אבני נזר יורה דעה שמו

נמי היא נבואה. ואם כן אם בא ר"ה למה הי' רבי מושיבו למעלה ממנו. ואי משום מלכות בית דוד. מנ"ל דנשיאות וראשי גליות ניתנה לדוד כלל הלא לא ניתן לדוד אלא מלכות. השיב כבודו דראש גלות מלכות ממש הוה שהרי היה בשעיר. ודוקא רבי לא הי' בשעיר כדאיתא בהוריות. אלה דברי תימה דאין מלכות בגלות ואף שהי' בשעיר הלא גם רבי אי לאו משום צרה בבבל היה בשעיר אף שהי' רק ראש סנהדרין. והרמב"ן בפי' התורה בפסוק ונשיא בעמך לא תאור. כי נשיא נקרא בין מלך בין ראש סנהדרין כי הוא ראש השררה על כל ישראל בין שתהיה ממשלת מלכות בין שתהי' ממשלת התורה. והביא ראי' ממה ששאל רבי על עצמו מה אני בשעיר. וע"כ ריש גלותא כיון שהי' ראש בנשיאתו על כל ישראל הי' בשעיר. ורבי נמי היה מביא שעיר משום שהוא ראש סנהדרין אי לאו שר"ג שבבבל על גביו. ועוד גם לפי דבריו למה היה מושיבו למעלה ממנו דמשמע שר"ה היה ראש סנהדרין והרי נשיאות סנהדרין אינו ממלכות דוד כלל. אלא ודאי מקרא דמחוקק מבין רגליו דגם הנשיאות ניתנה אליו בזמן גלות שאין מלכות וירש רבי משום שבא מנקיבות. גם הראי' מיעקב שחשב שמשון למשיח. הוא ראי' טובה. ומעלתו העלים עין ממנה. ויהי' מוכרח ג"כ לומר שגם המלכות רק נבואה. ומפורש להיפוך בדברי הימים: יב) ומ"ש שרחוק בעיניו שהת"כ והתוספתא פליגי ע"כ רצה ליישב עפ"י דברי תוי"ט סוף פ"ב דמכוח שהוקשה לו דברי המשנה דפליגי ר"מ ור"י אם חוזר לשררה שהי' בו ובברייתא דפליגי אם חוזר לשררת אבותיו ופירש התוי"ט דע"כ קרי לי' שררת אבותיו דמסתמא השררה משל אבותיו החזיק בה. וע"כ לעולם קרוב אינו יורש. והתוספתא והרמב"ם משום דמסתמא החזיק בשררה מאבותיו שהי' כה"ג ומלכים. ע"כ כשמת זה יורשים שאר קרובים משום שהם בני האבות שהיו כה"ג ומלכים. ואם שהסברא ראוי' לאומרה. גם לת"כ יקשה כיון דאבותיו היו כה"ג ומאי יבא אחר וישמש תחתיו. הלא נחלה ממשמשת עד כה"ג הראשון וכל הקרוב קרוב קודם לירש ואיך אמר בתוספתא דמסתמא ירש מאבותיו. ות"כ סתמא לא ירש מאבותיו. ושניהם נתנו מקום לטעות והר"ש הביא התוספתא על הת"כ. ולדבריו בלא חילוק זה המה הפוכים ממש. ואיך לא ביאר חילוק זה. וגם הרמב"ם כיון שראה הת"כ דמיירי בסתמא לא ירשה מאבותיו שוב איך סמך על הסתם: יג' ועיקר דברי תוי"ט דע"כ קרי ליה קרא שררת אבותיו משום דמסתמא ירש מאבותיו דחוק מאד מאד. דמה נ"מ מאין באה אליו השררה אך בימי התוי"ט עדיין לא יצא לאור הריטב"א על מכות והוא ז"ל ביאר היטב דבמתני' בשררת עצמו וברייתא שחוזר לשררת אבותיו אף שלא הי' שלו תחילה רק לאחר שנמכר בעבד עברי או הרג נפש בשוגג נפלה לו שררה מאבותיו. ומתני' רבותא קמ"ל דאפילו לנשיאות עצמו ס"ל לר"י דאינו חוזר. וברייתא רבותא קמ"ל דאפילו לירושת אבותיו אף שלא החזיק הוא עצמו תחילה הוא חוזר לר' מאיר. עיי"ש. ואני אוסיף טעם כל שהוא. דמקור הדין בנמכר לעבד עברי ובעבד עברי ודאי אינו חוזר לשררת עצמו מאחר שהתמכר למכור בעבד עברי לדעת. ובאירע אונס הוכיחו התוס' פ"ק דיומא דחוזר לעבודתו. אך לא בלדעת. אך אם לאחר שמכר עצמו נפלה לו שררה דמשנפלה לפניו לא פשע בה הו"א דחוזר לר' יהודה. ע"כ נקיט קרא בשררת אבותיו דוקא וגם ברוצח כיון דברייתא עסיק בקראי דכתיב בעבד עברי וגמר רוצח מעבד עברי. אבל מתני' דתנן הדין לבד נקיט לה בשררת עצמו. ותמיהני על רו"מ שבודאי ראה דברי ריטב"א איך נסתייע מדוחק התוי"ט כי הרואה בריטב"א א"צ לדחוק כלל: יד) ועוד כי הרמב"ם כתב וכל הראוי לירושה. והרי גם בן בתו ראוי לירושה. וגם בהלכות מלכים משמע שגם בת יורשת במלכות להוריש לבנה. [לבד במלכות בית דוד כמו שביארתי שם]. [ובאמת בכ"ג י"ל דלא נקרא בן בתו ראוי לירושה דמצד שהוא בן בתו לבד אינו ראוי לירושה רק משום שהוא כהן מצד אביו ג"כ] במלכות ובשאר מינויים: טו) והנה במלך מודה כת"ר דשאר קרובים יורשים ובפסוק הוקשו כל פרנסים למלך. גם הרמב"ם בה' כלי המקדש כשימות המלך או כה"ג כו' משימין בנו או הראוי לירושה. וכשם שבמלך משימין הראוי לירושה אף שאבותיו לא היו מלכים כן בשאר מינויים: טז ובנזיר דף ל' גבי מעות נזירות דקאמר מהו דתימא יורשין גמירי לה לא שנא בן לא שנא בת קמ"ל הלכה. פי' המפרש הלכה בן ולא בת. משמע דאי הי' גמירי הלכה בן סתם הוה ילפינן בת מיני' והוה אמרינן יורשין גמירי פי' בן וה"ה כל יורש. [אי לאו דמיעט קרא להדיא כמו בעבד עברי] וה"ה במלך דכתיב בניו וירושה הוא כדאמר בש"ס להדיא אמרינן דה"ה כל יורשים. וממילא ה"ה כל הפרנסים דאתקשי למלך. לבד כ"ג דצריך קרא בפ"ע ואין דינו כמלך שהרי טעון משיחה. ולא מצינו לשון ירושה בכ"ג: יז) אך אני ביארתי היטב דלרמב"ם ור"ש לשיטתייהו דבמקום שיש בן אף שאינו יורש שוב אין שאר קרובים יורשים. אין קושיא כלל מת"כ לתוספתא. ולפענ"ד העיקר כשיטתם כמו שביארתי בראיות. אך במלכות וכדומה שיורש מחיים כשאין המלך ראוי וכמו שהבאתי מיותם וממשמעות המקרא אין בן שאינו ראוי לגדולה מעכב על הבת. ואפי' ראוי כיון שאין ירושה שיעשה מלך בלא מינוי רק שמחויבין למנותו אין הבן מעכב על הבת כמו שביארתי במעלה ו': יח) ולדעת עבוה"ג דפליגי מ"מ במלכות ונשיאות וכדומה הת"כ מודה דנקיבות יורשות אף שאין שאר קרובים יורשים מדכתיב לא יסור וגו' ומחוקק מבין רגליו. וכ"ג וכדומה הנהגת בהכנ"ס לא גמרינן מיני' דמה לירושת מלכות שאינו טעון משיחה תאמר בכה"ג דטעון משיחה. וה"ה הנהגת בהכנ"ס דדומה לכה"ג. וכפי הנראה לא עיין רו"מ היטב בענין ימחול לעיין היטב בכל הדברים שנזכרו שמה אחשוב שיראה כי להלכה א מקום לפסוק שלא ירש. בשגם כי בתשו' גינת ורדים כתב בספק באלו הענינים נחשב ספיקא דאורייתא ומחויבים למנותו: יט) מ"ש ליישב תשובת הרשב"א דפתח במנהגא וסיים בדינא דחזן הכנסת אינו בכלל מינוי ושררה שהרי מותר להשים גר חזן הכנסת. אין זה ראי' שהרי בקבלו עלייהו מותר לשומו דיין. ואפי' דיין קבוע ואפי'