אבני נזר יורה דעה שמה

שכבר מינו את הראשון הלא מינוי בלא משיחה אינו כלום במלכי בית דוד רק משום ירושה והרי ירושת השני מבטלתו. עד כאן: ב) והקשה כבודו ממ"ש בס' אשל אברהם שאם לאחד שמת אביו מינו אחר ואח"כ נתגדל הבן אין האחר נדחה. תמיהני כי אני כתבתי להדיא משום דמינוי בלא משיחה אינו כלום. משא"כ במינויים דעלמא דמינוי לבד עושהו ירב. והחילוק שכתב עפ"י דברי הרשב"א נדרים אינני רואה בזה חילוק כלל: ג' ואשר כתב דאין זה דרכי נועם שיסתלק מהגדולה בגמ' לא מצינו זה רק בדבר שאין בידינו לתקן אבל זה בידינו לתקן ע"י משיחה. ועוד רבי ורב הונא יוכיחו שאילו הי' בא ר"ה הי' רבי צריך לסלק עצמו מהנשיאות. אך ברבי שירש הנשיאות מחמת שבא מזרע דוד מן הנקיבות. ואילו בא ר"ה הי' מושיבו בראש. אף שבמינוי לבד נעשה נשיא והרי המינוי כמו משיחה ואין אחר משיחה כלום. בזה צריך לחלק דמינוי הוא דעת אנשים הממנין אותו והם מנוהו משום ירושה. משא"כ הנמשח בשמן המשחה כי שמן משחת קודש עליו ולא משגיחין בו מאיזה טעם מנוהו. כעין זה מצינו כלי שרת איכא מ"ד מקדש שלא מדעתו: ד) ועל מה שכתבתי באות ז' ליישב הא דמשחו יואש מפני עתלי' אף שהיא מחלוקה מבחוץ משום דשם אין חשש מעילה בשמן המשחה כיון שהי' קטן ואינו בסך אינו בלא ייסך. משא"כ שלמה הי' בן י"ב ובדורות ראשונים הי' בן י"ב גדול. והקשה כבודו הלא הרמב"ם ס"ל בנים אינם כסימנים רק אחר שהגיע לכלל שנים. וא"כ דורות ראשונים אף שהולידו מקודם מ"מ יש לומר דאינן נעשים גדולים קודם י"ג. אינו קושיא. דמ"מ מוכרח לומר דבדורות ראשונים בזמן שראוי להוליד הי' זמן גדלות. דאל"כ לא הי' משכחת בן סורר ומורה בדורות הראשונים. דלאחר י"ג כבר הוא ראוי להיות אב מכמה שנים. גם קשה קושיית התוס' איך אמרה תורה קטן א"צ לחזור אחר יורשין. הלא בדורות ראשונים צריך לחזור. וע"כ הי' אז זמן הבאת שערות קודם. ואף שלדעת רמב"ם בנים לא מהני קודם הזמן. היינו דכשילדה קודם זמן אמרינן שהיא מן הזרות שיוצאים לפעמים מהיקש הטבעי [וכמו שהאריך ר"י עמדין ז"ל בקונטרסו שחיבר בענין פצוע דכה] שהולידה קטנה. או אפשר שמחלק בין זכר לנקיבה. אבל בדורות ראשונים זכרים שהי' דרכן להוליד קודם מוכרח שהי' זמן גדלות שלהם קודם: ה ומה שהקשה הלא יכולים למשחו בכל שהוא. הלא בעצמו הביא רש"י הוריות (י"א.) דמשיחת המלך הי' כעין סיכה ופשט הגמ' כראב"ד דסיכה בכ"ש. ובלא"ה מה דפשיטא לי' בשאר איסורין חוץ מאכלות אסורות אין איסור ח"ש מה"ת. וראייתו מתוספתא דפ"ד דביצה. תשואת חן לו שהעירני מתוספתא. אך לפי ס' מגן אבות שמשונה הנך דתנן שיעורו במשנה דאבות מלאכות דבציר מהני שיעורין אין שם מלאכה עליהן כלל. אין ראי' משם: ו) ובמ"ש דהרמב"ם לא הביא רק שנויא קמא דאדם תמיהני הלא הא דכל שאינו בסך הוא ברייתא ואין חולק עלי' ורמב"ם הביא שינויא קמא שג"כ אמת: ובמה שכתב לחלק בין הא דמקיף את הקטן דחשיב קטן אינו בניקף. דשאני הכא דאיתי' בסך כשיגדל משא"כ בפאת ראש דאותו שערות יגבהו למעלה דמזיא מתחת רבי ולא יהי' בהם איסור כשיגדיל. לא הי' צריך לזה. דבפאת ראש אמרינן דהקפה זו צריך להיות הניקף חייב. ובאמת כתבתי שאינו ברור בקטן. אך מה שהביא רו"מ ראי' מחרש שנשא חרשת אחות אשתו אינה מתייבמת. ואף דלאו חייבי כריתות לדידהו שאינם מוזהרים. הנה מצות יבום אינו רק במקום שיש איסור אשת אח כדרבינא פ"ק דיבמות לב"ש. ומה שמתייבמת דחשיב אחות אשתו לשיתפקח ואז תהי' ערוה משום אחות אשה. ועוד דמה דאין תופסין קידושין בעריות הוא משום דכתיב בהו טומאה כדמוכח ממימרא דרב בצרת סוטה. ונהי דחרש אינו מוזהר מלטמא עצמו מ"מ אין קידושין תופסין ואי אפשר לקנותה ביבום ובזה נ"ל דהא דאמר בסנהדרין (נ"ה:) דבקטן הבא על הבהמה איכא תקלה היינו משום דמטמא עצמו. ואף שאינו מוזהר תקלה איכא. וגם מאכלות אסורות מטמאין האדם כמפורש בתורה. ואפי' המינקת שאוכלת דברים אסורים גורם טבע רע לתינוק וכן התינוק בעצמו כשאוכל דברים אסורים כמבואר ברמ"א סי' פ"א יש לדמותו להא דסנהדרין משא"כ באיסורין דעלמא: ח) ומ"ש שלדעתו הא דמקשה בגמ' וכי מפני מחלוקת נמעול היינו מעילה ממש. אני לא מצאתי מעילה בשמן המשחה שיביא עלי' אשם מעילות. והוא דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש בנתינה וסיכה. אין בו אלא חידושו: ט) מהשהקשה דמ"מ איך משחו ליואש הא אסור להאכיל לקטן דבר האסור. אני לא מצאתי איסור בשמן המשחה בניסך אלא בהסך אותו: י) על מ"ש דאפשר ברייתא דת"כ סוברת דעל פני אהרן אביהם לאחר מיתת אהרן כרחב"א דס"ל הכי במ"ר. השיב כבודו שהרמב"ן פ' כי תצא בקרא דעל פני השנואה הבכור כתב דלא מצינו על פני אלא מחיים. אי בעינא אמינא מרמב"ן בפי' התורה מותבת לי הלא הרמב"ן בפי' התורה בקרא דעל פני אהרן אביהם מפרש דלא כר' יצחק ודלא כרחב"א אלא דעל פני אהרן אביהם על וימת נדב ואביהוא קאי וא"כ לא מצינו ירושה מחיים בכהונה. אך באמת אין לנו אלא דברי רז"ל חכמי הש"ס ומ"ר. ואפשר דכרחב"א. אך באמת אין מרחב"א סתירה לדברי רמב"ן פ' כי תצא, שהרי באמת קשה מה ראי' הביא רחב"א מן ויקם אברהם מעל פני מתו דשם היה מתו מוטל לפניו. משא"כ אהרן שנסתלק מכמה שנים. וכבר התעורר בזה בעל יפה תואר (ויקרא כ'). ותירץ דרחב"א דחיקא ליה לומר דביוהכ"פ אחד אירע טומאה לאהרן ולאלעזר ע"כ פירש מת אהרן ומשום דצדיקים במיתתן נקראו חיים והוא רואה במיתתו מעלת בניו יע"ש. וא"כ אין זה ענין לבכור לאחר מיתתו: יא) על מ"ש (באות ס"ו) בהראי' שהביא הגאון מו"ה שאול זצ"ל מקרא דמחוקק מבין רגליו אלו נשיאי א"י הרי דבן בתו ירש בנשיאות. וכתבתי דאין לומר דלאו משום ירושת נשיאות אלא דכך נתנבא יעקב שיהי' בהם גדולים בעלי הוראות שיהי' ישראל מתרצים למנותם בנשיאות. דא"כ גם קרא דאל יסור שבט מיהודה