אבני נזר יורה דעה שמא

אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן וימשחהו (והוא כשיטת רש"י ותוס' דשאול בשמן המשחה נמשח ודברי הרד"ק ואלשיך שם תמוהין מאד] ומאחר שמושחין המלך הרי הוא זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה כו' כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות. והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם הנה חילק הרמב"ם. דלעיל דבמלכות שאול קאי וכה"ג כתב לבניו סתם ובדוד כתב לבניו הזכרים דוקא: עג) אך הטעם מבואר לכל משכיל דהנה כבר כתב בפ"ד מה' כלי המקדש שאם מת המלך כו' מעמידין בנו או הראוי ליורשו. וא"כ אם לא הניח בן רק בן הבת הרי בן הבת ראוי ליורשו ויורש במלכות אך בדוד מילתא אחריתא אית בי' שהוא זכה במלוכה לעולם. ואף עתה שבעוונותינו שפסקה מלוכה אם תשוב הממלכה לישראל יהי' מזרע דוד. וא"כ כשמת מלך מישראל והניח בן בתו ואביו אינו מזרע דוד מעמידין מלך שבא מבית דוד הזכרים. שהרי דוד זכה במלכות שיהי' מלך מי שבא מבניו הזכרים ומתייחס אחריו. וכיון שיש מבית דוד הזכרים מי שראוי למלוכה מעמידין אותו אף שאינו מזרע מלך זה שמת. והוא קודם לבן בתו של זה שאינו מבית דוד הזכרים. וכל זה במלכות בית דוד שאף לאחר שניתנה המלוכה לירבעם ורק שבט אחד נשאר לרחבעם כתיב בירבעם אך לא כל הימים ומזה למד הרמב"ם דנביא שהעמיד מלך משאר ישראל תפסק המלוכה מביתו ע"כ ותחזור המלוכה לזרע דוד. הרי דאף שפסקה המלוכה וניתנה לאחר. המלוכה לדוד לעולם וכדכתיב וכסאך יהי' נכון עד עולם [אבל שאול המלך כשחטא ניטלה ממנו המלוכה ושוב לא חזרה אליו עוד] ואף שפסקה המלוכה מישראל עכשיו. אם כשיעמוד מלך המשיח יהי' מדוד. וע"כ אי אפשר שירש בן בתו אם כשמצד אביו אינו מזרע דוד. אבל במלכות ישראל כשירש בנו שוב אין לאביו במלכות כלום ויוכל בנו להוריש לבן בתו אף שאינו מבני אביו הזכרים ואביו הניח זכרים אחרים כשם שהיורש מאמו מנחיל ממון שירש מאמו לאחיו מן האב אף שהם נכרים לאמו. ה"נ במלכות. ודוקא בדוד דאפי' היתה המלוכה באמצע לאחר לסוף תחזור המלוכה לדוד והרי המלוכה בעצם לעולם לדוד. ואף אם הוא אצל בן דוד הוא לדוד ג"כ דלא עדיף בן דוד מאחר וכשם שאם היתה המלוכה לאחר לסוף תחזור אליו ולא פסק כח דוד מן המלוכה. כך כשהוא אצל בנו אי אפשר לבנו להורישה כי אם לבני דוד הזכרים וזה ברור ופשוט עד) ואין להקשות בתו גופה תירש המלכות ואף דכתיב תקים עליך מלך ולא מלכה זו אין ישראל מקיימים רק ממילא הוא לה ודומה לרחבעם שהומלך אף שאמו אינה מישראל רק משום שהיא בירושה וכן כתב הנ"ב דאינו בכלל תקים. ה"נ לענין מלכה נאמר כן ותירש הבת גופה והיא מבני דוד הזכרים ומתייחסת אליו. דהא ליתא שהרי העמדת מלכות הוא למשפטים ולמלחמות ואשה פסולה לדון וגם לאו בת מלחמה היא כבריש קידושין. וע"כ כתב החינוך שאין נשים מצוות במחיית וזכירת עמלק ואי אפשר שתירש המלכות רק אם ישראל יקבלו אותה דקיבלו מהני בממון אפי' בפסולין וכיון דמצד קבלתם תהי' שוב הוא בכלל תקים מלך ולא מלכה: עה) ונ"ל עוד דאפי' בן בתו בא מצד אביו מזרע דוד הזכרים כיון שע"כ לא מאבי חמה לבד יירש המלוכה. דמצד זה אינו מזרע דוד הזכרים רק מדוד הוא בא לירש. וכיון שיש בזרע דוד גדולים ממנו הם קודמים. וכעין דברי רש"י כתובות (ק"ג:) ד"ה ההוא ממלא מקום אבותיו הוה ודו"ק: עו) ויש להביא ראי' ג"כ דבן בתו יורש מיעקב דחשב ששמשון יהי' משיח והקשה הפרי תואר הא כתיב לא יסור שבט מיהודה. ותי' דמצד אמו שמשון הוא מיהודה הרי דן בתו יורש ג"כ. והיינו שלא הי' א' משבט יהודה הזכרים מי שראוי להיות משיח. ע"כ ירש שמשון שבא מבתו. ולפי האמת גם שמשון לא הי' משיח. ודוד הובטח שיהי' מזרעו הזכרים מי שראוי ליורשו ויהי' משיח סוף דבר נתברר לדעת הרמב"ם דכל היורשים בין אח בין בן בתו יורשין במלוכה. רק במלכי בית דוד אין בן בתו יורשו וכנ"ל עז ועתה נבאר פרטי דינים לכל השיטות. לשיטת הר"ש משאנץ קרובים יורשים בין בכהונה בין במלכות בין ברבנות ואפי' הניח בן שאינו ממלא מקומו. וה"ה בן בתו ברבנות ובמלכות לבד ממלכות בית דוד שאין בן בתו יורש. ולדעת הרמב"ם הדין כמו להר"ש משאנץ לכל הפרטים. לבד שאם הניח בן שאינו ממלא מקומו נתבטל ירושת שאר הקרובים. ולדעת המרדכי ועבוה"ג אין קרובים יורשים [בודאי] בין בכהונה בין במלכות בין ברבנות. אך בן בתו יורש במלכות [לבד במלכות בית דוד] וברבנות [בודאי] אבל בכהונה אין בן בתו יורש [בודאי] וה"ה בהנהגת בהכ"נ דינו ככ"ג דאין בן בתו יורש [בודאי] וזה לת"כ. אך לתוספתא אפי' קרובים יורשים בין בכהונה בין במלכות בין ברבנות. ובשל תורה הלך אחר המחמיר וכמ"ש בגינת וורדים ויורשים מספק. אך בן בתו יורש בודאי במלכות וברבנות: עח) והרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה העתיק דברי הרמב"ם בה' מלכים אפי' בנו או בן בנו קודמים לאחר כל זמן שהן ראויו. ולכאורה תמוה למה לא העתיק דברי הרמב"ם בה' כלי המקדש כשמת המלך כו' מעמידין בנו או הראוי ליורשו ושם פרט כל המינויין ג"כ. אך הרמ"א לטעמי' שהעתיק בח"מ שס"ז סעיף ה' דעת היש חולקים. ולשיטתם מוכח מת"כ דאין קרובים יורשים. ואף שכתבנו שגם לדעת המרדכי ועבוה"א הוי ג"כ ספיקא דדינא. הרמ"א בפלוגתא לא קמיירי. והרי המחבר לא העתיק דינים אלו כלל. ודי לרמ"א שיעתיק מה שהוא בודאי. ואף שלדעת הר"ש משאנץ ודאי קרובים יורשים אף שפסק בגוזל את הגר דאין בן שאינו ראוי לירש מבטל ירושת שאר קרובים. הלא הרמ"א לא ראה פי' הר"ש שעל הת"כ הנדפס בזמנינו ומה שלא כחר דבן בתו בודאי יורש. היינו מפני שדין זה לא נתבאר בפוסקים שקדמוהו. ואין בזה קושיא על הרמ"א ועוי"ל בן בתו בכלל בן בנו: עט) לפמ"ש הרב ז"ל מלאדי [הובא לעיל במעלה ב' כתר תורה אות ל"ד] בביאור תשו' הרשב"א סי' ש' בחזן דנתן טעם משום המנהג ואח"כ כתב מדינא. כיון דמדינא טעמא ל"ל. וביאר הרב מלאדי כוונתו דהיינו לאפוקי אם המנהג להיפוך. וי"ל דבזמן הרמ"א הי' המנהג שלא יעמידו קרובים תחת הרב בגדולה וכמו בזמה"ז. דמעולם לא שמענו להושיב קרוב תחת הרב. וע"כ לא כתב הדין בקרובים. מיהו