אבני נזר יורה דעה שלח

ומוכח דלענין משפטי תורה ג"כ איתא בירושה. ולדעת הפוסקים דזה חשיב כתר תורה דליתא בירושה. צ"ל כמו שחלקתי דלבית דוד שאמר להם דינו לבוקר משפט אף שדנין עפ"י משפטי תורה. מ"מ כוונתם להעמיד ארץ במשפט המלך כדכתיב והצילו גזול מיד עושקו עיי"ש בכתובי ירמי'. וא"כ בזמה"ז ג"כ איתא בירושה וכמו שביארתי באות נ'. נמצא שדבריי עולים יפה אף לדעת הר"ן: נג) ואף שבכלל המינוי הוא נמי הוראות או"ה וגיטין וחליצה. הא ודאי גיטין וחליצות הוי מידי דלא שכיח נגד דינים. והוראות ג"כ שואלין לכל בן תורה יודע להורות זולת שאלות ריאה ששייך דוקא לרב שבעיר. והכל מיעוט נגד דינים. ובזמנינו אין התמנות הרבנות להרביץ תורה ברבים כמו שהי' בזמניהם. ובזמנינו זה תלוי ברצון הרב אם ירצה ואם יחדל. ואין לבני העיר לומר לו דבר בזה. בפרט שהח"ס בעצמו סי' י"ג חזר בו משום שהרב ממונה להנהגת העיר. ואטו משום דממונה לתורה ג"כ מיגרע גרע. ועיי"ש שהביא עוד ראי' לזה ממה שהנהיגו ירושה מהלל ואילך משום דפחיך בי' כתר מלכות. אך לפי"ז אפשר אינו מדאורייתא. אך לפימ"ש הא פשיטא שאם יצורף עוד הנהגת עיר אל דין שיהי' הם רוב רבנות ואזלינן בתר רובא והבן יורש ודו"ק: נד) בקיצור יש ג' טעמים בנ"ד להעמיד הירושה ברבנות. הא'. דכל ראיות החת"ס סתורים ותמוהים. ומהרשד"ם והרמ"ע מיעוטא. נגד הריב"ש ומהבי"ט ומהר"ש אלקבץ. בפרט שהריב"ש הוא מתקיפי קמאי. והראי' שהביא מהרשד"ם מתה"ד אינו ראי' לרבנים שבזמנינו כנ"ל. והרשד"ם גופי' כתב בתשובה אחת והוא בתשו' אבקת רוכל סי' ר"א דממונה לדון ולהורות בנו יורש גדולתו. דהי' שאלה בחכמים שנתקבצו ונידו ששום חכם שלא הגיע לארבעים שנה לא יהי' רשאי לדון ולהורות אם עשו כהוגן אם לא. וכתב שם וז"ל ועוד כיון שיש החכמים הבחורים מי שהי' זקינו רב וגדול ודיין אז בנו יורש גדולתו כמ"ש הריב"ש ז"ל אפי' לא החזיק מו"ה יוחנן אלא שעתה תחילת המינוי כו' עד ובלבד שינהגו מנהג אבותיו עכ"ל. ואיך יעלה על הדעת לעכבו מלירש נחלת אבותיו כ"ש לגזור נידוי על ככה. זה דבר שאין לו שחר. צא ולמד מחכמי המשנה שמינו את ראב"ע לנשיא בזמן שהי' בן י"ח שנה אעפ"י שהי' נמצאים חכמים גדולים ממנו בחכמה ובשנים ר"ג עצמו ור' יהושע ור' אליעזר ור' ישמעאל ור' טרפון וכמה חכמים גדולים ממנו בחכמה ובשנים כדאיתא בפ"ק דזבחים ובפ"ק דידים: נה) הב' דגם מהרשד"ם מודה דנגד שוה לו הוא קודם כמ"ש בתשו' גינת וורדים לדעתו. רק אם אחר גדול משום צדק צדק תרדוף. ובנ"ד יש עוד טעם יען שחתן הרב הוא כהן מיוחס דור אחר דור רב בן רב גאון בן גאון עד רבינו הגדול הש"ך ז"ל אשר הפוסקים קורין אותו בשם כהן גדול שפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ראה בפר"ח סי' צ"ח סעיף ב'. ובודאי כהן אמת הוא. ואיתא במס' יומא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או דאתי משבט יששכר ומסיק אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן. ולאחר שגלו עשרת השבטים רק שבט לוי מסקי שמעתתא אליבא דהילכתא והוי בכלל צדק צדק תרדוף ליקח את זה. וגם הרמ"ע מודה בממלא מקום אבותיו בחכמה ג"כ וגם זה כן וחמיו הרב ז"ל תמיד הי' מרגלא בפומי' חתני זה הוא תיבה ספרים שלי כמו שהעידו רבים. הג'. שהרבנים שבזמנינו דין מלך להם לענין ירושה הואיל ואין סמוכין והדין רק להנהגת המדינה וכן נתפשטה הוראה בכל העולם שהבן שהוא ראוי לאותה איצטלא זכה בירושה אביו ברבנות. ותו לא מידי: נו) ועתה נעלה אל המעלה השלישית והרביעית לבאר דין ירושת קרוב או בן בתו ברבנות ובשמות יקראו נחלת אבות. נחלת שאר: הנה בתשו' עבוה"ג סי' י"ט במשפחה ראובנים שהי' ממונים בהנהגת בהכ"נ ונפטרו איזהו מהם בלא בנים זכרים ורצו חתניהם שמעונים ג"כ לזכות בהנהגת בהכ"נ. והשיב דבת"כ פ' צו מוכח דאין בנות יורשות [ולכאורה בכהונה לא שייך שירשו חתניהם או בני בנותיהם אפי' הם כהנים כיון שאי אפשר להם לזכות מצד אשתם או מצד אמם לבד כי מצידם אי לאו מצד אביו לא הי' כהנים כלל. רק מצד שהם כהנים מצד אביהם ג"כ והרי כתר כהונה זכה בו אהרן שלא יהי' כהן וכ"ש כ"ג. אלא הבאים מבניו הזכרים המיוחסים אחריו. וכאן שמצד אמם לבד אי אפשר לירש בכהונה גדולה כי מצד אמם אינם מתייחסים אחר אהרן. רק דמצד שאביהם הם כהנים ומתייחסים אחר אהרן ושוב שם יש בזרע אהרן מי שראוי יותר הוא קודם. וכעין שפירש"י כתובות (ק"ג:) גבי בני רבי שאם אחיו הקטן גדול ממנו הוא קודם. ומ"מ יש לפרש ראיית כיון שאינו יורש אלא בנו משמע שאר קרובים לא. והיינו משום דמצינו בן עדיף לירש בעבד עברי ומעות נזירות ע"כ לא ילפינן שאר קרובים מבנו. וה"ה דלא ילפינן בת מינייהו ואין נ"מ בזה לדינא רק פרשתי ראייתו]: נז) והנה לכאורה כונת העבוה"ג כיון דלא מצינו בכתוב רק משום תחתיו מבניו ובת"כ אמר ואם אין בנו ממלא מקומו יבא אחר וישמש תחתיו. משמע דאם קרוב ממלא מקומו אינו יורשו כיון דבכתוב לא נזכר אלא בנו מוכח דשאר קרובים אינם יורשים והוא הדין בת כנ"ל: נח) אך קשה על זה דהא מהאי קרא יליף ג"כ דכל זמן שלא מינו כהן אחר תחתיו יורשים מקריבין החביתין מדכתיב מבניו יעשה אותה. והרי בקרא לא נזכר אלא בנו. וע"כ בנו לאו דוקא דה"ה שאר יורשין. וה"ה לענין ירושת כהונה ה"ה שאר יורשין. ואיך אפשר למפסק הקרא בסכינא חריפא ולומר לענין עשיית חביתין כל יורשין בכלל ולענין ירושה בנו דוקא. ואיך יוכיח העבוה"ג עוד ההיפוך. ועוד קשה טובא לעבוה"ג דבתוספתא פ"ב דשקלים מפורש להדיא דאח וכן בן אח יורש בגדולה. והרמב"ם העתיק התוספתא בפ"ד מה' כלי מקדש הלכה כ' וז"ל כשימות המלך או כ"ג או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשיו וכל הקודם לנחלה קודם לשררת המת. וגם בפ"א מה' מלכים ה"ז כתב הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם להקטן ממנו הרי דשאר קרובים יורשים. ובת"כ יליף זה מקרא