אבני נזר יורה דעה שלא

קבלה מחדש וצריך משיחה אחרת. ואף שמחויבין להמליכו. מ"מ צריך משיחה כמו דוד שהי' צריך משיחה שנית. ובאמת מלך גופי' אף לאחר שהמליכוהו אם מרדו בו רוב ישראל אין עליו דין מלך. כמבואר בירושלמי פ"ק דר"ה ובהוריות דכל ששה חדשים שהי' דוד נרדף מאבשלום הי' מתכפר בשעירה כהדיוט. דקרא בקרב ישראל קאי על המלך עצמו ג"כ. וקרא כתיב הוא ובניו בקרב ישראל. וכשמחלוקת בישראל היינו שאין רוב ישראל מרוצים בו. לא הוא ולא בניו מלכים. רק מאחר שמשחוהו למלך מחויבין להמליכו משום ירושה. אלא דכשיש מחלוקת ושוב נמלכו בעי משיחה [לא זכיתי להבין דא"כ למה לא הצריך דוד עוד משיחה כשנתרצו לו כל ישראל אחר מיתת אבשלום המגיה] כנ"ל הטעם באריכות: טז) ובזה נראה לפרש מה שכה"ג בן כה"ג צריך משיחה. דהנה בסוף פ' וילך הקהילו אלי פירש"י ולא תקעו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל לקיים ואין שלטון ביום המות. וכן בתחילת פ' וילך מלמד שנסתמו ממנו מעיינות החכמה. וע"כ כשמת המלך ירש ממנו הכח המלוכה שהלך אז ממנו. אבל כהן גדול איתא בירושלמי פ' בתרא דהוריות הובא ברמב"ם ובכ"מ סוף פ"א מה' סנהדרין כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. אמר ר' מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלקיו עליו כביכול אני בקדושתי ואהרן בקדושתו. וע"כ אף. לאחר שמת לא פסק ממנו כלל קדושת כהונתו. דהוקש להקב"ה שקדושתו נצחיות ואולי הוא מקריב קרבנות במזבח של מעלה כמו שנתבאר בס' שלשלת הקבלה על רבינו אלי' הכהן. וע"כ אי אפשר שירש קדושת כהונתו מאביו. כי לא נפרד מאביו כלל. וא"ת כמו ואצלתי מן הרוח כמדליק מנר ונר עצמו אינו חסר. הנה כל אצילות הוא הארה נמוכה מהאור שנאצל ממנו. ע"כ צריך משיחה חדש: יז) ויש להוסיף בה דברים דאיתא במנחות (נ"א:) כה"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו החביתין קריבין משל יורשין. והרמב"ם פ"ג מה' תמידין ומוספין כתב שמקריבין עבור כפרתו. הנה שנחשב כ"ג גם בעוה"ז כל זמן שלא מינו כהן אחר תחתיו. ואיך תאמר שירש הכהונה מאביו. דכל זמן שלא משחו את הבן הרי עדיין הוא עצמו כהן. שהרי קרבין החביתין מנכסיו. וירושה לא שייך אלא במקום שלולי היורשין לא הי' של המוריש והי' הפקר כמו נכסי הגר. אבל בכהונה כל זמן שלא נמשח אם לא ירש הרי הכהונה עדיין של אביו. רק אם ירצו למנות כהן אחר ואז תפסוק הכהונה בעוה"ז מאביו. שוב צריכין למנות את בנו כמו בכל ירושה. וממשנה זו דחביתין קריבין משל יורשין נמי ראי' למ"ש לעיל דכ"ג אינו נפסק כח כהונתו בשעה שמת. ואינו דומה למלך. וכל זה מדברי ירושלמי הנ"ל כביכול אני בקדושתי ואהרן בקדושתו: יח) עוד ראי' דאף שיש מחלוקת מחויבין להמליכו מהמלך רחבעם שכאשר לא רצו ישראל [זולת שבט יהודה] להמליכו עלה על ישראל למלחמה עד ששלח השי"ת אליו ע"י נביא שיחזור בו. כי מאת ד' נהי' הדברים. אבל אם לא הי' מאת ה' הי' מותר לעלות עליהם למלחמה. ואם לא הי' מחויבין להמליכו איך הותר לו דבר זה. ואף שהתורה התירה מלחמה היינו אומה אחת על חבירו. ועי' בגור ארי' עה"ת פ' וישלח במעשה שכם. אבל לא ישראל שבט אחד על שבט אחר. ובמעשה שעלו ישראל לצבא על בני גד ובני ראובן כשבנו המזבח. הוכיח הרמב"ם מזה דעשרה מישראל שזדו לעבור בפרהסיא על איזה מצוה יהרגו כולם. ובע"כ שרחבעם חשב ישראל שלא רצו להמליכו כמורדים במלכות. והמלחמה שהי' אח"כ בין רחבעם וירבעם נ"ל משום שהמלוכה ניטלה לפי שעה משלמה מחמת חטאו כמבואר בכתוב. חשב רחבעם כי מאחר שירבעם הרע יותר הרבה משלמה שוב המלוכה שלו. וזה הי' תמיד המלחמה בין מלכי יהודה ובין מלכי ישראל והוא ענין נכון] ואם כשיש מחלוקת בישראל אין מחויבין להמליכו. מאיזה טענה עלה עליהם למלחמה. אלא ודאי דמ"מ מחויבין להמליכו אלא דטעון משיחה: יט) קיצור העולה מכל זה דלדעת הרמב"ם דהא דמלך בן מלך טעון משיחה הוא רק כשמחלוקת בין בני המלך. לא שייך בנידון דידן כלל. וגם שלדעת הרמב"ם המשיחה הוא רק להשקיט המחלוקת ולעולם ירושה הוא. ומה שקשה עליו מהש"ס תרצתי למעלה בדברים ברורים למבין וישרים למוצאי דעת. ואף לדעת רש"י למדין שמחויבין להמליכו. אף שיש מחלוקת בישראל מכ"ג. ואף שמחויבין להמליכו צריך משיחה כמו דוד שהוצרך משיחה שנית כשקבלוהו למלך עליהם אף שמחויבין להמליכו. עד שאיש בושת וסייעתו הי' נחשבין מורדין במלכות כשלקחו המלכות לאיש בושת. הנה ביארנו שמצד מחלוקת אין שום טענה לגרע כח הירושה. וכן בתשו' מהרשד"ם ובתשו' גינת וורדים. ובכמה שו"ת שהי' מחלוקת פלפלו החכמים בדין ירושה ואין איש עולה על דעתו לגרוע הירושה מכח מחלוקת כי באמת אינו טענה כלל: כ) [אמר שמואל זהו המהדו"ק שכתב כ"ק אאמו"ר. זצללה"ה. אבל אחר זמן אמר לי בע"פ כשדיבר עמי אודות דין ירושת הרבנות שמחוורתא עפ"י מה דאיתא בספר כנסת יחזקאל סי' י' דאף דקי"ל דלחדש דבר צריך רוב מנין ורוב בנין יחד. מ"מ אם צד אחד מהם שהוא רוב מנין או רוב בנין לבד רוצים בש"ץ הראשון. יקום על משמרתו. דדוקא לחדש דבר צריכין שניהם. וראייתו מש"ס חולין (ע"ו:) גבי צומת הגידין חד אלימא וב' קטיני איפסק אלימא אמר רב זביד אזדא רוב בנין איפסק קטיני אזדא רוב מנין וטריפה. מר בר רב אשי מתני לקולא איפסק אלימא האיכא רוב מנין איפסק קטיני האיכא רוב בנין. ופסקו כל הפוסקים כמר בר רב אשי עי' ביו"ד סי' נ"ו. עכ"ד. כן נמי הדין בירושת הרבנות דאם היורש יש לו רוב מנין לבד או רוב בנין לבד אין מפקיעין ממנו ירושתו אלא אם כן אין לו לא רוב בנין ולא רוב מנין. אז פקע ירושתו וע"ז אמרו בזמן ששלום בישראל ולא בזמן שיש מחלוקת. ויותר לא הגיד לי איך יפרנס ע"י פסק זה סוגיית הגמ' והפוסקים וגם בין הכתבים לא מצאתי. ובודאי הי' דעתו לכתוב עוד בזה אלא שלא הספיק [או כתב ונאבד] ונשאר בלתי נגמר ונעתק מה שנמצא: כא) ונהירנא עוד כשהיינו בעיר לויביטש עת פטירת הרה"ג כו' מוה' דוב ז"ל והי' שם עוד מחו' הגאון האדיר כו' מו"ה ישראל יהושע זצללה"ה האבד"ק קוטנא והגאון מוה' חיים אלעזר זצללה"ה