אבני נזר יורה דעה שמז

נשיא ואב"ד כמבואר בכנה"ג סי' ז'. והאו"ח לא חילק אלא בנפשות יעיי"ש. ובגוף הדבר אם ענין שימה מקרב אחיך וענין ירושה אחת היא לא ידעתי כי אף שבפרשה אחת נכתבין. מ"מ לשון ספרי מנין שכל פרנס ישראל כו' ת"ל בקרב ישראל כל שבקרב ישראל. ולא קאמר כל שימה. ומשמע כל שבקרב ישראל וכל ששם פרנס עליו: כ) מ"ש על הקצוה"ח שכתב דירושת אח מדין משמוש שלא ראה דברי רמב"ן ריש יש נוחלין. לא ראיתי שום משמעות שם כי שם כתב לפי ההוה אמינא דאין אב יורש. ואני ראיתי בשם תשו' מהרי"ל דאח נקרא ירתי ירתאי כיון דהאב קודם לכל יוצאי יריכו. והוא כדברי קצוה"ח. ובתוס' רעק"א פ' יש נוחלין מסחפק בזה עיי"ש: כא) מירושלמי דכלאים דאין למדין מן המלכות כא) מ"ש דאפשר שלא כדין עשה ודאי כוונתו הי' על הראי' שהבאתי באות י"ח מרחבעם שעלה להלחם עם ישראל. וע"ז הקשה הלא אין למדין מן המלכות דאפשר שלא כדין עשה. הנה מפורש בדבריי שהראי' ממה ששלח הקב"ה אליו ע"י נביא כי מאתי יצאו הדברים. משמע שאם לא כן היתה המלחמה כדין. אך בלא זה אינו תשובה. שהרי שמעו אליו כל שבט יהודה ושבט בנימין. וחלילה לומר שיסכימו על רציחת שני שבטי ישראל וסנהדרין הי' שם: כב' מ"ש דלדעת בעה"ת גם בכל קרובים אמרינן מכח ראשון קאתינא. לדעתי גם חתנו יכול לומר מכח חמי קאתינא וכל הספק הי' לדעת רוב פוסקים ועיקר להלכה דרק באבי אביו וע"ז נסתפקתי דאפשר ה"ה לאבי אמו ואין ראי' מבן בתו לחתנו. וע"ז הוכחתי דבן בתו כשאר קרובים כמבואר במעלה ה': כג) שוב הגיע לידי מכתבו שלישי תמוה מתחילתו ועד סופו. במה שהסברתי מחלוקת רמב"ם עם רא"ש בספק ויבם. וכתב דא"כ יקשה לרמב"ם מהוא אינו יורש אותם ושוב כתב דיקשה לרא"ש מסבא וספק בנכסי יבם. וע"כ להודות לישוב הק"נ משום דעובר אינו יורש וירש היבם תחילה. תמיהני והרי יקשה מהא דסבא כו' להא דהוא אינו יורש אותם. ועוד דמה ביקש ממני בקושיא על הרמב"ם מהא דהוא אינו יורש אותם. דזה קשה בלא"ה [האומנם כי בחי' כתבתי שגם הרמב"ם אפשר יודה להרא"ש וע"כ השמיט רמב"ם הא דסבא וספק בנכסי יבם רק הרמב"ם סובר ירושת אח רק מדין משמוש וכשייבם האב לא ירש ממנ"פ ואזיל ירושת אח. אך לא לזה כוון מעלתו.] אך באמת הא דהוא אינו יורש אותם מוקי לה הלח"מ פ"ה מה' נחלות ה"ג כשיש לראשון ולאחרון בנים. והא דסבא כו' תירץ הב"ש סוף סי' קס"ג עיי"ש. הגם שתירוצו דחוק הוא ישוב הק"נ רחוק שיהי' זה כוונת הרא"ש. ומירושלמי אין קושיא כלל. דודאי בחלקם של שאר אחין אין היבם ודאי דאינו יכול לבוא בטענת אח ובחלק שאר אחין הדין כמו אם יש אב. והרא"ש מילתא דפסיקתא קאמר ביש אב בכולו ספק ובאין אח זולתו בכולו ודאי: כד) מה שהביא ראי' ממומר שתק"ח שלא יירש ויורשין הקרובין ש"מ במקום שאין הבן יורש יורש האח. ידעתי מזה. ובמח"כ לא הי' כדאי לו לדבר מזה. דמומר שהפקיעו חכמים ירושתו לגמרי ודאי דומה לאין כאן בן. שהאח הוא היורש הראשון דאין יורש אחר. אבל בהניח בן שאינו ממלא מקום אביו שבן הוא יורשו בכל נכסיו. רק לגדולה אינו ראוי. ומ"מ בנו היורש. ושוב אין האח יורש. ויש להסביר יותר שגם לענין הגדולה אין חסרון מהאח הירושה שאינו ראוי לירש הגדולה רק מפאת הגדולה בעצמה שאינו ראוי לה אבל מומר הפקיעו חכמים ירושתו: כה) אשר תמה על הראי' שהבאתי מהגוזל. דשטמ"ק כתב בשם הרא"ש שרק דרבנן. אין נ"מ כלל בזה בין דאורייתא לדרבנן. וכיון דביש אח לגזלן ניתן לו אף חלקו [כשאין בן לגזלן לתוס' ולרמב"ם אפי' יש לו בן] וכשאין לו אח אינו נותן לאחי אביו מוכח דבמקום בן אף שאינו יורש מעכב על האח מלירש, דאי ס"ד כיון דרק משום מצוה שצריך להוציא חשיב שהגזלן ירש. גם לאחיו של גזלן לא יתן. כן כתבתי שם. וקושיא זו גם אם היא רק מדרבנן. ותאמר כיון דמה"ת שלו חשיב שירש הבן א"כ גם לאחיו של גזלן לא יתן. אלא ודאי לענין זה שצריך להוציאה מתח"י יהי' מדאורייתא או מדרבנן לא חשיב הגזלן יורש. וע"כ אחיו של גזלן יורש הכל. שהרי הם יורשים בכולה רק ירושת בן אחד מבטל ירושת השני במקצת דאי דמר לאו דמר. אבל הגזלן שאינו יכול לירש בזה שוב שאר אחיו יורשין הכל. אבל אח אינו יורש כלל כשיש בן יורשו בשאר נכסים אף שבזה אינו יכול לירש. וה"נ בנ"ד לענין ירושת גדולה: כו) מ"ש שבעיניו ברור שאין קרובים יורשין רק מי שיש לו חזקת אבהתא כדכתיב אל אחוזת אבותיו [והוא לר"מ דלא קי"ל כוותי'] מי עדיף ממה דכתיב ובניו. ומ"מ אמרינן דה"ה שאר יורשין כמו לענין חביתין. ודיבר הכתוב בהוה שהבן ירש את אביו [ומי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה] וה"ה קרא דאל אחוזת אבותיו לר"מ. ואני תמה על רו"מ שתירוץ התויו"ט ניחא לי' שהכונה גדולת עצמו. רק משום דמן הסתם ירש הגדולה מאבותיו ואף שאין הירושה ענין להמכוון. והוא באמת דוחק גדול דמה נ"מ ע"י מה יש לו הירושה. ולתלות הירושה בבן ושנאמר ה"ה שאר יורשין דחיקא לי'. אלא ודאי דברי תימה: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן שיד ב"ה יום ב' בהעלותך תרמ"ז לפ"ק. שלום וישע רב לכבוד ידיד נפשי וידיד ישראל הרב הגאון המפורסם נר ישראל עה"י פה"ח כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק פיעטרקוב א) ע"ד אשר כתב כבודו מספר והזהיר שאמר אבל אם עי"ז יצמח מחלוקת יפיל עצמו לים ואל ירבה מחלוקת בישראל. והביא ראי' מיונה שאמר שאוני אל הים וישתוק הסער מעליכם לשלומם של ישראל על אחת כמה וכמה. באמת לא ידעתי מספר הזה ואין לי הספר הזה ושלחתי אחריו וראיתי שהביא ראי' גם ממרע"ה שאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת: ב) לפענ"ד אין ענין לנ"ד. כי לכאורה מה ראי' מיונה שהוא גרם להם הסער הזה. וצ"ל דה"נ כיון שמקצת רוצים בו ומקצת אינם רוצים