אבני נזר יורה דעה שמג

כשנצטרע ולא הי' ראוי לה בעצמו. ה"נ כיון שאשה אינה ראוי' לרבנות יורשה בעלה מחיים: פח) אך עוד יש לעיין אם נדון ירושת הבעל את אשתו כמו ירושת בן ובת או רק כשאר קרובים. והנה יש לצדד לכאן ולכאן. די"ל דהא חזינן שאין בן יורש את אמו במקום בעל. א"כ בעל הוא עוד יורש יותר מבן. ויש סברא להיפוך. דהא אין בעל יורש בראוי כבמוחזק ושאר קרובים יורשים. א"כ חזינן ירושת הבעל עוד גרוע מקרובים. ומה שקרובים אינם יורשים כ"ש בעל: פט) אך ראיתי להתוס' (קי"ד:) דהא דאין בעל בקבר יורש את אשתו שנפלה לה ירושה בחיי' כדי להנחיל לקרוביו ילפינן מהא דאין הבעל יורש את אשתו בנכסים שנפלו לה אחר שמתה כדילפינן מקרא דפינחס. דנהי דלא מבטל שארות לגמרי. מ"מ מכח שארות בקבר אשכחן דאינו יורש. ולפי זה ודאי בעל יותר קרוב מבן ובת. ומה שאינו יורש בראוי לבוא אחר מיתתה משום דאז אינו שארו כל כך. וע"כ גם מלוה אינו יורש משום דראוי לגבות אחר מיתתה ואז אינו שארה כל כך. אבל ירושת הרבנות דכבר ביארנו בראיות דיורש בחיי' ובעודם שניהם בחיים עדיף אפי' מבן ויורש זכותה ברבנות. וע"כ א"צ לפלפל אם הרבנות מקרי מוחזק. דכל ראוי הוא שראוי לבוא אחר מיתתה. אבל זה ראוי לבוא בחיי': צ) ומכל מקום אף שאין צורך לנ"ד נעיין בי' ולכאורה י"ל לפי מה שביארנו [במעלה סלע המחלקות אות י"א] דכל זמן שלא מינו את הבן איננו מלך רק שחיוב למנותו ברבנות והוי כעין מלוה. אך יש לחלק בין מלוה דבידו לסלקו במה שירצה. וכן לשון הש"ס לאו הני מעות שביק דהי' יכול ליתן לו מעות אחרים. וגבי קרקע לאו האי קרקע שבק אבוהון דיכול ליתן לו קרקע אחר או מעות. מה שאין כן ברבנות. מיהו בנ"ד אין נ"מ בזה דאין ראוי אלא הראוי לבא אחר מיתתה דאז פקע שארו קצת כנ"ל: צא ודע דאף אם הי' דין הבעל כדין הקרובים הרי העלינו (במעלה הג'] דקרובים יורשים. אך הוא רק מס"ס שמא כרמב"ם ור"ש דקרובים יורשים. ואת"ל כהמרדכי ועבוה"ג דת"כ ותוספתא דשקלים פליגי בהא. שמא כתוספתא דקרובים יורשין. ואני חפצי לברר הלכה בודאי שתהא מחוורת כשמלה וכן דרכי תמיד. ובעזהי"ת בארנו דירושת הבעל בחיי' עדיף אפי' מירושת בן והוא ודאי ירושה: ועחה נעלה אל המעלה הששית מעלה העליונה. צב) אשר נסתפקנו באות א' ספק ואו הואיל ויש בן ראוי לירש. ותחילה נבאר אם לא הי' הבן ראוי לירש. הנה אם בת יורשת במקום שיש בן שאינו ראוי לירש. הנה כן דעת רש"י ותוס' ורא"ש וטור ורשב"א ויש"ש גבי גוזל את אביו. והרמב"ם חילק בדבר כמו שנתבאר במעלה השלישית ויחידאה היא. ולדעת הב"י גם הרמב"ם אינו סובר כן. ופשיטא דליחידאה לא חיישינן: צג) אך אף לדעת הרמב"ם הלא בנ"ד שיש בן ראוי ליורשו בגדולה והוא נותן מדעת לגיסו. הגם שפסק המחבר או"ח קי"ג סעיף י"ב דאינו יכול למכור וליתן בגדולה. והוא מדברי המרדכי סוף פרק החובל הלא המרדכי למד זאת מדברי הת"כ דואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו ופרשנו ראייתו לפי פירושי בת"כ דקרוב אינו יורש וכ"ש מקבל מתנה ולוקח כנ"ל במעלה השלישית ולדעת הרמב"ם דקרוב באמת יורש והא דת"כ משום שיש בן. ממילא אזדא ראי' הנ"ל. ומסברא כשם שמוריש כך יכול ליתן במתנה: צד) ואף שהמחבר פוסק כרמב"ם ואעפי"כ פוסק כמרדכי. הלא דעת הב"י שגם הרמב"ם סובר בזה כדעת שאר מפורשים. והגם שרמ"א בחו"מ סי' קמ"ט כתב ג"כ דאינו יכול למכור וליתן גדולה. והוא מדברי הרמ"ה. י"ל משום דס"ל בפירוש הת"כ כהמרדכי דהרמב"ם יחידאה הוא. אבל אם הי' סוברים כרמב"ם ולא הי' להם ראי' מת"כ הי' סוברים ג"כ דיכול ליתן. וא"כ ממנ"פ בנ"ד אין לנו לבטל הירושה מחמת שיטת הרמב"ם דממנ"פ כנ"ל. וזה אני כותב לרווחא דמילתא. אך בפשיטות דליחידאה לא חיישינן בפרט שהב"י סובר שגם הרמב"ם סובר בזה כדעת שאר מפורשים. וע"כ פוסק כדעתו בש"ע צה) ואשר נסתפקנו שם שכיון שיש בן ראוי לירש בגדולת אביו הרי בשעה שמת אביו נתרוקן רשות לבן ואיך יירש חתנו אח"כ. ולדעת רוב הפוסקים הנ"ל אינו ניתן במתנה. הנה לכאורה מוכח להיפוך מירושלמי דכלאים פ"ט דרבי אמר אם יבא רב הונא ריש גלותא הוה מושיב לר"ה לעילא מרבי שהוא מבית דוד הזכרים ורבי מן הנקיבות. והנה ר"ה שהי' מן הזכרים ראוי לגדולה ואעפי"כ ירש רבי כיון שר' הונא לא הי' בא"י. ה"נ כיון שהבן אינו דר שם ולא הי' שם במקום שנפטר אביו וחתנו הי' שם ירש חתנו: צו) אך לכאורה אין הנידון דומה לראי' דהמלכות לדוד לעולם דכתיב וכסאך לעולם נגדי. וכל שעה ושעה שאין בא"י מן הזכרים ראוי לנשיאות יירש רבי שבא מן הנקיבות. (ועי' לעיל במעלה הג' אות ע"ג מ"ש בדעת הרמב"ם שגבי מלכי ישראל כתב מוריש המלוכה לבניו וגבי מלכי בית דוד כתב לבניו הזכרים] אבל ברבנות שכיון שיורש בנו שוב אין לאב זכות ברבנות והרי בשעה שמת אביו יירש בנו הרבנות על תמיד שבידו לבוא שמה ואף שאח"כ לא רצה ליסע שמה הרי הרבנות הפקר: צז) אך נראה דדיחוי זה ליתא דא"כ יקשה הא דהוריות (י"א:) בעי מיני' רבי מר"ח כגון אני מהו בשעיר. אמר לי' הרי צרתך בבבל. איתבי' מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמם ואלו מביאין לעצמם א"ל התם לא כייפי אהדדי הכא אלן כייפין להו לדידהו עד כאן ואם איתא דרבי לא יירש הנשיאות אלא לזמן ודכוותה בממון לאו קנין הגוף מקרי כמ"ש הרשב"א והר"ן נדרים (כ"ט:) אימא דכה"ג לא חשוב נשיאות לחייבו ושעיר. ולשון צרה מתיישב לפי"ז שבדבר אחד שניהן תוכפין זה על זמן של עכשיו ור"ג שבבבל על זמן של אח"כ [כמו שתי נשים צרות שיש להם בעל אחד אף שאינם תכופים זה לזה ואעפי"כ צרות הן] ואינו דומה למלכי ישראל ולמלכי בית דוד שאין למלכי בית דוד על שבטים השייכים למלך ישראל כלום. ואף שכתב הרמב"ם בפ"א מה' מלכים ה"ט מלכי בית דוד הם עומדים לעולם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שנאמר אך לא כל הימים