אבני נזר יורה דעה שלט

דובנים לא הי' להם. הא אם הי' להם בנים הי' קודמים. ויש לפרש דבני בנים אינם יורשים בעבד עברי ודינם רק כשאר קרובים. ומדחזינן מקרא דובנים לא הי' להם דאם הי' להם בנים והי' בני בנים לאהרן יורשים גדולתו. שוב ה"ה שאר קרובים. דמהיכי תיתי לחלק. הגם דמדברי הכ"מ לא משמע דהא דהקודם לנחלה קודם לכבוד לענין קרובים אתמר. אלא לענין דבן גדול קודם לבן קטן ממנו. מ"מ כן נ"ל הפירוש. שהרי הדין דבן גדול קודם לבן קטן ממנו כתב הרמב"ם אח"כ להדיא ואין נ"מ לדינא בזה מאחר שהרמב"ם כתב הדין להדיא אף לענין מלך בה' כלי המקדש ובהלכות מלכים כנ"ל: נט) אך הנה מצאתי רב קדמון שמוכח דס"ל להוכיח מדברי הת"כ אלו דאין שאר קרובים יורשים. והוא במרדכי ס"פ הגוזל ד"ה מי שהי' לו זכות שלא יבנה אדם בהכ"נ בלתי רשותו או רשות זרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר דלו ולזרעו השליטו הקהל ולא לאחר. והביא ראי' מדברי הת"כ אלו דאם בנו ממלא מקומו בנו קודם ואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו. כ"ש שאינו יכול למכור זכותו לאחר עכ"ל. והובא באו"ח סי' קי"ג ובחו"מ סוף סי' קמ"ט ברמ"א והגר"א ז"ל באו"ח פי' מדכתיב ואם לחו יבא אחר וישמש תחתיו משמע דלמכור אינו יכול. וקשה דא"כ מה כ"ש אך כונת המרדכי עפימש"כ הכ"מ בשם הרלב"ג בפ"ב מה' עבדים דמהא דאין עבד עברי יורש את הבת מוכח דאין האדון יכול למכור עבדו או לתתו לאחר. וה"נ ס"ל להמרדכי דמוכח מת"כ דאין שאר קרובים יורשים וה"ה לוקח כדברי הרלב"ג הנ"ל והוא כמ"ש דודאי יורש עדיף מלוקח דיורש סומך וממיר בקרבן מורישיו. וגם יורש מה שאינו ברשותו של מורישו. אבל המוכר עולתו [או שלמיו אליבא דרבנן דס"ל ממון גבוה] לא עשה ולא כלום. וכן אינו יכול למכור שאינו ברשותו כמו שאינו יכול להקדיש. וע"כ כתב המרדכי כ"ש שאין יכול למכור. אך קשה כנ"ל: ס) ונראה ליישב דראיית המרדכי ועבוה"ג דאי ס"ד דשאר קרובים יורשים א"כ אם אין בנו ממלא מקומו וקרוב ממלא מקומו ישמש הקרוב ואם גם הקרוב אינו ממלא מקומו נלך אחר הקרוב הרחוק יותר ונחלה ממשמשת עד אהרן הכהן. ולישנא דואם לאו יבא אחר משמע דשוב אין טענת ירושה ושוב יהי' מי שיהי'. ואי קרובין יורשין א"כ לעולם ישמש הקרוב. וגבי קרא דואם אין לאיש גואל נתעוררו חכז"ל וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים ופירש"י בגזל הגר הכתוב מדבר. מה שאין לתרץ כן בכהן דמזרעא דאהרן קאתי. אלא ודאי קרובים אינם יורשין בגדולה. והשתא אע"ג דלענין עשיית חביתין אין נ"מ בין בנו לשאר יורשין היינו אף דבקרא כתיב בנו. מ"מ ע"כ הטעם משום שירש נכסי כ"ג. דאם לא כן מהיכי תיתי לחייבו בחביתין. וכן לשון הת"כ והמשנה משל יורשין משמע מי שירש נכסיו. וכן כתב התוי"ט פ"ו דשקלים מ"ו. הגם דהוא אזיל שם אליבא דר"ש דאמר מדאורייתא קריבה משל ציבור. מ"מ סיום דבריו ולהכי קרי לי' יורשים. מזה י"ל דגם אליבא דידן דמדאורייתא קריבה משל יורשין. וכיון שהטעם משום שנתחייבו נכסי כ"ג. ה"ה שאר קרובים שירשו הרי נתחייבו הנכסים. אבל לענין ירושת כהונה אין למדין שאר יורשין מבנו. וירושת עבד עברי ומעות נזירות יוכיחו דבן יורש לא הבת וכ"ש שאר קרובים: סא) ולהרמב"ם שפסק דקרובים יורשים לא קשיא לי' מת"כ דאזיל לטעמי' דהנה בב"ק סוף הגוזל עצים הגוזל את אביו ונשבע לו משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובע"ח באין ונפרעין. ובפירוש לבניו או לאחיו מחולקים רש"י ורא"ש וטור עם התוס' שהם מפרשים לבניו של נגזל או לאחיו של נגזל אם אין לנגזל בנים זולת הגזלן יתן לאחיו של נגזל. ואף שיש בן הוא הגזלן כיון שהוא אין יכול לירש זה. שע"כ צריך הוא להוציאה מתחת ידו יורש אחיו של נגזל. ובהא דאמר רבא אפי' לארנקי של צדקה. לכאורה קשה דלעולם יתן לקרוב. ואם אין אחים לאביו הלא נחלה ממשמשת עד יעקב. פי' היש"ש כגון שהוא בן גר. ורש"י לא ניחא לי' לפרש בגר על כן פירש שאינו מוצא יורש לאביו. פי' אף שע"כ יש לו יורשין הוא אינו מוצא אותם שאינם אצלו. והתוס' אף שפירשו לאחיו של גזלן או לבניו של גזלן. מ"מ מודים כשאין לו בנים ואחים נותן לאחי אביו כמ"ש בדרו"פ לדעתם. וכן משמע בהגהת אשרי שכתב בשם הרשב"א בעל התוס' כפירוש התוס' לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן ואם אינו מוצא יורש לאחיו נותן לקופה של צדקה. ומדכתב ואם אינו מוצא כפירש"י ולא כפשוטו שאין לו בנים ואחים. מכלל שנותן לאחי אביו ולא משכחת שאין לו יורשין כנ"ל. ע"כ הוצרך לפרש שאינו מוצא. הנה נתבאר דעת הרא"ש וטור ורש"י ותוס' ויש"ש דנותן לאחי אביו כיון שהגזלן אינו יכול לירש סב) אבל הרמב"ם פי' המשנה או שאין לו שאין בנים ואחים וכן כתב בחיבורו שאם אין לגזלן בנים ואחים נותן לקופה של צדקה. ומבואר מדבריו שאינו נותן לאחי אביו. וכן כתב בדרישה וסמ"ע לדעת הרמב"ם. האמנם שהב"י כתב לדעתו ואם אין לו בנים ואחים ואדם הראוי ליורשו. ומבואר מדבריו דבאין לו בנים ואחים לחוד לא סגי רק דבעי שלא יהי' אדם הראוי לירש. והיינו דאינם אצלו או בבן גר. ובפירוש המשניות כתב ג"כ ואם אין לו אצלו בנים או אחים עכ"ל. ובזה בודאי אי אפשר שיתן לאחי אביו כיון שהבנים ואחים ירשו הרי אחי אביו כנכרי אצלו. מ"מ לשון הרמב"ם בחיבורו מורה כהסמ"ע: סג) והשתא לדעת הרמב"ם דכיון שיש בן אף שהוא אינו יכול לירש. מ"מ מעכב על אחי אביו מלירש. שוב לק"מ מת"כ דיבא אחר וישמש תחתיו. דכיון שיש בן אף שאינו ממלא מקומו ואינו יורש בגדולה. מ"מ מעכב על שאר קרובים מלירש. והפירוש אם בנו ממלא מקומו לאו דוקא בנו אלא היותר קרוב שירשו כמו לענין חביתין. ואם היותר קרוב אינו ממלא מקומו בטלה ירושה מהגדולה. דא"מ מעכב על שאינם קרובים כל כך כנ"ל. וכן מורה לשון הרמב"ם בה' כלי המקדש להמעיין: וכל זה להרמב"ם לשיטתו אבל לדידן דכל הפוסקים [חוץ הרשב"א בתשו' ח"ד סי' כ"ב]. חלוקין על הרמב"ם בזה. שפיר מוכח מת"כ דאין קרובין יורשין ונתיישבו דברי העבוה"ג. והבאנו ראי' לדבריו ג"כ מהמרדכי: סד) והנה אף שחזקנו זרועות בעל עבוה"ג עדיין צריך למודעי. מה חזית דסמכת על הת"כ