אבני נזר יורה דעה שלה

לט) ובעיקר הדין מפורש בתשו' הריב"ש סי' רע"א ובמבי"ט חלק ג' סי' ר' דבמינוי תורה בנו קודם. ובריב"ש הביא שם הא דספרי גבי מלך. והא דת"כ גבי כ"ג. ודברי הרמב"ם בה' מלכים. וכן המבי"ט סי' רע"א ובמבי"ט ח"ג סי' ר' ודלא כמהרשד"ם. וכבר עשה מעשה הרב הגדול המקובל האלקי מהר"ש אלקבץ בצפת שאחר שהסכימו כל בני הקהל על מהר"ם אלשיך להושיבו בראש והתחילו לחתום. מנעם מהר"ש אלקבץ הנ"ל עד שיגדיל בנו של הרב מו"ה אברהם שהי' חכם הקהל. וכאשר הי' בן י"ג שנה הושיבוהו בראש. ואף שמהר"ם אלשיך הי' אז בן ששים שנה. כן כתב בגינת וורדים שם. הנה שהשוה חכם הקהל לדין מלך והמתין לבנו הקטן עד שיגדיל וקי"ל בכל מקום מעשה רב. וכ"ז דלא כהרשד"ם [ולפנינו יתבאר שגם מהחכם בעל עשרה מאמרות אין ראי' לדידן]: מ) ומה שכתב החת"ס בסוף התשובה וראי' הגדולה שבכולן מה שמצינו במדרש בשעה שאמר מרע"ה יפקוד אלקי הרוחות שהי' סבור שבניו ירשו מקומו ויטלו שררתו א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סובר הרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והי' פורס המחצלאות נוצר תאנה יאכל פרי' ע"כ. והנה מרע"ה בעצמו אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ומבואר במדרש דהיינו איש שיכול לעמוד בפני רוח של כל אחד ואחד. ואילו לא הי' בבניו כל המדות האלו לא הי' מבקש להם גדולה שהי' סותר עצמו בתפילתו אלא ע"כ שהי' הבנים ראוים לכך. והקב"ה לא אמר שיהושע יותר הגון אלא שסידר הספסלאות וקשה הא כתיב תחתיו מבניו אלא ע"כ בכתר תורה לא נאמר זה עכ"ד החת"ס: מא) במחכ"ת הרמה אינני רואה בזה ראי' כלל שמלבד שבאבות דר"נ מפורש שהקב"ה השיב למרע"ה בניך לא עסקו בתורה. אבל אם הי' עוסקים בתורה והי' ממלאים מקומו הי' יורשים גדולתו אך גם מלבד זה הרי אמרו בזבחים (דף ק"ב:) אמר עולא בקש משה מלכות ולא נתנו לו דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנא' מי אנכי ד' אלקים כי הביאותני עד הלום. מתיב רבא ר' ישמעאל אומר יבמה מלך אמר רבא לו ולזרעו קאמר. וכן איתא בשבועות (ס"ו.) בפירש"י ד"ה וכן תעשו דמשה הי' מלך. עוד שם בזבחים (ק"ב.) אמר רב משה רבינו כה"ג וחולק בקדשי שמים הי'. ומייתי יש אומרים דסברי כרב דלא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה אבל הוא הי' כהן. והנה משה הי' מלך וכה"ג וזרעו לא ירשו בגדולתו ואין ללמוד ממשה: מב) אך טעם הדבר אפשר על דרך שאמרו בזוה"ק פ' יתרו בפסוק ואת שני בניה ר' אלעזר אמר הא משה הוה מזדווג באתר אחרא קדישא עילאה ולאו יקרי למיקרי להון בניו. עוד שם בסמוך ודאי בגין יקרא דשכינתא אזדווגותא עילאה דאזדווג בי' במשה כתיב בניה. וידוע ג"כ מאמר הזוה"ק ריש פ' חקת על פסוק של נעליך מעל רגליך שכאן נרמז לו לפרש מן האשה דאזדווג בשכינתא. וזה פירוש הפסוק אל תקרב הלום אין הלום אלא כהונה אין הלום אלא מלכות כדאיתא במדרש. והכל לענין שלא ירשו בניו כנ"ל ותיכף אמר הטעם של נעליך מעל רגליך דאזדווג בשכינתא ובדרגא דילך אינם קרויין בניך אלא בני' ואינם יורשים בגדולתך ויותר הי' נקרא יהושע תלמידו בנו. והוא פירוש אמת בעזהי"ת. ואין זה סותר מאמר אבות דר"נ שבניו לא הי' עוסקים בתורה כמבואר בנתיבות עולם נתיב האמת בטעם שלא הי' לבניו של משה המעלה שהי' לבני אהרן דמשה הי' במדריגת אמת ובעסק הולדת בנים צריך צניעות שיוצא קצת מדרך אמת ולא הי' הבנים דבוקים במדריגתו. והוא כעין מאמר הזוה"ק הנ"ל. ואילו הי' קרויים בניו והי' להם המעלה הגדולה הי' עוסקים בתורה כמו בני אהרן. העולה מהנ"ל שאין ללמוד ממשה רבינו בזה: מג) אך המג"א הביא גם בשם העשרה מאמרות דכתר תורה אינו בירושה רק מהלל ואילך הנהיגו ירושה בנשיאות יען הי' מבית דוד ואז הי' מלך עבדא בישא הורדוס ע"כ להשלים המלוכה נהגו ירושה בנשיאות מדין מלכות עכ"ד והנה ז"ל בעל העשרה מאמרות ח"ד פי"ט ומילתא אגב אורחא בעיא לן למנדע דאע"ג דתניא בספרי פרשת המלך שכל פרנסי ישראל בניהם יורשים תחתיהם ובת"כ יליף מדכתיב גבי כ"ג ואשר ימלא את ידו דבעי ממלא מקום אבותיו ובפרק הנושא מוכח דסגי ממלא ביראה אע"ג דאינו ממלא בחכמה הני מילי בכתר כהונה וכתר מלכות וכל דדמי לי' כגון שררותא דמתא אבל גבי נשיא ואב ב"ד כיון שכתר תורה מונח בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבא ויטול אין הדבר כן מדין התורה. לפיכך לא מצינו בנשיאים הראשונים שיהי' מנחילין כתריהם לבניהם אלא מהלל ואילך כו' ואפשר שכיון שקלקלו עבדי בית חשמונאי בבית שני ועמדו הורדוס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה הוגנת התקינו ב"ד שיהי' כתר תורה ים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו. וכבר זכרנו מילתא יתירתא דהוה בהלל והסכים הקב"ה על ידם שזכו לשלשלת היוחסין גדולה והי' כולם ראוין לנשיאות עכ"ל: מד) ולכאורה כל מה שכתב בענין דבעי ממלא מקומו ושדי בממלא מקומו ביראה אין צורך לדבריו ועוד מה הראי' שכתב לדבריו שכתר תורה מונח כל הרוצה ליטול יבא ויטול. הא כתר תורה לאו כתר הרבנות הוא. רק שהתורה בעצמה כתר בראש לומדי' וכעין נזר אלקיו על ראשו דכתיב בנזיר. ותדע דאל"כ מאי דקאמר כל הרוצה יבא ויטול בלא הזהירו שלא יהי' תחילת לימודו שיקרא רב ואמרו אל תעשי' עטרה להתגדל בה אלא למד מאהבה. אלא דהרמ"ע בא לומר דאף דבמלכות וכהנים אם ממלא מקומו ביראת חטא די. בתורה אינו כן. אלא צריך להיות חכם גדול בתורה. כי להיות ראש סנהדרין ואב ב"ד צריך להיות העיקר בתורה. וזה שאמר שכתר תורה מונח. ולאו בני הרבנים לבד בידם להיות חכמים גדולים. וגם אין במה שהם בני רבנים מועלת להם להיות חכמים גדולים. רק כל מי שירצה להיות חכם גדול ויגע בה נעשה חכם. ואלו הי' הכתר תורה ירושה הי' בני הנשיאים נעשו חכמים גדולים בלי השתדלות. והי' יורשים הכתר כמו שהי' הענין בבני דוד. שכל הראוי למלכות כתר מלכות הולמתו. שהי' להם חריץ בראשם. וכמו כן אם הי' כתר תורה בירושה הי' מוכנים לזה בתולדה. וכמו שהכהנים מקודשים בחולדה ומדתם מדת חסד כנודע. אבל אין הדבר כך. וע"כ לא ירשו הנשיאים מתחילה לבניהם ולאחר התקנה מן השמים הסכימו על ידם