אבני נזר יורה דעה שנו

מלין כשיתחזק כחו. וכי תימא נמתין עוד עד שיתחזק יותר. איזה שיעור תתן: ו נחזור לענינינו שכבר מלו אחד אחר שנה ועלה כהוגן. שיש טעם גדול להמתין עד שנה שכבר ראינו שלאחר שנה לא הזיק המילה לאחיו. ממילא מחויב להמתין. אך כ"ז אם הי' שני אחיו מתים מחמת מילה בלי תח סיבה אחרת. אבל זה שאחיו השני לא ראו פתיחת הנקב להוציא דם עד הבוקר והדם הלך כל הלילה. שיש לנו לתלות בזה. ויש ראי' שכן הדבר שהרי בשעת מילה הועמד הדם בטוב ולא כאחיו הראשון שבשעת מילה לא יכלו לעצור הדם] ודאי הי' מחמת שכבר נחלש התינוק מחמת הילוך הדם בלא יודעים תחילה. א"כ אינו בכלל מתו אחיו מחמת מילה כלל. עכ"פ לפענ"ד למולו עכ"פ אחר שנראה שינוי הניכרת שהוא גדול וחזק יותר מן הראשונים כמ"ש כת"ר: ז) ואך מחמת שהורה גבר בגוברין הגאון שליט"א מקוטנא. מלבד חכמתו בחכמת התורה. עוד הוא חכם בחכמת הטבע אשר יש לו מבוא בענינים כאלה כמ"ש מהרש"ל בענין חסר אבר שאמרו ניטל טריפה. לזאת קשה בעיני להתיר למול נגד מה שהורה באחיו. אך אם יורה עוד גדול להתיר בתנאי שיהי' לו ידיעה בחכמת הטבע ג"כ אהי' סניף ומן השמים יסכימו שלא יצא ח"ו מכשול. ויהי' בריא ושלם ויתגדל בטוב לכ"ט: ח' אשר התפלא על החת"ס שתירץ על הרמב"ם שנתן טעם משום שאפשר למול אח"ז. וקשה ל"ל האי טעמא ת"ל משום דאין דוחין פ"נ. ותירץ דהרמב"ם ס"ל דהטעם משום חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. וזה לא שייך גבי מילה. והתפלא מעלתו דכל הטעמים ולי ודים שפקוח נפש דוחה שבת משום שפקוח נפש בשוא"ת. ומחלל שבת בקום ועשה. משא"כ להיפוך שעובר בידים על לא תרצח עכ"ד: ט עד שהוא מתפלא על החת"ס יתפלא על רש"י פרק אלו טריפות (מ"ז) שפירש בהא דאמר לה ר"נ בתי המתיני לו משום שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז ג"ע וש"ד ותיפוק לי' שעובר בידים על לא תרצח. אך הא כתבו תוס' בנדה (מ"ד:) דמשום פקוח נפש מחללין. אף דמותר להורגו. דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור דרוב גוססים למיתה. וההורג גוסס בידי אדם פטור. ומ"מ מחללין שבת עליו דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. וה"נ י"ל בהא דהרמב"ם שכתב וז"ל שאין מלין תינוק שיש חשש למולו. שפקוח נפש דוחה הכל שאפשר למול לאח"ז. ובחשש חולי ודאי רוב שלא יזיק לו המילה. ואין כאן איסור לא תרצח. אף שפקוח נפש הוא ודוחה הכל. מ"מ אין איסור לא תרצח אם מלין אותו כמ"ש תוס' נדה הנ"ל. וגם דברי רש"י הנ"ל יש ליישבם קצת. דאף דאיתחזק בתרי זימני מ"מ לא נחשב רק סכנה כמפורש ביבמות (ס"ד:) חזי דשרית אסורא וסכנתא. וקרי לי' סכנתא. לא רציחה רק סכנה דאף שמלה שנים ומתו. מ"מ גבי שלישי אינו אלא חשש. ודמי לוסתות דרבנן. ועוד כמה תרופות יש לעצור הדם רק סכנה. ומ"מ רוב לחיים. ואין כאן איסור לא תרצח כלל: ידידו הדו"ש הק' אברהם סימן שכד ב"ה יום ב' למב"י תרנ"ד. שלום וכל טוב לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה יעקב נ"י אבד"ק פאביאניטץ. א) דבר התינוק יען הייתי טרוד בעסק אחר הנחתיו במשמר. ומחמת טרדות יצא הדבר מלבי. עתה מחמת שאלה אחרת נזכרתי בזו. ולפענ"ד ד וכל לסמוך בזה על נאמנות מומחה גוי. ולא דמי לנידון סה"ת שאין לסמוך על מומחה גוי שנתרפאת. כי לכאורה דבריו תמוהים מהא דסי' קנ"ה קנ"ו דמותר להתרפאות מרופא מומחה דלא מרע נפשי' להמיתו וסומכין עליו אפי' בסכנת נפש. ואם באנו לחלק דבר שאין נ"מ רק לאיסור והיתר שאין בעיני הגוי לכלום לא שייך מרע נפשי'. א"כ בנ"ד נוכל לסמוך: ב) אך בפ' התכלת (מ"ג.) דמותר ליקח טלית מצוייצת מן התגר גוי דלא מרע נפשי' אף שהתכלת אין לה בדיקה. הנה אף בדבר מצוה נמי אמרינן גוי לא מרע נפשי' ג' ובינותי בספרים ומצאתי בחת"ס ח"ד סי' קע"ה הביא בשם גדול א' לסתור דברי הנ"ל. ומביא ראיות דגוי אומן נאמן אף באמסל"ת. וכתב בחת"ס שהדבר ברור שכן הוא. אך משום שריפא הוא עצמו את החולה תלינן שאמר כן להתפאר שריפא בטוב. וא"כ בנ"ד שהוא עצמו לא עשה שום רפואה שוב נאמן: ד' אך אם באנו לומר שהוחזק במתו אחיו מחמת מילה לא נאמין לרופא לאומדנא שלו נגד החזקה. אך יען שראה אותו רופא א' מכבר ואמר שלא נוכל למולו. אם יראה אותו הרופא הזה ויאמר כי עתה נוכל למולו יש לסמוך עליו כנ"ל: והי' בזה שלום ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן שכה להרב הנ"ל. ב"ה ד' ראה תרנ"ד פה חצר גלאגעווע א) מכתבו הגיעני. אשר כתבתי שאם הרופא אשר ראה הילדים ואמר שאין למולם כי ראה בהם חסרון אשר מכח זה א"א למולם. ואח"כ אמר שהלך החסרון נוכל למולם. ומעלתו השיב שלא ראה ילדים ראשונים. כוונתי שזה דומה לעובדא דר"נ שמלו שני בניו ראשונים והשלישי ראה שהוא אדום וצוה למולו לאחר שעבר אדמימותו. ואף שלא ראה ר"נ הילדים ראשונים שהם אדומים תלה ר"נ שמסתמא הי' אדומים כמו השלישי וע"כ כשנסתלק האדמימות השלישי מותר למולו. ה"נ בנ"ד שהרופא ראה חסרון בשלישי תלינן שגם הראשונים הי' להם חסרון זה וע"כ כשעבר החסרון מותר למולו. וכבר אמרתי דברים אלו לר' יצחק שלמה שיאמר למעלתו. ואינני יודע מה מקום יש להתעקש נגד דברים אלו. והנה אם הי' כן שאותו רופא שאמר תחילה שאין למולם אמר אח"כ שעכשיו נוכל למולם לית דין ולית דיין שמותר הי' למול הראשון כ"ש השני: