אבני נזר יורה דעה שכט

בני דוד איזה מהם ימלוך זה או זה. ואח"כ הסכימו על אחד מהם. הרי זה נמשח בשמן המשחה כדי לסלק המריבה. וכדי להסיר המחלוקת כדי שידעו הכל שזה משיח ה' ויראו מפניו. ומבואר דהיינו דוקא כשיש מחלוקת בין בני המלך בעצמם. אבל מחלוקת מבחוץ אינו מסלק ירושה. ואמנם הא דמשחו את יואש מפני עתלי' קשה עליו קצת מאחר שלא היתה מבית דוד. וגם נתמנתה שלא כדין. תקים עליך מלך כתיב ולא מלכה. הנה מחלוקתה כמחלוקת הבא מבחוץ. ולדעת הרמב"ם צ"ל לכאורה דמ"מ כבר היתה מולכת: ועוד למדנו מסיום דברי הרמב"ם ז"ל שכתב מושחין אותו כדי לסלק כו' כדי שידעו הכל כו'. דגם כשיש מחלוקת המלכות ירושה. רק המשיחה הוא כדי לסלק המחלוקת. וכן כתב סוף פרק א' מהלכות מלכים זה לשונו אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת עכ"ל. אך תקשה לדידי' אטו מפני המחלוקת נמעול בשמן המשחה. וכמו שהקשה הש"ס גבי יהוא ומפני המחלוקת של יורם נמעול בשמן המשחה. ומשני באפרסמא דכיא. דאין לומר דהש"ס לא פריך אלא ביהוא שלא הי' ממלכות בית דוד ואין לו שייכות לשמן המשחה. אבל במלכי בית דוד הא קי"ל המושח למלכים פטור משום דאינו זר אצלו מעיקרא. וה"ה בבן מלך אף שלא נמשח בעצמו כיון שמשיחת אביו הועיל לו כאילו הוא בעצמו נמשח לא חשיב זר אצלו. דהא ליתא ושיבוש הוא. דבגמ' כריתות מפורש דר' יהודא דפוטר המושח למלכים ולכהנים לטעמי' דפוטר כהנת שנתחללה שאכלה בתרומה דלאו זרה מעיקרא הוא. ה"נ מלך וכהן לאו זרים מעיקרא שכבר נמשחו. ומבואר דאפי' מלך שכבר נמשח. מ"מ השתא זר הוא אף שקדושת שמן המשחה עליו. וא"כ הבן שלא נמשח מעולם זר מעיקרא הוא. ועוד קשה טובא דא"כ דהמשיחה הוא לסלק המחלוקת לבד. מה הוא דמפיק מקרא הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל ד) וליישב שיטת הרמב"ם נראה עפ"י המבואר ביבמות (ט"ז) למ"ד אין עובר יורש. בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת ואף דעובר במעי זרה זר הוא אוכלין עבדיו בתרומה בשביל הבנים ואין חלק העובר פוסל כיון דאין עובר יורש שייכים עתה כל העבדים לבנים הילודים. ומ"מ כשנולד העובר פשיטא שנוטל חלקו. ואפי' במעשה ידי העבד נוטל העובר חלקו כשיוולד כמבואר בתוס' שם הרי דאף שכבר ירשו הילודים לא פקע כח ירושה וכשיוולד העובר מפקיע מהם הירושה בחלקו. וכן כשלא נשארו בנים רק אחים אוכלים העבדים בשביל האחים וכשיולד הוא נוטל כל הירושה יע"ש: ה) ונשוב לנידון דידן. והנה הדבר ברור שאם נשארו שני בנים ממלך ורוב ישראל מרוצים לאחד שזה יורש. שהרי כתב רש"י בכתובות (ק"כ) דאף דהמלוכה שייך אל הבכור אם יש באחיו גדול ממנו הוא קודם יע"ש. וא"כ מה שרוב מרוצים בו זה בעצמו מעלה וכל שדעת הבריות נוחה הימנו וכו' ועוד כי הגון יותר למלכות שכל ישראל נשמעים אליו. ובודאי הוא יורש המלוכה ואפי' בלא משיחה. ומ"מ אם אחיו השני יתגדל בתורה ובחכמה על הראשון ויהי' אח"כ כל ישראל או רוב חוזרים ומרוצים אליו. ישוב הוא לירש המלוכה ויפקיע הירושה מאחיו הגדול ואף שכבר מינו ישראל את הראשון למלך. הלא מינוי בלבד אינו מועיל למלכי בית דוד בלא משיחה. רק משום ירושה אתי עלה. והרי בנו השני שהוא עכשיו גדול מהראשון מפקיע ירושתו כמו עובר כשנולד וכנ"ל ע"כ צריך משיחה. דשוב יש לו המלוכה מכח עצמו שמינו אות ומשחוהו. ובטל עורר וטוען. וזה שאמרו מפני מה משחוהו לשלמה מפני מחלוקת אדוני'. ואם לא כן הי' תמיד בעלי מחלוקת חותרים תחתיו להסב לב רוב ישראל ויטו אותם אחרי אדוני' ויהי' מלך מן הדין: ו) והשתא לא קשה וכי מפני המחלוקת נמעול בשמן המשחה. דבשמן המשחה כתיב ואשר יתן ממנו על זר פירש"י שאינו צורך כהונה ומלכות. והכא המשיחה צורך מלכות. אם אח"כ רוב ישראל יסכימו על אדוני'. וכהא דאמרינן גבי מלאכת יו"ט הואיל אי מקלעי לי' אורחים חזי לי' חשיב צורך יו"ט. ה"נ הואיל אם יסכימו רוב ישראל על אחיו השני חזי המשיחה למלכות. חשיב המשיחה צורך מלכות וע"ז הקשה הגמ' ומנלן היכא דאיכא מחלוקת בישראל פירוש שרוב ישראל מסכימים על אחד אבל מיעוט אינו כלום. דאל"כ אם יחלוק אחד או שנים לבעי משיחה ומיעוטא כמאן דליתא] בעי משיחה ולא כל מאן דבעי מלכא מורית לי' מלכותא. וכמו בירושת ממון דקי"ל כר' יוחנן בן ברוקא דאם אמר על הראוי ליורשו דבריו קיימין. וא"כ כיון שדוד המליך את שלמה אף אם יהי' לב רוב ישראל אחרי אדוני' לא יועיל כלום. והרי אין המשיחה צורך מלכות. ואם להשקיט המחלוקת וכי מפני מחלוקת נמעול בשמן המשחה. ומשני אמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל. ואם רוב ישראל חולקים להמליך אחיו אינו מועיל רצון המלך. וזה שכתב הרמב"ם דוקא כשיש מחלוקת בין בני המלך אז טעון משיחה בשמן המשחה ואין בו מעילה דצורך מלכות הוא שמא יתגבר צד השני על אחיו. אבל מחלוקת מבחוץ. כיון שאף אם יתרצו על השני לא יועיל כלום להפקיע ירושתו. אין המשיחה צורך מלכות. ואם לרמקינו המחלוקת אטו מפני מחלוקת נמעול בשמן המשחה: ז ועתה ניישב הקושיא ממה שמשחו את יואש מפני מחלוקת עתלי'. וקשה הא מחלוקת זאת אין בין בני המלך. וי"ל עפ"י מה דאיתא בכריתות (ז') תני תנא קמי' דר"א לא ייסך כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך כל שאינו בסך אינו בבל ייסך והסך לגוי פטור משום דאינו בסך. וי"ל דה"ה לקטן הסך אותו בשמן המשחה פטור. [וכ"ש הנותן לבד דקיל מסך לענין מלכים וכהנים דהנותן פטור והסך חייב]. והנה בסנהדרין ריש בן סורר ומורה דורות הראשונים הי' מולידין מבן שמונה ואילך. ובתוס' שם דה"ה דהי' מביאין סמני גדלות מקודם יע"ש. וע"כ יואש שנמשח בן שבע שנים לא הי' מעילה בסך אותו אף שאינו צורך מלכות וע"כ משחו אותו לסלק המחלוקת לבד. אבל שלמה שהי' י"ב שנים במלכו ובדורות הראשונים כבר הי' גדול אי לאו שהי' מחלוקת בין בני המלך הי' מעילה במשיחה ואתי שפיר הכל: ח) מיהו תירוץ זה דיואש לא נהירא לכאורה כי במקיף את הקטן קי"ל כר"ה בנזיר דמחייב ודלא כרב אדא בר אהבה דמקיש מקיף לניקף. ודעת הרא"ש שם דמקיף את הגוי או את האשה אף ר"ה