אבני נזר יורה דעה שמ

סמוך אתוספתא. ועל המרדכי לא קשה דכיון דמת"כ מוכח דאינו יכול למכור מקו"ח דירושה. ומתוספתא אינו מוכח דיכול למכור. דתורת ירושה עדיף מתורת מכירה דהמוכר עולתו או שלמיו לא עשה ולא כלום. ואלו יורש סומך וממיר ועוד כמה דברים. ע"כ כוותי' דת"כ פסקינן דעל מכירה אין סתירה מתוספתא וגם אין מפלגינן מחלוקתם לומר דלת"כ אפי' בירושה אינו ולתוספתא אפי' למכור יכול. אך לעבוה"ג קשה. ואולי אשתמיטתי' באותו שעה התוספתא. שהכ"מ בה' כלי המקדש לא הביא התוספתא. ולהלכה יפה פסק לפי שיטתו דמ מוכח דאין קרובים יורשים וספק כמאן פסקינן אי כת"כ אי כתוספתא. והרי הראובנים ודאי והשמעונים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי: סה) ואכתי קשה לעבוה"ג הא דהירושלמי שהביא הגאון ר' שאול ז"ל הנדפס בסוף שו"ת רמ"א דלא יסור שבט מיהודה וכו' דרבי אתי מנקיבות של בית דוד וירש בגדולה. ואין לומר דהאי לאו בירושה מיהודה אלא שנתנבא יעקב שכך יהי'. דא"כ גם ראשי גליות שבבבל נבואה לבד. ולמה אמר רבי בירושלמי דכלאים דאלו אתא ר"ה הוי מותיב לי' לעילא מקמוהי. ומנ"ל דהתמנות שבימיו ניתנה לדוד כלל. הלא לא ניתנה לדוד אלא מלכות. וגם בלא זה קשה מאד לומר כן. שהרי עיקר קרא דלא יסור שבט מיהודה הוא שניתנה המלכות ליהודה כדכתיב בדברי הימים הביאו הרמב"ן עה"ת בפסוק לא יסור שבט מיהודה. והרי המלכות ירושה מיהודה מפסוק זה. ונאמר שהדרש שדרשו בו חכמים מפסוק זה לא ניתנה ליהודה לירושה לבניו ממנו הא ודאי ליתא: סו) ולמרדכי לא קשה דנהי דמוכח מקרא דלא יסור וגו' דבת יורשת בגדולה. אכתי שאר קרובים לא שמענו. וכדאיתא בב"ב (ק"ט.) דבת עדיפא מאב כיון דלענין יבום בן ובת כהדדי נינהו והרי היא דומה לבן במקצת. ומת"כ לא מוכח רק לשאר קרובים. ובת לא שייך שתירש בכהונה ואף לא בן הבת אפי' הוא כהן כנ"ל בתחילת דברינו אות נ"ז. ועוד דאפי' היינו אומרים דבן הבת יורש בכ"ג לא הי' קשה כלל בת"כ. דכל הקושיא הוא רק אם היינו אומרים קרובים יורשים א"כ לא משכחת כלל יבא אחר. אבל בן הבת אף אם יורש. יכולין לפרש ואם לאו שאין בן ולא בן הבת ממלאים מקומו. אבל לעבוה"ג דפסק דגם בת אינה יורשת קשה: סז) ואם תאמר עד שאתה אומר לעבוה"ג אמור אל הרמב"ם לפי פי' הסמ"ע וכן מטין דבריו שבה' כלי המקדש שבמקום שיש בן אף שאינו יורש מונע על שאר קרובים מלירש. א"כ איך לא מנעו כל בית דוד הזכרים או הבנות מלירש בגדולה. לא קשיא דהנה בכתובות (ס"ב) מפורש דרבי אתי משפטי' בן דוד. וע"כ הא דירושלמי דאתי מנקיבות לאו מבנות דוד ממש. אלא מנקיבה אחת שהיתה באה ממלכות בית דוד. ואפשר שהיא היתה בת יורשת נחלה וירשה זכות אבי' שהי' ראוי לשררה. ואם הי' לו בנים הי' בניו ראוים לשררה. עכשיו שלא הי' לו בנים רק בנות ירשו הם זכות זה שבניהם יהי' ראויין לשררה ודו"ק. אך לעבוה"ג קשה: סח) ונראה ליישב עפ"י מה שכתבנו במעלה ב' [כתר תורה אות ל"א] דהא דגלי קרא במלך וה"ה בכל מנויין שבניו יורשין ואעפי"כ יש קרא מיוחד בכהן גדול דבאמת כ"ג אינו יורש כל כך כמלך. שהרי מלך בן מלך אינו טעון משיחה וכ"ג בן כ"ג טעון משיחה. ושוב אין למדין ירושת כהן גדול מירושת מלך דמה למלך שאינו טעון משיחה. וע"כ אף דגלי קרא שכעין מלכות שבנות יורשות. בכהן גדול וה"ה הנהגת בהכנ"ס מקדש מעט יש לדמותו לכ"ג לא למדנו ולא נוכל ללמוד ממלך כנ"ל: סט) ובעיקר הדקדוק של עבוה"ג הנה בזמנינו זה זכינו שיצא לאור פי' הר"ש משאנץ על הת"כ. ועל ברייתא זו דפ' צו דבזמן שבנו ממלא מקומו וכו' הביא תוספתא דשקלים דקרוב יורש. ומבואר דס"ל דלא פליגי ואין ליישב לשיטתו כמו שתרצנו שיטת הרמב"ם דבנו שאינו ראוי מעכב על הקרובים. שהרי הר"ש משאנ"ץ הוא הרשב"א שבתוס' כמפורש בתוס' שבת פרק במה מדליקין וכן מפורש בב"ח בהא דהגוזל את אביו ועוד בכמה מקומות בפוסקים כנודע. והרי כתב הגהת אשר"י שם בשם הרשב"א בהא דהגוזל אביו דנותן ליורש אף שיש בן הוא הגזלן בעצמו כיון שאינו יכול לירש בזה כו' וה"נ כיון שאינו ממלא מקומו ואינו ראוי לירש ירשו שאר קרובים. וע"כ ס"ל להר"ש דהאי ואם לאו יבוא אחר וישמש תחתיו קרוב אחר קאמר: ע) ונראה לי עוד דחילוק יש בין בן לשאר קרובים לפי מה שנסתפק בשעה"מ פ"א מה' עבודת יום הכיפורים בשם ספר זרע אברהם בהא דאמרינן ביומא באם אירע טומאה לכה"ג ביוהכ"פ דממנין שני תחתיו ואחר יוהכ"פ ראשון חוזר לעבודתו ואם מת ראשון שני חוזר לעבודתו. אם הוא דוקא כשלא הניח ראשון בן ממלא מקומו אבל אם הניח בן בנו קודם יעיי"ש. ונ"ל דכן הדין אבל שאר קרובים בכגון זה אינם יורשים. דהנה כתבנו בתחילת דברינו דאפשר לדמותו להא דעבד עברי אינו עובד את הבת וכ"ש שאר קרובים. וה"נ אין שאר קרובים יכולין לנהוג שררה על הציבור. וכ"ג נמי נשיא איקרי בספר יחזקאל אך באמת יש לחלק דשאני הכא דע"כ צריכין למנות אחד ושוב הקרוב קודם. ושאני עבד עברי שיוצא לחירות. וגם בפועל יכול לחזור מבואר בפוסקים שאם רוצה להיות פועל אצל אחר אינו יכול לחזור. וכ"ש דיש לחלק בזה בנ"ד שמחויבין למנות אחד. וזהו כשאין שם כ"ג אחר אבל בנ"ד שיש שם כ"ג והקרוב רוצה לירש שימנו גם אותו ויהי' עוד כ"ג שוב אינו יכול להשתרר על הציבור שיצטרכו ננהוג כבוד וגדולה גם בזה ואין יורש בכגון זה אלא הבן דעבד עברי עובד את הבן. וע"כ בת"כ מילתא דפסיקא נקט שבנו יורש תמיד בגדולת אביו אפי' הי' שם כ"ג אחר כגון שאירע טומאה לאביו. אבל אם אין בנו כו' יבא אחר כנ"ל. לא הי' שם כ"ג אחר ישמש קרוב. הי' שם כ"ג אחר ישמש כ"ג זה אפי' רחוק. כן נ"ל: עא) יהי' איך שיהי' מוכח מהר"ש דלא ס"ל דיוקא דעבוה"ג. וי"ל אלו הוה חזי להא דהר"ש הי' חוזר בו מדיוק זה וידוע בכללי הוראה היכא שפוסקים אחרונים חולקים על ראשונים ואחרונים לא ראו דברי הראשונים פוסקים כהראשונים: עב) ולענין ירושת הבת הרמב"ם בפ"א מה' מלכים הלכה ז' כתב כשמעמידין מלך מושחין