אבני נזר יורה דעה של

מודה דפטור. ודוקא קטן דאתיא לכלל מצות מחייב. וא"כ גבי סיכה אף דבגוי פטור משום דלא אתא לכלל מצות אבל הסך את הקטן חייב. מיהו הנמק"י הביא שם דעת יש מסתפקים גם בגוי ולדידהו דלא מחלקים בין גוי לקטן דלרב אדא בר אהבה דמקיש מקיף לניקף הדין בשניהם שוה. ור"ה לא ס"ל כלל להקיש מקיף לניקף. אף בגוי מחייב. אבל בסיכה דלכ"ע כל שאינו בסך אינו בבל ייסך ובגוי פטור. הוא הדין בקטן נמי פטור: ט נתברר דעת הרמב"ם דלעולם מלכות ירושה אפי' יש מחלוקת. והמשיחה רק להשקיט הריב. וכשיש מחלוקת בין בני המלך אין איסור במשיחה דחשיב צורך מלכות אם יתגבר צד השני. אבל במחלוקת מבחוץ א"א נמושחו בשמן המשחה משום מעילה. רק בשמן אפרסמון כהא דיהוא מפני מחלוקת יהורם: יוד) ושיטת רש"י פ"ק דכריתות דבזמן שיש מחלוקת אין המלכות ירושה. שכתב וז"ל בזמן ששלום בישראל הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה. אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחילה עכ"ל. ומ"מ הדבר ברור דאף שיש מחלוקת מחויבים למנותו. דהחיוב עליהם להשלים עמו ולמנותו דאל"כ מה זה שאמרו שאם בנו הגון למלכות בנו קודם לכל אדם. ממנ"פ אם מתרצים בו אפי' בלא ירושה ממנין אותו ואם אין מתרצים בו שוב אין חיוב למנותו. אלא ודאי דהחיוב הוא שישלימו. ומ"מ צ"ע מנ"ל זה כיון דהא דבנו קודם מקרא דהוא ובניו ילפינן ובכתוב זה כתיב בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל. אימא דבזמן דאין שלום ליתא לירושה כלל ואין חיוב עליהם שישלימו [וכאן אין לומר דאלת"ה קרא למה לי בירושה כלל ממנ"פ אם מתרצים בו כו' כמ"ש לעיל דאימא דצריך קרא שהוא בירושה כדי שלא יצטרך משיחה]. וי"ל כיון דבכהן גדול לא כתיב בקרב ישראל. ואפי' איכא מחלוקת יורש. ע"כ הא דכתיב במלך בקרב ישראל. היינו רק לענין משיחה. וטעמא רבא איכא בהא כמו שיתבאר: יא) וראוי להתבונן. דכיון דאמרת דאף דאיכא מחלוקת הוא יורש המלכות מאביו. למה באמת יהי' טעון משיחה. וגם בכהן גדול ראוי להתבונן מ"ש מבן מלך ואף דגזה"כ הוא ראוי להתבונן כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות מעילה. ואבאר בעזהש"י. דהנה דבר ברור הוא דאפי' מלך בן מלך ושלום בישראל. מ"מ אינו נעשה מלך עד שממנים אותו כדאיתא ריש ר"ה דאף דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא אין מונין לו אלא מניסן שנה שמנוהו. וגם זה צריך טעם כיון דירושה הוא מה צריך מינוי: יב) ונ"ל דהנה עיקר משיחה דכתיב בדוד קום משחהו. כי זה הוא. ומצינו שאחר שמת שאול והמליכו אותו אנשי יהודה עליהם חזרו ומשחו אותו שנית. ואח"כ כשהמליכו אותו ישראל עליהם חזרו ומשחו אותו כמבואר בכתוב [שמואל ב' ב' ה'] והרד"ק כתב דתחילה נמשח ע"י שמואל. אעפי"כ בעת שקבלוהו עליהם למלך משחוהו. וכ"כ האלשיך [שמואל ב' ה' ג'] וז"ל ומשחוהו לעין כל בפרהסיא נוסף על אשר נמשח בהחבא. הנה משמע מכאן דאף שכבר נמשח עפ"י ה' לא הי' עליו דין מלך עד שקבלוהו עליהם ישראל. והי' טעון משיחה שנית. דאל"כ קשה לר"מ דהמושח למלכים חייב איך מעלו בשמן המשחה וע"כ שהי' טעון משיחה ג"כ. ור' יהודה לא פליג עליו בזה ועוד דברש"י הוריות מבואר דמשיחת המלך ה' סיכה באצבע ובסיכה אפי' לר' יהודה חייב (וכיוצא בזה מצינו בזבחים (ק"א:) לא נתכהן פינחס עד ששם שלום בין השבטים. ומקשה הש"ס והא כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ומשני השיא בברכה הוא דכתיב וכתבו התוס' שברכו הקב"ה שיהי' כהן ומיד הי' יכול להיות כהן. אלא שמתחילה הי' צריך להלבישו ולמשחו ולחנכו בחביתין כו' אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה מפני שהרג נשיא שבט עד ששם שלום בין ישראל ואז נתרצו לו והלבישוהו וחנכוהו בחביתין עכ"ל הרי דבשלא נתרצו לו כל ישראל לא הי' יכול להתחנך להיות כהן] ולכאורה קשה דא"כ משיחה קמייתא מה אהני כיון דמוכח שלא נעשה מלך עד שמשחוהו שנית. וע"כ דמשיחה קמייתא אהני לי' שיהי' מחויבין להמליכו. ולא הי' רשאין להמליך אחר: יג' ובהכי ניחא הא דשמואל [ב' ט'] שנתן דוד כל אשר הי' לשאול למפיבושת. וכתב הרד"ק וז"ל ויתכן לפרש כי דוד זכה בכל נחלת שאול לפי שאיש בושת ובית שאול הי' מורדים במלכות כי ידוע הי' בכל ישראל כי דוד הי' מלך אחר מות שאול ונמשח עפ"י ה' ומורד במלכות הוא עכ"ל. וכן משמע בכתוב (י"ט כ"ט) שאמר מפיבושת לדוד כי לא הי' כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדוני. וקשה הא כל זמן שלא משחוהו על ישראל לא הי' מלך על ישראל. וע"כ שלענין זה הי' עליו דין מלך שמחויבים להמליכו. והאחרים שלקחו המלוכה נחשבו מורדים במלכות: יד) וע"כ במלך בן מלך כשמחלוקת בישראל ולא רצו להמליכו בשעה שמת אביו. הגם שמחויבין להמליכו. מ"מ כל זמן שלא קבלוהו אין דין מלך עליו דלא עדיף משנמשח עפ"י ה' ע"י שמואל. מ"מ כל זמן שלא קבלוהו ישראל. אין דין מלך עליו. ה"נ אף שעפ"י תורה מחויבין להמליכו. מ"מ כ"ז שלא קבלוהו אין לו דין מלך. וכשאח"כ נמלכו רוב ישראל או עפ"י סנהדרין והמליכוהו. א"א שתועיל לו אז משיחת אביו. דכבר פסקה מאתו כח מלוכה בשעה שמת. ואח"כ בשעה שקבלו אותו עליהם למלך. אי אפשר לירש מאביו הכח מלוכה שהי' לו לאביו ע"י משיחה. דכבר פסק מאתו כח מלוכה בשעה שמת. בשלמא בזמן ששלום בישראל כשקיבלו עליהם למלך אח"כ אגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ניחא להו במלוכת בן מלך. וחל למפרע שם מלך. (ומ"מ אין מונין לו למפרע כיון דלא יצא אז טבעו בעולם] ואז ירש הכח מלוכה מאביו וכהא דריש כיצד משתתפין כשהודיעוהו מבע"י וקיבל עליו משתחשך קנה שביתה למפרע דאגלאי מילתא למפרע דניחא לי' בקניית שביתה. וכן בפרק הדר דמהני ביטול רשות בשבת. ובעירובין (ע"א) אמר עולא נעשה כאומר לו כלך אצל יפות דאגלאי מילתא למפרע דמעיקרא בשריותא ניחא לי'] משא"כ כשמחלוקת בישראל ואח"כ השוו. דמעיקרא לא נתרצו עליו ולא נעשה אז מלך. ואח"כ הרי פסק כח מלוכה מאביו. ע"כ בעי משיחה: טו ויותר נראה לומר דמסתמא כשמקבלים איש למלך מקבלים אותו הוא וזרעו אם יהי' הגון למלכות כדין תורה והועיל משיחת אביו לו ולזרעו אבל כשיש מחלוקת בישראל כשנמלכו והמליכוהו הוי