אבני נזר יורה דעה שלב

האבד"ק קאליש. ובן הרב הנפטר ז"ל הוא הרב מוה' אפרים שלמה ז"ל שהי' אבד"ק ליפנא. ובעת ההוא הי' אבד"ק פיעטריקאוו דקוא. תבע מהעיר את מקום אביו ז"ל מכח ירושת הבן. וישבו ב"ד לדון בזה ושנים מהם הי' הגאונים מקוטנא ומקאליש הנ"ל. וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה לא הי' מהב"ד הלז ופסקו הם ז"ל כדברים האלה שאם יהי' לבן הרב הנ"ל רוב מנין או רוב בנין אז זכה בהרבנות מכח ירושת אביו ואם לא אין לו שום טענה ע"ז. ובאתי וספרתי הדברים לפני כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ואמר ב"ה ששם בפיהם דבר אמת שכוונו את ההלכה לאמיתה של תורה. ולא הגיד לי בפלפול הלכה זו מאומה: כב) אבל נחזי אנן איך יתפרנס ע"י פסק זה שיטת הרמב"ם ורש"י. דהנה הרמב"ם הביא דין דביש מחלוקת בעי משיחה דהמחלוקת הוא בין בני דוד. מזה דייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה באות ה' דהרמב"ם ס"ל דמחלוקת מבחוץ אינו מסלק הירושה. ויש לומר שאין זה כ"כ דיוק דבמחלוקת מבחוץ הם עוברין על צוואת יעקב אע"ה כמ"ש הרמב"ן בפסוק לא יסור שבט מיהודה ואחר שנבחר דוד המע"ה עפ"י נביא הוא וזרעו אחריו. שוב מחלוקה שמבחוץ הם כמוותרים על דברי הנביא ומיתתם בידי שמים ואשה החכמה אמרה כך קבלני כל החולק על מלכות ב"ד חייב מיתה עיין רש"י שמואל ב' כ' ומדקאמר בית דוד משמע אפי' זרעו אחריו. ובפי' המשניות להרמב"ם סוף עיקר הי"ב. ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כופר בדברי הש"י ובדברי נביאיו עכ"ל. וא"כ עד שיסביר לה הרמב"ם דיעבד שעשו איסור מוטב הי' לו להסביר כשהמחלוקת בין בני דוד עצמם: כג) אך רש"י אסברה לה אפי' כלפי חוץ ומיירי שרוב הי' חולקים על הירושה ואחר זה השלימו. מאחר דבשעת חלות הירושה הי' רוב כנגד היורש פסקה לירושתי' לגמרי. ואף שאח"כ השלימו. צריכין למשיחה כבתחילה. ולא אמרינן בזה חוזר וניעור וכמ"ש באות י"ד. ומסתייע פירוש זה מדברי רש"י שכתב אבל אי יש מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחילה עכ"ל. ומדהוסיף לשון בתחילה משמע כמו שכתבתי שכבר פסקה ירושתי' לגמרי ואפי' מצוה למנותו לא הי' ובדין זה לא מיירי הרמב"ם כלל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: כד ומעתה נשובה ונראה אם לפי פסק זה הנ"ל יתורץ כל קשה. דהנה באות י' מדייק לשיטת רש"י דכי איכא מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחילה. דמ"מ הדבר ברור דאף דיש מחלוקת מחויבין להשלים עמו ולמנותו. דאל"כ מה זה שאמרו שאם בנו הגון למלכות בנו קודם לכל אדם. ממנ"פ אם מתרצים בו אפי' בלא ירושה ממנין אותו. ואם אין מתרצים בו שוב אין חיוב למנותו. אלא ודאי דהחיוב הוא שישלימו עמו עכ"ל. ולפי פסק הנ"ל אין שום ראי'. די"ל דמיירי שצד אחד רוב מנין או רוב בנין מתרצים בו וצד השני מתנגדים לו. דבלאו ירושה אין למנותו עד שיהי' לו רוב בנין עם רוב מנין. ומשום ירושה הוא קודם. אבל זה שיהי' מצוה להשלים עמו ולמנותו אין לנו. זולת בזרעו של דוד שניתן המלוכה לו ולזרעו אחריו ושם לא כתיב תנאי בקרב כל ישראל בזמן ששלום וכו' וכל מחלוקה כלפי חוץ הוא כמוותר על דברי הנביא. ואין לזה ענין בירושת שאר מלכים או שאר מנוים: כה) ומה שפירש באות י"ב דמצינו ענין זה שיהי' חיוב למנותו מהא דמשיחת שמואל לדוד ע"כ לזה הי' שיהי' מחויבין אח"כ למנותו. שהרי אח"כ משחוהו בני יהודה שנית ואח"כ כל ישראל שלישית. א"כ משיחה קמייתא היתה למגן והו"ל מעילה. אלא ודאי דלהכי אהני שיה' מחויבין למנותו. וע"כ הי' כל בית שאול כדין מורדים במלכות אחרי ששמעו שנמשח עפ"י שמואל ועוד לא נכנעו. עכת"ד: כו) אומר אני באימה דא"כ אכתי קשה משיחה שני' שמשחוהו בני יהודה למה היתה באה. שהרי אח"כ משחוהו כל ישראל. וא"כ משיחה זו של בני יהודה למפרע היתה על מגן. ובזה אפשר לדחוק דעכ"פ אהני שהי' מלך על שבט יהודה ביני וביני. אך מה שכתב עוד אות י"ג שע"כ הי' בית שאול נחשבים מורדים במלכות משום חיוב למנותו. לא זכיתי להבין דאף שהי' החיוב למנותו. מ"מ מאחר דעדיין לא מנוהו ועדיין לא הי' מלך. אין המורד אז נחשב מורד במלכות אלא מוותר על דברי הנביא שצוה למנותו. ולא עוד אלא אף בזה אינו ברור לי. די"ל דהמצוה למנותו מוטל על הב"ד ולא על היחיד. וא"כ אין על היחיד שום דין מוותר על דברי הנביא. ואולי בית שאול חשוב שבידם למנותו דאלמלא הם הי' כל ישראל ממנין אותו תיכף. ומ"מ הדבר ברור שחיוב מורד אין כאן אלא מוותר על דברי הנביא: כז) אך כשאני לעצמי הייתי אומר דמשעה שמשחהו שמואל הי' לו דין מלך לכל דבר וכבש"ס מגילה (י"ד:) דנבל מורד במלכות הוה ואביגיל הצילו משום דעדיין לא יצא טבעו בעולם. ולמה לא אמרו בלשון מבורר שעדיין לא נתמנה או עדיין אינו מלך. ומשמע דמלך הוא אבל אין על המורד דין מורד במלכות כיון שלא יצא טבעו ולא הי' מלכותו בהתגלות ואולי לא ידע המורד ') ולפי זה כל בית שאול הי' להם דין מורדים משום דאחר מיתת שאול הי' מפורסם משיחת שמואל. ומה דקשיא לי' למה משחוהו שנית