אבני נזר יורה דעה שמב

בחתנו ובן בתו דודאי אין מנהג פשוט שלא להעמיד. שהרי בתשובות הגאון ר' שאול פסק להעמיד חתנו וכן באחרונים שבזמנינו. וא"כ שוב יורש בן בתו. וה"ה החתן כמו כל קרוב: פ) שוב ראיתי בתשו' דברי חיים להגאון הקדוש ז"ל מסאנדץ שכתב דקרובים יורשים והביא דברי הרמב"ם הנ"ל. וכתב דאף שהרמ"א לא כתב אלא בנו ובן בנו כן הדין ששאר קרובים יורשים. וכן נראה דגם למרדכי ועבוה"ג קרובים יורשים מספק וכל שכן דלר"ש יורשים בודאי אין ספיקו שלהם מוציא מידי ודאי של הר"ש וכ"ש בן בתו ברבנות דאף לדידהו יורשים בודאי: פא) ועתה נעלה אל המעלה החמישית שמו חתן יכהן פאר. הנה בראש דברינו אות א' ספק ה' נסתפקנו דאפשר לומר הואיל והבת אינה ראוי' להיות רב אף הבא מכחה לא יירש. ואף שהוכחנו באות ס"ה מרבי שיירש הנשיאות מחמת שבא מזרע דוד מן הנקיבות. וכן באות ע"ו משמשון לפי דעתו של יעקב בתחילה שהוא המשיח ואף דכתיב לא יסור שבט מיהודה תירץ הפרי תואר משום שאמו מיהודה הרי דאף מכח נקיבות יורש אף שהיא אינה ראוי' להיות מלכה. יש לחלק דיכול לומר מכח אבוה דאמא קאתינא. אבל בעל דלא מצי למימר מכח חותני קאתינא (ואף דמצינו כמה פעמים חתנו כבנו ושאול קרא לדוד בנו. ומה"ט חייב אדם בכבוד חמיו ורש"י כתב בשבת (כ"ג) גבי נפיק מיני' ר' שיזבי פירש"י חתנו כבנו. מ"מ המכה את חתנו או מקללו לא יתחייב מיתה] אפשר דאינו יורש מכח אשתו: פב) הנה במרדכי פ"ק דקידושין בענין ירושת המומר שדעת הגאון שמומר אינו יורש מן התורה אף שמוריש לאחרים ויש אומרים שמדאורייתא יורש המומר ורק מדרבנן קנסוהו. וכתב המרדכי דאפי' לדעת הגאון בעל יורש המומרת ואפי' נפלו לה נכסים בחיי'. ובתה"ד כתב הטעם כיון דבחיי' בעל אוכל פירות לא קנסוהו לבעל אך זה ניחא לדעת הי"א דמה"ת יורש המומר. אך לדעת הגאון דמה"ת אין מומר יורש איך יירש הבעל. ונראה שדעת המרדכי דבעל יכול לומר אנא מכח חמי קאתינא וע"כ הוא יורש את חמיו אף שאשתו בחיי' כעין שכתבו התוס' בפרק הגוזל בבן הגזלן דכיון דגזלן בעצמו אינו יכול לירש את אביו. בנו יורש מכח אבי אביו. וא"כ ה"נ בנידון דידן שיכול לומר מכח חמי קאתינא. ולא איכפת לן במה שאשתו אינה ראוי' לרבנות. ונסתלק נמי סברא השני' שבאות א' סום ספק הה' דאיך מצינו ירושה מחיים כיון דמחמיו יורש שלא באמצעות אשתו: פג) האמנם שבתשו' מהרי"ט הקשה על המרדכי הנ"ל. מ"מ י"ל דמודה מהרי"ט דיכול לומר מכח חמי קאתינא. אך כמו בן הבכור הגם דמכח אבוה דאבא קאתי במקום אביו הבכור קאי ויורש פי שנים. ה"נ במקום אשתו המומרת קאי ואינו יורש ומ"מ בגוף הסברא י"ל דמודה דיכול לומר מכח חמי קאתינא דחתנו כבנו. אך מ"מ כיון שלדעת מהרי"ט אין זה טעם הגאון. קשה להעמיד יסוד על סברת מכח חמי קאתינא: פד) ראי' דלא אמרינן מכח אבוה דאמא קאתינא מדאמרינן בב"ב (קכ"ה) דבן בתו לא ירתי היא אלא ירתא ירתחי ואי מצי אמר מכח אבוה דאמא קאתינא הוה יורשו ממש. אלא ודאי דוקא מכח אבוה דאבא קאתינא אמרינן כדילפיון \שם קנ"ט.] מדכתיב תחת אבותיך יהי' בניך. וטעמא לחלק ביניהם דדוקא בן בנו שמתייחס אחריו יורשו כמו בנו. אבל בן בתו שמתייחס אחר אביו אינו דומה לאמו שמתייחסת אחריו. וכן משמע בשטמ"ק סוף פרק מי שמת בשם הראב"ד שכתב ירושה מאבי אמה היא שאמו יורשת בקבר את אבי' יעיי"ש. משמע אבל שהוא בעצמו יורש את זקינו לא אמרינן. ומ"מ הרי כבר נתבאר במעלה הקודמת שבן בתו יורש ברבנות. הרי שבן יורש את אמו ואמו ירשה הרבנות כדי להורישו לבנה. ה"נ ירשה הבת כדי להוריש לבעלה: פה) והנה על ספק הב' האיך מצינו ירושה מחיים. הנה קושיא זו יקשה על העבוה"ג שדחה החתנים מירושת בהכ"נ משום דאין בנות יורשות בשררה. ותיפוק לי' דאפי' יורשת מאיזה כח יירש הבעל בשררה. להקנות אינה יכולה ואין אדם יורש את אשתו מחיים. אך התירוץ מבואר מתשו' הרשב"א סי' ש' בחזן שרצה שבנו יסייעו לפרקים והשיב דבן יורש בגדולת אביו וכ"ש בחייו שצריך שיסייעו לפרקים. ולכאורה תמוה דהא ענין שררה ירושה הוא והאיך מצינו ירושה מחיים פו) וראיתי שכן מפורש בבמד"ר פרשה ב' פיסקא כ"ו ובנים לא הי' להם ויכהן אלעזר וגו' הא אם הי' להם בנים הי' קודמים לאלעזר ולאיתמר וכו' ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר' יצחק אומר בחייו וכו' אירע טומאה לאהרן שימש אלעזר אירע טומאה לאלעזר שימש איתמר. ע"כ. ומכלל דאם הי' בנים לנדב ואביהוא הם הי' קודמים לשמש בחיי אהרן אם אירע בו טומאה. הנה מפורש כדעת הרשב"א. והרי מצינו ירושה מחיים. וכן משמע מת"כ פ' אחרי סוף הלכה ד' מנין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכיפר הכהן פי' כהן אחר המתמנה שהי' ממנין כהן אחר תחתיו. הלכה ה' לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם כו'. הלכה ו' מנין כשם שמתקינין כהן אחר תחתיו כו' ולמה הפסיק בין הלכה ד' דמיירי בכהן המתמנה ובהלכה ו' מתחיל ג"כ בכהן המתמנה בהלכה ה' שהוא מענין אחר. אלא ודאי הלכה ה' מלמד שהבן קודם לכל אדם מיירי נמי מכהן המתמנה. דלענין זה נמי הבן קודם לכל אדם. דכשמת אביו כבר למדנו מפרשת צו. וכאן למדנו בכהן המתמנה בחיי אביו נמי בנו קודם וכדברי ר' יצחק במדרש פז) עוד ראי' מיותם בן עוזי' שזכה בכיבוד אביו שהי' אביו מצורע ונעשה אביו חפשי ממלכותו כדילפינן בהוריות מקרא דוישב בבית החפשית שמלך מצורע מתכפר בשעירה כהדיוט ולא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכו' [וע' סוכה (מ"ה:) ברש"י] מכלל שהי' מגיע לו המלוכה בחייו וירש את אביו בחייו. ועוד דאי לא ירשו בחייו גם במותו לא ירשו דאז לא הי' לו מה להוריש שכבר אבד מלכותו בשעה שנצטרע. ואם ישראל מינו לעצמם מלך הי' צריך משיחה כיון דלאו משום ירושה אתי. ובכתוב לא מצינו שנמשח. לא במלכים ולא בדברי הימים. ואותם מלכי בית דוד שנמשחו מפורש בכתוב שנמשחו וכן בגמ' למה נמשחו ובודאי יותם לא נמשח. וע"כ שירש המלוכה בחייו