אבני נזר יורה דעה שכח

חיים דוד להתיר ע"י היתר איזה קצבים שיש להם חרטה דמעיקרא. והאומד שאלמלא הם לא רצו תחילה גם השאר לא הי' מתרצים. ויען כי טרדותי מרובים הנחתי' במשמר. עתה בבוא מכתבו שנית וראיתי כי אינם מתחרטים. ונצרך להשלים עם השו"ב אשר בחרו להם. והקצבים רוצים לקחת השו"ב הזה אשר נשבע להם לשחוט להם: ב וזה נ"ל שאינו מחויב לשחוט להם. א'. כי מלבד תקנות הקהלות הוא גרוע מעני המהפך בחררה. כי נכנס לגבול השו"ב הממונים מבני עיר. ודברי צבור ידוע שא"צ חיזוק וקנין. ואין אדם רשאי לעבור אף איסור דרבנן בקום ועשה לקיים שבועתו. ועיין בסי' רל"ט סעיף ו'. ולשון הש"ע שם מגומגם שמסיים שאין שבועה חלה לעבור על ל"ת דרבנן. וזה תמוה מש"ס שבועות (כ"ד) בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן. ואף דמודה ר"ל שאסור מדרבנן כדאיתא ריש פרק יוהכ"פ. א"ו דשבועה חלה. ומ"מ אסור לו לעבור על איסור דרבנן בידים [כהא דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו. ואף היכא דמקיים בעידנא כן מתבאר מדברי ריטב"א והר"ן שכתבו דה"ה דהומ"ל משום דלא הוי בעידנא. מכלל דטעמא דעשה ול"ת מהני אפי' בלא טעמא דלא הוי בעידנא. ואף לדעת הלח"מ פ"ב משופר ולולב דמחלק בין בעידנא. מ"מ בנ"ד שהוא הביא עליו החיוב בשבועה לכ"ע אין מתירין לו לעבור). וכן הוא במקור הדין בתשו' הר"ן סי' ל"ח. וכמדומה לי גם בתשו' לרמב"ן סי' ק"ע: ג ועוד מחמת אונס דלא סליק אדעתי'. ועוד מחמת שלפי הנראה עברו הקצבים על השבועה תחילה ואף אם הי' התנאי בע"פ רק שיהי' להם לשו"ב דנראה מזה אף לשעה מ"מ כיון שלפי הכתב עברו על התנאי ואין שבועת השו"ב בכתב תלוי רק על אופן התנאי המבואר בכתב. אך בזה יש לפקפק לפמ"ש בשם אביו הגאון זצ"ל שחל האיסור מחמת מה שדברו בע"פ. הגם שיש לפקפק ולומר שלא כוונו לאסור רק בכתב איסור אם לא שידוע שנשבעו בע"פ. סוף דבר. הדבר פשוט שהשו"ב אשר בחרו להם אינו מחויב לשחוט: ד) ולענין איסור הקצבים כיון שהשו"ב מוחל להם מהני מחמת המנהג. וכל הנשבע לחבירו דעתו שחבירו יוכל למחול כמ"ש בס' בני יחייא המובא בפ"ת ס"ס רל"ב: דברי מחותנו אוהבו: מברכו במנוחה שיוכל ללמוד בלא טרדות. הק' אברהם סימן שיב הלכות תלמוד תורה "קונטרס שש מעלות לכסא" שאלה לברר דין רב בעיר שנתבקש בישיבה של מעלה והלך לעולמו. והניח בן ראוי למלא מקומו וגם חתנו בעל בתו ראוי למלא מקומו והבן ההוא לא רצה לקבל על עצמו עול הרבנות. אם חתנו יורש גדולתו. באשר בעיר מחלוקת שרבים וכן שלמים רוצים בחתנו ההוא. ולעומת זה צד כנגדם רוצים באחר מן העיר ההוא: א תשובה. הנה יש להעיר בזה כמה ספיקות לבטל בזה דין ירושה. א) דאיתא בהוריות (י"א:) גבי אין מושחין מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקת אדוני' את יואש מפני עתלי' כו' אמר מר אין מושחין מלך בן מלך מנלן אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא למען יאריך ימים על ממלכתו ירושה היא לכם ומנלן כי איכא מחלוקת בעי משיזה ולא כל דבעי מלכא מורית לי' לברי' מלכותא אמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל (וקרינא בי' הוא ובניו אפי' בלא משיחה. כן הוא בגמ' הוריות] ובכריתות (ה') פירש"י בזמן ששלום בישראל הוה המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה מתחילה וא"כ כיון שיש מחלוקת בין בני העיר הא לאו ירושה היא. ב) דכתב החת"ס חלק או"ח סי' י"ב דאין מינוי תורה בכלל ירושה. ג) דלא כתיב בתורה בירושת מלך אלא בן דכתיב הוא ובניו. וכן בכהן גדול כתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו. אבל שאר ירושות אין לנו. והרי מצינו בעבד עברי עובד את הבן ואין עובד את הבת. וא"כ האיך ירש חתנו דאתי מכח בתו. ובתשו' עבוה"ג סי' מ"ט כתב וז"ל וא"כ הם שבאו לנהוג שררה בשביל נשותיהם לא דברו נכונה כי אין לבנות לירש גדולת אביהם. כי עיקר מקור מוצא דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו. הוא מהא דאיתא בת"כ פ' צו. והמעיין שם יראה באר היטב שאין לבנות גדולת אביהם עכ"ל. והגם שבסוף שו"ת הרמ"א יש תשובה אחת מהגאון ר' שאול דחתן יורש מגדולת חמיו והביא ראיות לדבריו. הנה גם העבוה"ג כתב דיש לו ראי' מת"כ ושם איתא מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם ואם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו. משמע שאין ירושה אלא לבן. ד) אף אם נודה דשאר קרובים יורשים הלא הבת בעצמה אינה ראוי' לרבנות. והאיך יהי' הבא מכחה יורש. ואף שמצינו שיורש בקבר להנחיל ליורשיו. היינו משום שאם הי' בחיים הי' יורש. משא"כ אשה דלעולם לא תוכל לירש לעצמה. ואפי' בן הבת לא ירש ברבנות. וכ"ש בעלה. ה) דאף אם נברר שבן הבת יורש. י"ל דהיינו משום שיכול לומר מכח אבוה דאמא קאתי. וכהא דב"ב (קנ"ט) דמצי למימר מכח אבוה דאבא קאתינא. אבל חתנו שבא לירש מכח אשתו. הא אשתו עצמה לא תוכל לירש וכנ"ל. ועוד דבאיזה אופן תזכה הרבנות לבעלה. אם מדין קנין. הלא מפורש במרדכי סוף פרק החובל ובב"י סי' רע"ו דשררה אינו יכול למכור לאחר. והובא ברמ"א סוף סי' קמ"ט לפסק הלכה. ומשמע דה"ה ליתן לאחר. ואם מדין ירושה. הלא אין בעל יורש את אשתו מחיים. ואו) אף אם נודה דחתנו יורש וכדעת הגאון ר' שאול שבסוף שו"ת הרמ"א. הני מילי כשאין בן ראוי למלא את מקומו. אבל כאן כשיש בן ירש הבן ברגע שהאב הלך לעולמו. ואם אח"כ אין הבן רוצה. איך תירש עתה הבת. והרי כבר נתרוקן רשות להבן. ונשוב על ראשון ראשון כרשום שש מעלות לכסא. ונעלה אל המעלה הראשונה. וזה שמו אשר נקרא לו "סלע המחלקות": ב' הנה ברמב"ם בפירוש המשניות פ"א דכריתות איתא וז"ל אם נזדמן שהי' מחלוקת בין