אבני נזר יורה דעה שלו

והי' בניהם כולם ראוין לנשיאות שהי' חכמים גדולים. כן נ"ל לפרש דברי הרמ"ע ז"ל והוא ברור: מה) ועוד נ"ל דאפי' לדעת הרמ"ע [והרשד"ם דמינוי תורה אינו בירושה] דבכתר תורה צריך שיהי' ממלא מקומו בחכמה ולא סגי בחכם קצת. היינו דוקא חכם הממונה להרביץ תורה הוא דנשתנה דינו מדין מלך וכה"ג. אבל חכם ממונה לדין בזה"ז דינו כדין מלך ממש לדבר זה. דבממלא מקומו ביראה אף דאין ממלא מקומו בחכמה רק שהוא חכם קצת (דחכם קצת ודאי בעי גם במלך יורש בגדולת אביו ברבנות. ואף דבימי הנשיאים לא הי' הדין כן לדעת הרמ"ע שהרי ראש סנהדרין ואב ב"ד הם ממונים לדין. מ"מ בזמה"ז נשתנה הדין כמו שאבאר. ואף דרשד"ם לא נחית לסברא זו ראיות ברורות יתנו עידיהן. ואני קורא ע"ז כתר תורה כל הרוצה ליטול יטול: מו) דהנה קשה הלא המלך עיקר מינויו הוא למשפטים ומלחמות וכמ"ש הרמב"ם סוף פ"ד מה' מלכים וז"ל שאין ממליכין מלך בתחילה אלא לעשות משפטים ומלחמות שנאמר ושפטנו מלכינו ויצא לפנינו ונלחם מלחמתנו עכ"ל. ושלמה כשנתמנה למלך התפלל ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמיך וסיים כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. ושם קפיטל ד' יהושפט בן אחילוד המזכיר פירש"י איזהו משפט שבא לפניו ראשון שיזכרנו ראשון. ובשמואל ב' ט"ו ויהי כל איש אשר יהי' לו ריב לבוא אל המלך למשפט ובמלכים ב' ט"ו וינגע ד' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ. ואמרו רז"ל שכל דין שהי' דן הי' אומרו בשם אביו. ובשבת פרק במה בהמה גבי יאשיהו דכתיב וכמוהו לא הי' לפניו מלך וגו' שכל דין שדן מבן שמונה עד בן שמונה עשרה החזירן להם. ובמשלי כ"ה ג' ולב מלכים אין חקר פירש"י שכמה דינים באים לפניהם וצריך לתת לב לכולם. ובסנהדרין (י"ד:) ויצאו שפטיך וזקיניך ושפטיך זה מלך וכ"ג מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ. כ"ג דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. וא"כ אם הממונה על הדין אינו בירושה איך יורשין כתר מלכות. ונהי דמכ"ג אין קושיא דביומא ע"ג קאמרינן דבתר העיקר שנמשח לה אזלינן. וכ"ג עיקרו לעבודה. אבל מלך אי אפשר לומר דעיקרו למלחמות דמשפטים תדירים ושלמה הי' איש שלום ומעט מעט מלחמות אשר עשה וכיון שכתב הרמב"ם דמשיחת המלך למשפטים ולמלחמות ומשפטים עיקר טפי ממלחמות ומאי טעמא דאיתא בירושה א): מז) וראיתי לרבינו הר"ן בדרשותיו דרוש י"א דמה ששאלו ישראל מלך למשפטים הי' חטא שרצו שעיקר משפטיהם יהי' מצד המלכות. ובאמת עיקר המשפטים מצד השופטים עפ"י התורה ומה שהוא צורך לקיבוץ המדיני משלים המלך. ואף שמצינו ב"ד מכין ועונשין לצורך השעה. זה הי' בזמן שלא הי' בישראל מלך ונכלל בכח השופט שני ענינים כח המלך וכח השופט. ואפשר עוד לומר שכל מה שנמשך למצוות התורה בין שהוא כפי הפשט הצודק בין שהוא לצורך שעה נמסר לב"ד כאומרו ושפטו את העם משפט צדק. אבל תיקונים ביותר מזה נמסר למלך. עוד שם ומפני זה הזהיר המלך לבלתי רום לבבו מאחיו כלומר שמתוך שהמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט צריך אזהרה מרובה לבלתי יסיר מן המצוה ולבלתי רום לבבו מאחיו כפי היכולת זה הגדולה שנותן לו השי"ת אבל בשופט לא נצרך לכל זה ולכל אלו האזהרות לפי שיכולתו מוגבל כפי משפט התורה באמת ושפטו את העם משפט צדק והזהירו שהמשפט לא יטהו בשום פנים באומרו לא תטה משפט והזהירו עוד שלא ליקח שוחד גם לשפוט צדק עכ"ד יע"ש דבריו כי נעמו ואי אפשר לי להעתיק כל דבריו: מח) והנה לפי דבריו אין משפטי המלך מצד חכמת התורה רק הוראת שעה לתיקון המדינה ואינו משפטי התורה. אך באמת קשה לי טובא על דבריו. הא') כי לא מצינו הוראת שעה בדבר שבממון רק להעניש. והרי ביאשיהו ובדוד מפורש שבדבר שבממון בין אדם לחבירו הי' ושלמה אמר מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. ופירש"י אינני כדייני או"ה דייני או"ה אם לוקח מעות מזה ונותן לזה אין בכך כלום אבל בישראל וכו' הנה מפורש כי בדיני ממונות בין אדם לחבירו הי' דן. ולא שייך בזה הוראת שעה. ועוד דכיון שלא הי' צריך בהוראת שעה לדון עפ"י התורה מה טעות שייך בזה וכפי שכלו הי' דן. וגם מ"ש כי הדיינין הזהירו שלא יטה משפט ההוא בשום פנים כאמרו ולא תטה משפט. הנה במ"ר פ' שופטים אמר ר' אחא בא וראה שש מעלות הי' לכסא של שלמה ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה ואלו הן ולא תטה משפט וגו' והרי הכרוז עומד לפני כסא של שלמה כיון שהי' עולה מעלה ראשונה הי' כורז לא תטה משפט וכו' הנה שכל אזהרות שבדיין ישנם גם במלך: מט) גם מש"כ שלא הי' כח ביד ב"ד לדון הוראת שעה בזמן שהי' מלך רק בזמן שאין מלך יש בהם