוחק גדול. ועוד אם נמולו ראשונים לעת זקנתם ומתו מאי איכא למימר: ד אשר ע"כ נראה לפרש ונקדים סוגיא דיבמות (ס"ד:) כי אתא ר"י בר"י אמר עובדא הוי קמי' דר"י שמלה ראשונה ומת שני' ומת שלישית אמר לה לכי ומולי דבעי אתחזק בתלת זמני א"ל אביי (לר"י בר"י] חזי דשרית איסורא וסכנתא. ופרש"י שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה הו"ל מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת. ודבריו לכאורה נעלמים דממנ"פ אי בתר עצם המצוה בלא הסכנה אזלת הא מילה בזמנה היא. ואי משום סכנה הא אף מילה שלא בזמנה לא הוי. דמילה שלא בזמנה היינו לאחר ח' דמצוה למולו ומ"מ אינו דוחה שבת. וצרעת דוחה. אבל זה משום סכנה אין בו מצוה כלל. ואם תקרא אותו מילה שלא בזמנו משום דלכשיגדיל ימול. א"כ הוא כמו תוך ח' דלאו מילה הוא כלל. סוף דבר דשם מילה שלא בזמנה דהיינו לאחר ח' לתינוק שמתו אחיו מחמת מילה לכאורה אין לו הבנה כלל: ה והנראה דעת רש"י דמצות מילה בשמיני כבר בטלה ממנו שסכנת התינוק דחתה החיוב. וע"כ אף אם עבר ומל בשמיני לא קיים מצות מילה בשמיני שאינה מצוה עלי' כלל. אבל חיוב מילה סתם לא בטל מתינוק זה שהרי כשיגדל ויתחזק כחו ימול. וע"כ אף אם מל עכשיו קיים מצות מילה סתם. אך מילה סתם היינו מילה שלא בזמנו שאינו דוחה שבת. לפי"ז בנמולו כשהם גדולים ומתו שהשלישי לא ימול לעולם ובטלה מצות מילה ממנו לגמרי. לאו שמי' ערלה גם לרש"י. ובהא מודה לר"ת כיון שאף בדיעבד אם עבר ומל לאו מילה. דומה לערלה תוך ח' דלאו שמי' ערלה. הואיל אפי' אם מל לא עביד מצוה כמפורש פר"א דמילה ע"כ לאו שמי' ערלה. ה"נ בזה. ודוקא ביש חיוב למול לכשיגדיל ויתחזק כחו. דבזה אם עבר ומל דומה למילה אחר ח' כנ"ל. ע"כ אין הערלה דומה לתוך ח'. דאם מל לאו שמי' מילה ע"כ הערלה לא שמה ערלה. אבל בזה שחיוב עליו למול לכשיגדיל. וע"כ אם עבר ומל עכשיו מילה הוא. ה"ה דהערלה שמה ערלה. אבל נמולו כשהם גדולים ומתו דבזה אם עבר ומל לאו שמי' מילה. ע"כ הערלה לאו שמה ערלה: ו) וע"כ אין קשיא מנמולו כשהם גדולים ומתו איך מאכיל דבזה גם הוא עצמו אוכל בתרומה. והנה לפמ"ש אין להוכיח מהגמ' דמלין אותו לכשיגדיל. דאל"כ איך עומד לתקן. דליתא. שהרי אם נאמר שאין מלין אותו לכשיגדיל יהי' הוא עצמו אוכל ואין קושיית הש"ס רק מערל במזיד לפי סברא זו. רק רש"י משום שס"ל שמלין לכשיגדיל. ע"כ ס"ל שגם מתו אחיו מחמת מילה חשיב ערל. ואף על זה תירץ הש"ס פומי' הוא דכאיב לי' שעומד לתקן לכשיגדיל. אך מהגמ' אין להוכיח כלל וצריכין לבקש הוכחה אחרת לרמב"ם ורש"י ורשב"א מאין הוכיחו שמלין לכשיגדיל ויתחזק כחו: ז) ונראה שהוכיחו כן ממימרא דאביי הנ"ל חזי מר דקשרית איסורא וסכנתא ואי אמרת דאינו מל לעולם ותקשה למה מאכיל בתרומה וע"כ תאמר משום דבטל מיני' המצוה לגמרי ואם מל לא עביד מצוה כלל ע"כ גם קודם שמל לאו שמי' ערל. א"כ