אבני נזר יורה דעה שלד

במנהג וסיים בדינא. ע"כ תירץ החת"ס דלכאורה קשה ל"ל בכ"ג קרא דבן קם תחת אביו ת"ל מדכתיב במלך כל ישראל לרבות כל המינויין בישראל וא"כ ל"ל קרא מיוחד לכ"ג. ותו דממעט משוח מלחמה. ומי גרע משאר מינויין. ומזה העלה החת"ס דמינוי קדושה אינו בכלל ירושה. וע"כ אצטריך קרא לכ"ג וחוזר וממעט משוח מלחמה. וכ"ש שאר מינוי קדושה. וחזן הכנסת דקדושה הוא תלי במנהגא יש מקומות הנהיגו חזן הכנסת בבהכ"נ מקדש מעט ככ"ג בבהמ"ק. וע"כ מינוי תורה אינו בירושה דהוא מינוי קדושה. וילפינן מדאצטריך קרא לכ"ג ומדממעט משוח מלחמה דמינוי של קדושה אינו ירושה לבניהם יע"ש באריכות: לא) ודבריו תמוהים הרבה דמה שהוקשה לו מכ"ג. הא צריך קרא להלכתו דבעי משיחה. ועוד כיון דבעי משיחה. שוב אי אפשר ללמדו ממלך. דמה למלך שאפי' משיחה לא בעי. וגם מ"ש דילפינן ממשות מנתמה דמינוי קדושה אינו בירושה. אדרבא נלמוד מכ"ג דאיתא בירושה דבדינים אלו אזלינן לחומרא כמ"ש בתשו' גינת וורדים. וכללא כל היכא דאיכא למילף לקולא ולחומרא לחומרא ילפינן שמחויבין למנותו תחת אביו וכמ"ש בתשו' גינת וורדים. וא"ל דמכ"ג לא ילפינן דהוי שני כתובים הבאים כאחד דכתיב נמי קרא במלך. ואי ילפינן מכ"ג ל"ל קרא במלך. ודווקא ממלך ילפינן ולא קשה ל"ל בכ"ג. דאיצטריך קרא משום דהוי מינוי קדושה. אבל מכ"ג אי אפשר ללמוד מדצריך קרא במלך. אבל הא ליתא. דצריך קרא במלך שלא יטעון משיחה. דאי נילף מכ"ג. הא בן כ"ג טעון משיחה. ועוד שהרי כל הקודם בנחלה קודם בכבוד כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים. ודין זה יליף בת"כ מובנים לא הי' להם. והובא בהגמיי' שם. ולדבריו הא מוכח דמכ"ג לא ילפינן: לב) ועוד דלדבריו דכל מינוי קדושה אינו בירושה וחידוש שחדשה תורה בכ"ג האיך ניליף מיני' כללא. הא מחידוש לא גמרינן. ובתשו' עבודת הגרשוני סי' מ"ט ז"ל כי עיקר מוצא דין זה שיכול אדם להוריש גדולתו לבניו. מהא דאיתא בת"כ פ' צו. והא קרא בכ"ג כתיב. ומיני' נוכל ללמוד גם מינוי קדושה: לג) ועיקר דבריו ליתן טעם במשוח מלחמה משום דהוא מינוי קדושה מרפסין איגרי דבגמ' ממעט מדכתיב תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקודש. וא"כ הכתוב אומר המשרת בקודש הוא בירושה. והוא אומר דמשום דהוא מינוי קדושה אינו בירושה. אתמהא: לד) ועיקר הדבר שבדבריו שמינוי המלך אינו מינוי של קדושה לא ידעתי. שהרי נמשח בשמן משחת קודש. ובמשיחת דוד כתיב וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ד' מהיום ההוא ומעלה. ופי' הרד"ק רוה"ק ורוח גבורה. ובשלמה כתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך. הלזה יאמר שאינו מינוי קדושה. ובהוריות (י"ב:) כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וילפינן לה מדכתיב וקדשתו להקדימו בכל דבר שבקדושה. ובדף י"ג שם חכם קודם למלך. מלך לכ"ג. משמע מלך מקודש יותר. (ועוד מ"ט קרי למשוח מלחמה מינוי קדושה. אי משום שקורא הפסוקים הכתובים בפרשת מלחמה. גם המלך קורא במוצאי שנת השמיטה מתחילת אלה הדברים עד סוף שמע ישראל וכו'. מיהו הא יש ליישב דמשוח מלחמה עיקר משיחתו לכך] ובתשו' גינת וורדים כלל ג' סי' ז' ח' נתן טעם למה משוח מלחמה אין בנו יורשו: לה) ועיקר הקושיא שהביאו לכך מה שכתב הרשב"א תחילה ממנהגא. ואח"כ כתב הדין. פירש הרב הקדוש ז"ל מלאדי בש"ע שלו סי' נ"ג סעיף ל"ד דהיינו לאפוקי אם המנהג שאין בנו קודם לאחר יעשו כמנהגם עי"ש. והדין ודאי דין אמת. דלא עדיף ממקבל ש"ץ לזמן ובכלות הזמן מקבלים אחר. ומלבד זה אינו קושיא. דרשב"א תרי טעמי קאמר. וברמ"א מבואר כן. שכתב דינו של הרשב"א ולא כתב שהי' מנהג ואינו כדאי ליכנוס בפירצה דחוקה בשביל קושיא קלה כזאת: לו) ומה שכתב מתשו' מהרשד"ם סי' פ"ה המעיין בדבריו יראה. דהיינו כשהבן אינו ראוי. ועכ"פ כשאחרים במקומו גדולים ממנו. שהרי כתב ראי' ממעמיד דיין וכו' וכונתו מעמיד דיין שאינו הגון. וכן הי' המעשה שם כמבואר בתשובה. ולפי הראי' שכתב מדכתיב צדק צדק תרדוף צריך לילך אחר ב"ד יפה. אפשר דאפי' אחרים חכמים קצת יותר. ואפשר דאינו כן דאף שבן הרב אינו חכם כל כך זכות אבותיו מסייעתו להורות כהלכה כמו האחר שחכם קצת יותר: לז) ומ"ש בסוף התשובה ראי' מתה"ד. הנה מבואר שם להדיא במהרא"י דמשום שלא נתמנה מהור"ר אנשיל מן הציבור רק מעצמו הי' שם ראש ישיבה ונתן גיטין וחליצות כמבואר בתשו' מהר"י וויל שם ובפסקי מהרא"י סי' קכ"ו. וכן כתב בתשו' גינת וורדים כלל ג' סי' א' דמשום שלא נתמנה מהר' אנשיל על הציבור והעתיקה דרכי משה סי' רמ"ה. ובזה הראי' מהגמ' כתר כהונה זכה בה אהרן כתר מלכות זכה בה דוד כתר תורה עדיין מונח ועומד. אבל מי שנתמנה מהקהל על עיר אחת. ודאי שאין רשאי ליקח התמנתו. והוא גרוע מהיורד לאומנת חבירו. וכן הוא בתשו' חת"ס יו"ד סי' ר"ל. ובאמת נפלאו ממני דברי רמ"א סי' רמ"ה שכתב כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב. ובדרכי משה מקור הדין מבואר להיפוך כנ"ל. ומ"ש בשם האו"ז דאפי' קבלו ראשון עליהם היינו לענין חזקת ישוב כמבואר בדבריו להדיא. ודברי רמ"א צע"ג. וכבר נחלק החת"ס יו"ד סי' ר"ל כנ"ל. וגם המנהג פשוט להיפוך. ומעולם לא שמענו שיתיישב רב בעיר שיש שם רב שנתקבל מהקהל. לח) אך באמת גם בנידון מהרשד"ם לא נתמנו אבותיו למרביצי תורה רק שהחזיקו מעצמם וכמ"ש שם הרשד"ם. וז"ל ומה שהאיש הזה טוען שאבותיו הי' שם למרביצי תורה ע"כ. ובטענה זו נראה להם שכבר החזיקו. אבל בנתמנו לא הביא ראי' כלל מתה"ד. רק מה שכתב תחילה ולבי אומר לי כו' והביא ראי' ממעמיד דיין שאינו הגון. וא"כ כשהוא בעצמו ראוי לאותו איצטלא י"ל גם הרשד"ם מודה. ובסוף סיים מהרשד"ם אבל מינוי תורה נשאר ליודעים אותה ואינו ירושה ע"כ. ועכ"פ אם גם הבן יודע את התורה כמו האחר ודאי הוא קודם לירש כתר אביו שנתמנה בהרבנות. וכ"כ בתשו' גינת וורדים לדעת מהרשד"ם דבת"ת אף שיש לו יחס עם האחר. מ"מ האחר הגדול ממנו קודם אבל בשוים ודאי בנו קודם: